ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 50: ויראו בני האלהים את בנות האדם - סוד גוף הקדוש הכולל הכל ובכיית רשבי בסיום › פיסקה 7 (קמג ע"ב)

כיון שנתבסמו זה בזה נתקשרו דין ורחמים ונתבסמה הנוקבא בזכר - תורי זהב

האדרא רבא · ויראו בני האלהים את בנות האדם - סוד גוף הקדוש הכולל הכל ובכיית רשבי בסיום · מאמר 50 · פיסקה 7 · דף קמג ע"ב

לשון הזוהר

תָּאנָא, כֵּיוָן דְּאִתְבְּסָמוּ דָּא בְּדָא, (כתיב ׳תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף׳ (שיר השירים א, יא)) אִתְקָשָּׁרוּ דִּינָא וְרַחֲמֵי. (אתבסמא דינא ברחמי) וְאִתְבַּסְּמַת נוּקְבָּא בִּדְכוּרָא. וּבְגִינֵי כַּךְ לָא סַלְּקָא דָּא בְּלֹא דָּא, כְּהַאי תָּמָר, דְּלָא סַלְּקָא דָּא בְּלֹא דָּא. וְעַל הַאי תָּנֵינָן, מַאן דְּאַפִּיק גַּרְמֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא מִכְּלָלָא דְּאָדָם, לְבָתַר כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא, לָא עָיֵיל בִּכְלָלָא דְּאָדָם, דְּאִקְרֵי גּוּפָא קַדִּישָׁא. אֶלָּא בְּאִינּוּן דְּלָא אִקְרוּן אָדָם, וְנָפִיק מִכְּלָלָא דְּגוּפָא.

תרגום

שָׁנִינוּ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּסְּמוּ זֶה בָּזֶה, נִקְשְׁרוּ דִּין וְרַחֲמִים, וְנִתְבַּסְּמָה נוּקְבָּא בִּדְכוּרָא. וּלְכֵן אֵין זֶה עוֹלֶה בְּלֹא זֶה, כְּמוֹ הַתָּמָר הַזֶּה, שֶׁאֵין זֶה עוֹלֶה בְּלֹא זֶה. וְעַל זֶה שָׁנִינוּ, מִי שֶׁמּוֹצִיא עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכְּלַל הָאָדָם, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אֵינוֹ נִכְנָס בִּכְלַל הָאָדָם, הַנִּקְרָא גּוּף קָדוֹשׁ, אֶלָּא בְּאוֹתָם שֶׁאֵינָם נִקְרָאִים אָדָם, וְיוֹצֵא מִכְּלַל הַגּוּף.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא, כיון דאתבסמו דא בדא, (כתיב ׳תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף׳ (שיר השירים א, יא)) אתקשרו דינא ורחמי. (אתבסמא דינא ברחמי) ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר, דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן, מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא, לא עייל בכללא דאדם, דאקרי גופא קדישא. אלא באינון דלא אקרון אדם, ונפיק מכללא דגופא.

התרגום: שנינו, כיון שנתבסמו זה בזה, נקשרו דין ורחמים, ונתבסמה נוקבא בדכורא. ולכן אין זה עולה בלא זה, כמו התמר הזה, שאין זה עולה בלא זה. ועל זה שנינו, מי שמוציא עצמו בעולם הזה מכלל האדם, אחר כך כשיוצא מהעולם הזה, אינו נכנס בכלל האדם, הנקרא גוף קדוש, אלא באותם שאינם נקראים אדם, ויוצא מכלל הגוף.

מן המפרשים

הסולם: תאנא כיון דאתבסמו וכו׳ : למדנו, כיון שנתבשמו ז״א ונוקביה זה בזה. נקשר הדין ברחמים, והנוקבא נתבשמת בדכר, שהוא ז"א. ומשום זה אינם עולים זה בלא זה כאותו תמר, שאינו עולה ועושה פירות, זה בלא זה, נקבה בלי זכר, ועל זה למדנו מי שמוציא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: