רשבי לבנו רבי אלעזר: אימתי מתגלה המצח - בשעת תפלת מנחה של שבת
האדרא רבא · מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין - סוד עת רצון המתגלה במנחת שבת · מאמר 7 · פיסקה 2 · דף קכט ע"א
לשון הזוהר
וְכַד אִתְגַּלְיָא, אִתְקַבְּלָא צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. אֵימָתַי אִתְגַּלְיָא. שָׁתִיק רַבִּי שִׁמְעוֹן. שָׁאַל תִּנְיָינוּת אֵימָתַי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אֵימָתַי אִתְגַּלְיָא. אָמַר לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דִּצְלוֹתָא (רפ"ח) דְּמִנְחָה דְּשַׁבְּתָא. אָמַר לֵיהּ, מַאי טַעְמָא. אָמַר לֵיהּ, מִשּׁוּם דְּהַהִיא שַׁעֲתָא בְּיוֹמֵי דְּחוֹל, תַּלְיָא דִּינָא לְתַתָּא בִּזְעֵיר אַפִּין. וּבְשַׁבְּתָא אִתְגַּלְיָא מִצְחָא דְּאִתְקְרֵי רָצוֹן. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּכִיךְ רוּגְזָא. וְאִשְׁתְּכַח רַעֲוָא, וּמִתְקַבְּלָא צְלוֹתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יהו"ה עֵת רָצוֹן׳ (תהילים סט, יד) - ׳וְעֵת רָצוֹן׳ מֵעַתִּיק יוֹמִין, לְגַלָּאָה מִצְחָא. וּבְגִין כָּךְ אִתְתָּקַּן הַאי קְרָא, לְמֵימְרֵיהּ בִּצְלוֹתָא דְּמִנְחָה בְּשַׁבְּתָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, בְּרִיךְ בְּרִי לְעַתִּיק יוֹמִין, רַעֲוָא דְּמִצְחָא תִּשְׁכַּח בְּשַׁעֲתָא דְּתִצְטְרִיךְ לֵיהּ.
תרגום
וּכְשֶׁמִּתְגַּלֶּה, מִתְקַבֶּלֶת תְּפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. מָתַי מִתְגַּלֶּה. שָׁתַק רַבִּי שִׁמְעוֹן. שָׁאַל בַּשֵּׁנִית מָתַי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, מָתַי מִתְגַּלֶּה. אָמַר לוֹ, בְּשָׁעַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל שַׁבָּת. אָמַר לוֹ, מַה הַטַּעַם. אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה בִּימוֹת הַחֹל, תָּלוּי הַדִּין לְמַטָּה בִּזְעֵיר אַנְפִּין. וּבְשַׁבָּת מִתְגַּלֶּה הַמֵּצַח הַנִּקְרָא רָצוֹן. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שׁוֹכֵךְ הָרֹגֶז. וְנִמְצָא רָצוֹן, וּמִתְקַבֶּלֶת הַתְּפִלָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יהו"ה עֵת רָצוֹן׳ (תהילים סט, יד) - וְעֵת רָצוֹן מֵעַתִּיק יוֹמִין, הוּא לְגַלּוֹת הַמֵּצַח. וְלָכֵן נִתְתַּקֵּן פָּסוּק זֶה, לְאָמְרוֹ בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, בָּרוּךְ בְּנִי לְעַתִּיק יוֹמִין, רְצוֹן הַמֵּצַח תִּמְצָא בַּשָּׁעָה שֶׁתִּצְטָרֵךְ לוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד אתגליא, אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא. שתיק רבי שמעון. שאל תניינות אימתי. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה, אימתי אתגליא. אמר ליה, בשעתא דצלותא (רפ"ח) דמנחה דשבתא. אמר ליה, מאי טעמא. אמר ליה, משום דההיא שעתא ביומי דחול, תליא דינא לתתא בזעיר אפין. ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי רצון. בההיא שעתא אשתכיך רוגזא. ואשתכח רעוא, ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב, ׳ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון׳ (תהילים סט, יד) - ׳ועת רצון׳ מעתיק יומין, לגלאה מצחא. ובגין כך אתתקן האי קרא, למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה, בריך ברי לעתיק יומין, רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה.
התרגום: וכשמתגלה, מתקבלת תפלתם של ישראל. מתי מתגלה. שתק רבי שמעון. שאל בשנית מתי. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, מתי מתגלה. אמר לו, בשעת תפלת המנחה של שבת. אמר לו, מה הטעם. אמר לו, משום שבאותה השעה בימות החל, תלוי הדין למטה בזעיר אנפין. ובשבת מתגלה המצח הנקרא רצון. באותה השעה שוכך הרגז. ונמצא רצון, ומתקבלת התפלה. זהו שכתוב ׳ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון׳ (תהילים סט, יד) - ועת רצון מעתיק יומין, הוא לגלות המצח. ולכן נתתקן פסוק זה, לאמרו בתפלת המנחה בשבת. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, ברוך בני לעתיק יומין, רצון המצח תמצא בשעה שתצטרך לו.
מן המפרשים
אור יקר: [סימן ה] ההבדלה הזה מן ההנהגה הקדומה, כי ההנהגה הקודמת היא הנהגת הספירות סתם ופעולתם בתחתונים, אבל ההנהגה הזו היא הנהגת הדברים הנפלאים בפלא ועניינים סתמיים, וההוא דהוי לעיל מן דא דהיינו האין סוף דלא אתיידע, כך כל שאר בוצינין…
הסולם: וכד אתגליא אתקבלא וכו׳ : וכשנתגלה המצח, מתקבלות תפלות ישראל. מתי מתגלה. שתק ר״ש כדי שיענה מי מהחברים. שאל פעם שניה מתי. ולא ענו לו. א״ר שמעון לד׳ אלעזר בנו, מתי מתגלה המצח. אמר לו, בשעת תפלת המנחה של שבת. אמר לו ר״ש, מהו הטעם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: