וינחם ה כי עשה את האדם בארץ - להוציא אדם דלעילא שאינו בארץ
האדרא רבא · ויראו בני האלהים את בנות האדם - סוד גוף הקדוש הכולל הכל ובכיית רשבי בסיום · מאמר 50 · פיסקה 11 · דף קמד ע"א
לשון הזוהר
כְּתִיב (בראשית ו ו) ׳וַיִּנָּחֵם יהו"ה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, לְאַפָּקָא אָדָם דִּלְעֵילָּא, דְּלָא הֲוִי בָּאָרֶץ׳. וַיִּנָחֶם יהו"ה הַאי בִּזְעֵיר אַפִּין אִתְּמַר. ׳וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ׳ - וַיֶּעְצַב לֹא נֶאֱמַר. אֶלָּא וַיִּתְעַצֵּב, אִיהוּ אִתְעֲצָּב, דְּבֵיהּ תַּלְיָיא מִלְּתָא. לַאֲפּוּקֵי מִמַּאן דְּלָא אִתְעֲצָּב. אֶל לִבּוֹ, בְּלִבּוֹ לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶל לִבּוֹ. כְּמַאן דְּאִתְעֲצָּב (ומקבל) לְמָארֵיהּ, דְּאַחְזֵי הַאי לְלִבָּא דְּכָל לִבִּין. וַיֹּאמֶר יהו"׳ה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׳ וְגוֹ'- לְאַפָּקָא אָדָם דִּלְעֵילָּא. וְאִי תֵּימָא אָדָם דִּלְתַּתָּא בִּלְחוֹדוֹי- לָאו לְאַפָּקָא כְּלָל, מִשּׁוּם דְּלָא קָאִים דָּא בְּלָא דָּא. וְאִלְמָלֵא חָכְמָה סְתִימָא דְּכֹלָּא, כֹּלָּא אִתְתָּקַּן כְּמֵרֵישָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ח יב) ׳אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה׳, אַל תִּקְרֵי שָׁכַנְתִּי, אֶלָּא שְׁכִינָתִּי (ס"א שיכנתי). וְאִלְמָלֵא הַאי תִּקּוּנָא דְּאָדָם, לָא קָאִים עָלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (משלי ג יט) ׳יהו"ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ׳, וּכְתִיב (בראשית ו ח) ׳וְנָח מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יהו"ה׳.
תרגום
כָּתוּב ׳וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ׳ (בראשית ו, ו) - לְהוֹצִיא אָדָם שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁלֹּא הָיָה בָּאָרֶץ. ׳וַיִּנָּחֶם ה'׳ - זֶה בִּזְעֵיר אַנְפִּין נֶאֱמַר. ׳וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ׳ - ׳וַיֵּעָצֵב׳ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ׳וַיִּתְעַצֵּב׳, הוּא נֶעֱצַב, שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַדָּבָר, לְהוֹצִיא מִמִּי שֶׁלֹּא נֶעֱצַב. ׳אֶל לִבּוֹ׳ - ׳בְּלִבּוֹ׳ לֹא נִכְתַּב, אֶלָּא ׳אֶל לִבּוֹ׳, כְּמִי שֶׁנֶּעֱצָב אֶל אֲדוֹנוֹ, שֶׁמַּרְאֶה זֶה לַלֵּב שֶׁל כָּל הַלִּבּוֹת. ׳וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְגוֹ'׳ (בראשית ו, ז) - לְהוֹצִיא אָדָם שֶׁלְּמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר, אָדָם שֶׁלְּמַטָּה בִּלְבַד - לֹא לְהוֹצִיא כְּלָל, מִשּׁוּם שֶׁאֵין זֶה עוֹמֵד בְּלֹא זֶה. וְאִלְמָלֵא חָכְמָה הַסְּתוּמָה שֶׁל הַכֹּל, הַכֹּל הָיָה מִתְתַּקֵּן כְּבָרִאשׁוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה׳ (משלי ח, יב), אַל תִּקְרָא ׳שָׁכַנְתִּי׳ אֶלָּא ׳שְׁכִינָתִי׳. וְאִלְמָלֵא זֶה הַתִּקּוּן שֶׁל אָדָם, לֹא הָיָה עוֹמֵד הָעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ׳ (משלי ג, יט), וְכָתוּב ׳וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'׳ (בראשית ו, ח).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כתיב (בראשית ו ו) ׳וינחם יהו"ה כי עשה את האדם בארץ, לאפקא אדם דלעילא, דלא הוי בארץ׳. וינחם יהו"ה האי בזעיר אפין אתמר. ׳ויתעצב אל לבו׳ - ויעצב לא נאמר. אלא ויתעצב, איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. אל לבו, בלבו לא כתיב, אלא אל לבו. כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה, דאחזי האי ללבא דכל לבין. ויאמר יהו"׳ה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה׳ וגו'- לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי- לאו לאפקא כלל, משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא, כלא אתתקן כמרישא. הדא הוא דכתיב, (משלי ח יב) ׳אני חכמה שכנתי ערמה׳, אל תקרי שכנתי, אלא שכינתי (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם, לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב, (משלי ג יט) ׳יהו"ה בחכמה יסד ארץ׳, וכתיב (בראשית ו ח) ׳ונח מצא חן בעיני יהו"ה׳.
התרגום: כתוב ׳וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ׳ (בראשית ו, ו) - להוציא אדם שלמעלה, שלא היה בארץ. ׳וינחם ה'׳ - זה בזעיר אנפין נאמר. ׳ויתעצב אל לבו׳ - ׳ויעצב׳ לא נאמר, אלא ׳ויתעצב׳, הוא נעצב, שבו תלוי הדבר, להוציא ממי שלא נעצב. ׳אל לבו׳ - ׳בלבו׳ לא נכתב, אלא ׳אל לבו׳, כמי שנעצב אל אדונו, שמראה זה ללב של כל הלבות. ׳ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'׳ (בראשית ו, ז) - להוציא אדם שלמעלה. ואם תאמר, אדם שלמטה בלבד - לא להוציא כלל, משום שאין זה עומד בלא זה. ואלמלא חכמה הסתומה של הכל, הכל היה מתתקן כבראשונה. זהו שכתוב, ׳אני חכמה שכנתי ערמה׳ (משלי ח, יב), אל תקרא ׳שכנתי׳ אלא ׳שכינתי׳. ואלמלא זה התקון של אדם, לא היה עומד העולם. זהו שכתוב, ׳ה' בחכמה יסד ארץ׳ (משלי ג, יט), וכתוב ׳ונח מצא חן בעיני ה'׳ (בראשית ו, ח).
מן המפרשים
הסולם: כתיב וינחם ה׳ וגו׳: כתוב, וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ . בא להוציא אדם שלמעלה שלא היה בארץ. דהיינו שאינו מבחינת מלכות שנקראת ארץ. כי כל דין המבול לא היה אלא בבחינת מלכות שה״ס ארץ, ולא למעלה ממנה. וינחם ה', זה נאמר בז"א, (כנ״ל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: