ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 52: קדוש ה מכובד - סוד גילוי אליהו וכתרו של רבי פנחס בן יאיר בסיום האדרא › פיסקה 1 (קמד ע"ב)

רשבי תוהה על אליהו שלא נמצא באדרא - בא אליהו ושלוש קטפורי נהירין באנפוי

האדרא רבא · קדוש ה מכובד - סוד גילוי אליהו וכתרו של רבי פנחס בן יאיר בסיום האדרא · מאמר 52 · פיסקה 1 · דף קמד ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּוַּוהְנָא עַל הַהוּא חַגִיר חַרְצָן, מָארֵיהּ דְּשַׂעְרֵי, אֲמַאי לָא אִשְׁתְּכַח בְּבֵי אִדָּרָא דִּילָן, בְּזִמְנָא דְּאִתְגַּלְּיָין מִלִּין אִלֵּין קַדִּישִׁין. אַדְּהָכִי, אָתָא אֵלִיָּהוּ, וּתְלַת קַטְפוֹרֵי נְהִירִין בְּאַנְפּוֹי. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַ מֹר בְּקַרְדוּטָא (ס"א בקרטמא) גְּלִיפָא דְּמָארֵיהּ, בְּיוֹמָא דְּהִלּוּלָא.

תרגום

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תָּמַהְתִּי עַל אוֹתוֹ חֲגוּר הַמָּתְנַיִם, בַּעַל הַשֵּׂעָר, מַדּוּעַ לֹא נִמְצָא בְּבֵית אִדְּרָתֵנוּ, בְּעֵת שֶׁנִּגְלוּ הַדְּבָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה. בֵּינְתַיִם, בָּא אֵלִיָּהוּ, וּשְׁלֹשׁ טִפּוֹת אוֹר מְאִירוֹת בְּפָנָיו. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טַּעַם לֹא נִמְצָא מָר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן הֶעָרוּךְ לַאֲדוֹנוֹ◆, בְּיוֹם הַהִלּוּלָא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי שמעון, תווהנא על ההוא חגיר חרצן, מאריה דשערי, אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן, בזמנא דאתגליין מלין אלין קדישין. אדהכי, אתא אליהו, ותלת קטפורי נהירין באנפוי. אמר ליה רבי שמעון, מאי טעמא לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא) גליפא דמאריה, ביומא דהלולא.

התרגום: אמר רבי שמעון, תמהתי על אותו חגור המתנים, בעל השער, מדוע לא נמצא בבית אדרתנו, בעת שנגלו הדברים הקדושים האלה. בינתים, בא אליהו, ושלש טפות אור מאירות בפניו. אמר לו רבי שמעון, מה טעם לא נמצא מר במשתה היין הערוך לאדונו◆, ביום ההלולא.

מן המפרשים

הסולם: אר״ש תווהנא על וכו׳: א״ר שמעון, תמה אני על אותו חגור מתנים, בעל השער, שהוא אליהו, למה לא נמצא באדרא שלנו, בזמן שנתגלו אלו הדברים הקדושים. בתוך כך בא אליהו, ושלש טפות אור מאירים בפניו. א״ל ר״ש מה הטעם, לא היה נמצא אדוני במשתה…

לכל המפרשים על פיסקה זו