בקש עתיק קדישא לראות אם נתבסמו הדינים - והאדם ידע את חוה ותלד את קין
האדרא רבא · והאדם ידע את חוה - סוד קין והבל ודין קשה היוצא מהנוקבא · מאמר 47 · פיסקה 1 · דף קמג ע"א
לשון הזוהר
וְתָאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, בָּעָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא לְמֵחֱזֵי, אִי אִתְבְּסָמוּ דִּינִין, וְאִתְדְּבָקוּ תְּרֵין אִלֵּין דָּא בְּדָא, וְנָפַק מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא דִּינָא תַּקִּיפָא, (דלא יכיל עלמא למסבל) דִּכְתִּיב, ׳וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי וְגוֹ'׳ (בראשית ד, א). וְלָא הֲוָה יָכִיל עָלְמָא לְמִסְבַּל, מִשּׁוּם דְּלָא אִתְבַּסְּמַת, וְחִוְיָא תַּקִּיפָא אַטִּיל בָּה זוּהֲמָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, וּבְגִין כָּךְ לָא הֲוָה יָכִיל לְאִתְבַּסְּמָא. וְכַד נָפִיק דָּא קַיִן מִסְּטַר דְּנוּקְבָּא, נָפַק תַּקִּיף קַשְׁיָא, תַּקִּיף בְּדִינוֹי, קַשְׁיָא בְּדִינוֹי. כֵּיוָן דְּנָפַק אִתְחֲלָשָׁת וְאִתְבַּסְּמַת. בָּתַר דָּא, אַפִּיקַת אַחֲרָא בְּסִימָא יַתִּיר, וְסָלִיק קַדְמָאָה דְּהֲוָה תַּקִּיפָא קַשְׁיָא, וְכָל דִּינִין לָא אִתְעָרְבוּ (ס"א אתערעו) קָמֵיהּ (ס"א וכל דינין (לא) אתערו) עִמֵּיהּ.
תרגום
וְשָׁנִינוּ בְּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, רָצָה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא לִרְאוֹת אִם נִתְבַּסְּמוּ הַדִּינִים, וְנִדְבְּקוּ שְׁנֵי אֵלֶּה זֶה בָּזֶה, וְיָצָא מִצַּד נוּקְבָּא דִּין קָשֶׁה, שֶׁכָּתוּב, ׳וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי וְגוֹ'׳ (בראשית ד, א). וְלֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִתְבַּסְּמָה, וְהַנָּחָשׁ הֶחָזָק הִטִּיל בָּהּ זֻהֲמַת דִּין קָשֶׁה, וְלָכֵן לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִתְבַּסֵּם. וּכְשֶׁיָּצָא זֶה קַיִן מִצַּד נוּקְבָּא, יָצָא חָזָק וְקָשֶׁה, חָזָק בְּדִינָיו, קָשֶׁה בְּדִינָיו. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא, נֶחְלְשָׁה וְנִתְבַּסְּמָה. אַחַר כָּךְ, הוֹצִיאָה אַחֵר מְבֻסָּם יוֹתֵר, וְעָלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה חָזָק וְקָשֶׁה, וְכָל הַדִּינִים לֹא הִתְעָרְבוּ עִמּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא בצניעותא דספרא, בעא עתיקא קדישא למחזי, אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא בדא, ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא, (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב, ׳והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'׳ (בראשית ד, א). ולא הוה יכיל עלמא למסבל, משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא, ובגין כך לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא, נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר, וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא, וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו) עמיה.
התרגום: ושנינו בצניעותא דספרא, רצה עתיקא קדישא לראות אם נתבסמו הדינים, ונדבקו שני אלה זה בזה, ויצא מצד נוקבא דין קשה, שכתוב, ׳והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'׳ (בראשית ד, א). ולא היה יכול העולם לסבל, משום שלא נתבסמה, והנחש החזק הטיל בה זהמת דין קשה, ולכן לא היתה יכולה להתבסם. וכשיצא זה קין מצד נוקבא, יצא חזק וקשה, חזק בדיניו, קשה בדיניו. כיון שיצא, נחלשה ונתבסמה. אחר כך, הוציאה אחר מבסם יותר, ועלה הראשון שהיה חזק וקשה, וכל הדינים לא התערבו עמו.
מן המפרשים
אור יקר: ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ראתדבהון תרין אילין דא.
הסולם: ותאנא בצניעותא דספרא וכו׳ : ולמדנו בספרא דצניעותא. עתיקא קדישא רצה לראות אם הדינים נתבשמו, נתדבקו ב׳ אלו, אדם וחוה, זה בזה, ויצא מצד הנוקבא דין קשה. שכתוב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו׳. כי העולם לא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: