ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 7: מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין - סוד עת רצון המתגלה במנחת שבת › פיסקה 5 (קכט ע"ב)

המצח מתפשט במאתים ושבעים אלף בוצינין נהירין מעדן עליון הסתום

האדרא רבא · מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין - סוד עת רצון המתגלה במנחת שבת · מאמר 7 · פיסקה 5 · דף קכט ע"ב

לשון הזוהר

תָּאנָא, הַאי מִצְחָא אִתְפְּשָׁט בְּמָאתָן וְשִׁבְעִין אַלְפִין נְהִירִין בּוּצִינִין (ס"א דנהרין) מֵעֵדֶן עִלָּאָה. דְּתַנְיָא, אִית עֵדֶן דְּנָהִיר לְעֵדֶן. עֵדֶן עִלָּאָה לָא אִתְגַּלְיָיא, וְהוּא סָתִים בִּסְתִּימָא וְלָא מִתְפָּרְשָׁא לְאָרְחִין כִּדְקָאַמְרָן. וְהַאי עֵדֶן דִּלְתַּתָּא, מִתְפְּרַשׁ בִּשְׁבִילוֹי, לִתְלָּתִין וּתְרֵין (עיבר) שְׁבִילִין.

תרגום

שָׁנִינוּ, מֵצַח זֶה מִתְפַּשֵּׁט בְּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים אֶלֶף מְאוֹרוֹת נִיצוֹצִים (נוסח אחר: הַמְּאִירִים) מֵעֵדֶן עֶלְיוֹן. שֶׁשָּׁנִינוּ, יֵשׁ עֵדֶן הַמֵּאִיר לְעֵדֶן. עֵדֶן עֶלְיוֹן אֵינוֹ מִתְגַּלֶּה, וְהוּא סָתוּם בְּסָתוּם וְאֵינוֹ מִתְפָּרֵשׂ לִנְתִיבִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְעֵדֶן זֶה שֶׁלְּמַטָּה, מִתְפָּרֵשׂ בִּנְתִיבָיו, לִשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם נְתִיבִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא, האי מצחא אתפשט במאתן ושבעין אלפין נהירין בוצינין (ס"א דנהרין) מעדן עלאה. דתניא, אית עדן דנהיר לעדן. עדן עלאה לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין כדקאמרן. והאי עדן דלתתא, מתפרש בשבילוי, לתלתין ותרין (עיבר) שבילין.

התרגום: שנינו, מצח זה מתפשט במאתים ושבעים אלף מאורות ניצוצים (נוסח אחר: המאירים) מעדן עליון. ששנינו, יש עדן המאיר לעדן. עדן עליון אינו מתגלה, והוא סתום בסתום ואינו מתפרש לנתיבים כמו שאמרנו. ועדן זה שלמטה, מתפרש בנתיביו, לשלשים ושנים נתיבים.

מן המפרשים

אור יקר: דתניא אית עדן שהיא החכמה העליונה במקומה ממש, ונשמר בעל הברייתא מיד ואמר ולא תאמר מתוך דברי אלה שהחכמה נפתחת שאינה אלא סתומה תכלית העלם וזהו שאמר.

הסולם: תאנא האי מצחא וכו׳ : למדנו, מצח הזה נתפשט במאתים ושבעים אלף אורות הנרות המאירים מעדן העליון. עדן, פירושו חכמה. שלמדנו, שיש עדן מאיר לעדן. עדן העליון, שהוא חכמה סתימאה דא״א, אינו מתגלה והוא סתום בסתימא, דהיינו מקרומא דאוירא…

לכל המפרשים על פיסקה זו