עשרה נכנסו ושבעה יצאו - רשבי שמח ורבי אבא עצוב על שלשת שנפטרו
האדרא רבא · ואתם הדבקים בה אלהיכם חיים כלכם היום - סוד פטירת שלושת החברים באדרא · מאמר 51 · פיסקה 4 · דף קמד ע"ב
לשון הזוהר
תָּאנָא, עֲשָׂרָה עָאלוּ, וְשֶׁבַע נַפְקוּ, וַהֲוָה חַדֵּי רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרִבִּי אַבָּא עָצִיב. יוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אַבָּא עִמֵּיהּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִלָּה, וְחָמוּ לְאִלֵּין תְּלָתָא דַּהֲווֹ מַיְיתִין לְהוֹן מַלְאֲכִין עִלָּאִין, וּמְחַזְיָין לְהוּ גְּנִיזִין וְאִדָּרִין דִּלְעֵילָּא, בְּגִין יְקָרָא דִּלְהוֹן. וַהֲווּ עַיְילֵי לוֹן בְּטוּרֵי דְּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא. נַח דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אַבָּא.
תרגום
שָׁנִינוּ, עֲשָׂרָה נִכְנְסוּ, וְשִׁבְעָה יָצְאוּ, וְהָיָה שָׂמֵחַ רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אַבָּא עָצוּב. יוֹם אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אַבָּא עִמּוֹ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּבָר, וְרָאוּ אֶת אוֹתָם הַשְּׁלֹשָׁה שֶׁמַּלְאָכִים עֶלְיוֹנִים מְבִיאִים אוֹתָם, וּמַרְאִים לָהֶם גְּנוּזִים וְאִדְּרוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, לִכְבוֹדָם. וְהָיוּ מַכְנִיסִים אוֹתָם בְּהָרֵי אֲפַרְסְמוֹן טָהוֹר. נָחָה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, עשרה עאלו, ושבע נפקו, והוה חדי רבי שמעון, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב רבי שמעון ורבי אבא עמיה, אמר רבי שמעון מלה, וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין, ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא, בגין יקרא דלהון. והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא.
התרגום: שנינו, עשרה נכנסו, ושבעה יצאו, והיה שמח רבי שמעון, ורבי אבא עצוב. יום אחד היה יושב רבי שמעון ורבי אבא עמו, אמר רבי שמעון דבר, וראו את אותם השלשה שמלאכים עליונים מביאים אותם, ומראים להם גנוזים ואדרות שלמעלה, לכבודם. והיו מכניסים אותם בהרי אפרסמון טהור. נחה דעתו של רבי אבא.
מן המפרשים
הסולם: תאנא עשרה עאלו וכו׳ : למדנו, עשרה נכנסו, באדרא, ושבעה יצאו ממנו. והיה ר״ש שמח, ורבי אבא עצב. יום אחד היה ר״ש יושב ור׳ אבא עמו. א"ר שמעון דבר. וראו אלו שלשת החברים, שהיו מביאים אותם מלאכים עליונים, ומראים להם אוצרות וחדרים של…