שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באוריתא בר מאתר אחד באברהם
האדרא רבא · עינא פקיחא תדיר - סוד עיני עתיק יומין ושלושת הבוצינין המאירים בהן · מאמר 8 · פיסקה 16 · דף קל ע"א
לשון הזוהר
תָּאנָא, (עם כל דא) שְׁמֵיהּ דְּעַתִּיקָא סָתִים מִכֹּלָּא, וְלָא מִתְפְּרַשׁ בְּאוֹרַיְיתָא, בַּר מִן אֲתָר חַד, דְּאוֹמֵי זְעֵיר אַפִּין לְאַבְרָהָם, דִּכְתִּיב, ׳בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יהו"ה׳ (בראשית כב, טז) - נְאֻם דִּזְעֵיר אַפִּין. וּכְתִיב, ׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ), יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא. וּכְתִיב ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג), לְיִשְׂרָאֵל קָאָמַר דָּא. וְתָנֵינָן עַתִּיק יוֹמִין אֲמָרוֹ וְהַאי וְהַאי שַׁפִּיר.
תרגום
שָׁנִינוּ, (עִם כָּל זֶה) שְׁמוֹ שֶׁל עַתִּיקָא סָתוּם מִכֹּל, וְאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, זוּלָתִי מִמָּקוֹם אֶחָד, שֶׁנִּשְׁבָּע זְעֵיר אַנְפִּין לְאַבְרָהָם, שֶׁכָּתוּב ׳בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יהו"ה׳ (בראשית כב, טז) - נְאֻם שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין. וְכָתוּב ׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ) - זֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה. וְכָתוּב ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג) - לְיִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר זֶה. וְשָׁנִינוּ, עַתִּיק יוֹמִין אֲמָרוֹ, וְזֶה וָזֶה יָפֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, (עם כל דא) שמיה דעתיקא סתים מכלא, ולא מתפרש באורייתא, בר מן אתר חד, דאומי זעיר אפין לאברהם, דכתיב, ׳בי נשבעתי נאם יהו"ה׳ (בראשית כב, טז) - נאם דזעיר אפין. וכתיב, ׳בך יברך ישראל׳ (בראשית מח, כ), ישראל דלעילא. וכתיב ׳ישראל אשר בך אתפאר׳ (ישעיהו מט, ג), לישראל קאמר דא. ותנינן עתיק יומין אמרו והאי והאי שפיר.
התרגום: שנינו, (עם כל זה) שמו של עתיקא סתום מכל, ואינו מפרש בתורה, זולתי ממקום אחד, שנשבע זעיר אנפין לאברהם, שכתוב ׳בי נשבעתי נאם יהו"ה׳ (בראשית כב, טז) - נאם של זעיר אנפין. וכתוב ׳בך יברך ישראל׳ (בראשית מח, כ) - זה ישראל שלמעלה. וכתוב ׳ישראל אשר בך אתפאר׳ (ישעיהו מט, ג) - לישראל נאמר זה. ושנינו, עתיק יומין אמרו, וזה וזה יפה.
מן המפרשים
אור יקר: עם כל דא שפירשנו שיתגלה ענין הכתר למטה כעין אומרו עין בעין וכיוצא לא מפני זה וכו׳, ואפשר דהאי תוספתא לא אהדר להאי דלעיל אלא היא מקושרת שם בעצמה שהתוספתות קשורות הם אלו באלו שם במקומם, ור׳ שמעון בן יוחאי מייתי להו הכא לפרושי,…
הסולם: תאנא שמיה דעתיקא וכו׳: למדנו, שמו של עתיק שהוא א״א, סתום מכל, ואינו מפורש בתורה חוץ ממקום אחד, שנשבע ז״א לאברהם, שכתוב, בי נשבעתי נאם ה׳. דהיינו נאם דז״א, שנשבע בעתיק, וכתוב, בך יברך ישראל , דהיינו ישראל של מעלה, וא״כ בך יברך…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: