ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 46: ויפל ה אלהים תרדמה על האדם - סוד בנין הנוקבא וזיווג שבת › פיסקה 3 (קמג ע"א)

בכניסת שבת המטרוניתא באה בתיקוניה ויושבת לפני המלך ומתבסמים הדינים

האדרא רבא · ויפל ה אלהים תרדמה על האדם - סוד בנין הנוקבא וזיווג שבת · מאמר 46 · פיסקה 3 · דף קמג ע"א

לשון הזוהר

וּבְשַׁעֲתָא דְּבָעָא לְמֵיעַל שַׁבְּתָא הֲוָה בָּרֵי רוּחִין וְשֵׁדִין וְעִלְעוּלִין, וְעַד לָא סִיֵּים לוֹן, אָתַת מַטְרוֹנִיתָא בְּתִקּוּנָהָא, וְיָתִיבַת קַמֵּיהּ. בְּשַׁעֲתָא דְּיָתִיבַת קָמֵּיהּ, אֲנָח לוֹן לְאִינּוּן בִּרְיָיאן, וְלָא אִשְׁתְּלִימוּ. כֵּיוָן דְּמַטְרוֹנִיתָא יַתְבַת עִם מַלְכָּא, וְאִתְחַבָּרוּ אַפִּין בְּאַפִּין, מַאן יֵיעוּל בֵּינַיְיהוּ, מַאן הוּא דְּיִקְרַב בַּהֲדַיְיהוּ. (בגין כך סתימא דמלה עונתן של תלמידי חכמים דידעין רזא דנא משבת לשבת.) וְכַד אִתְחַבְּרוּ, אִתְבְּסָמוּ דָּא בְּדָא. יוֹמָא דְּכֹלָּא אִתְבְּסָם בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ, אִתְבְּסָמוּ דִּינִין דָּא בְּדָא, וְאִתְתְּקָנוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין.

תרגום

וּבַשָּׁעָה שֶׁרָצָה לְהִכָּנֵס הַשַּׁבָּת, הָיָה בּוֹרֵא רוּחוֹת וְשֵׁדִים וּסְעָרוֹת, וְעוֹד לֹא סִיֵּם אוֹתָם, בָּאָה מַטְרוֹנִיתָא בְּתִקּוּנָהּ, וְיָשְׁבָה לְפָנָיו. בַּשָּׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה לְפָנָיו, הִנִּיחַ אֶת אוֹתָם הַבְּרִיּוֹת, וְלֹא נִשְׁלְמוּ. כֵּיוָן שֶׁמַּטְרוֹנִיתָא יוֹשֶׁבֶת עִם הַמֶּלֶךְ, וְהִתְחַבְּרוּ פָּנִים בְּפָנִים, מִי יִכָּנֵס בֵּינֵיהֶם, מִי הוּא שֶׁיִּקְרַב אֲלֵיהֶם. וּכְשֶׁהִתְחַבְּרוּ, נִתְבַּסְּמוּ זֶה בָּזֶה. הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל נִתְבַּסֵּם בּוֹ. וְלָכֵן, נִתְבַּסְּמוּ הַדִּינִים זֶה בָּזֶה, וְנִתְתַּקְּנוּ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא, ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה, אנח לון לאינון ברייאן, ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא, ואתחברו אפין באפין, מאן ייעול בינייהו, מאן הוא דיקרב בהדייהו. (בגין כך סתימא דמלה עונתן של תלמידי חכמים דידעין רזא דנא משבת לשבת.) וכד אתחברו, אתבסמו דא בדא. יומא דכלא אתבסם ביה. ובגין כך, אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין.

התרגום: ובשעה שרצה להכנס השבת, היה בורא רוחות ושדים וסערות, ועוד לא סים אותם, באה מטרוניתא בתקונה, וישבה לפניו. בשעה שישבה לפניו, הניח את אותם הבריות, ולא נשלמו. כיון שמטרוניתא יושבת עם המלך, והתחברו פנים בפנים, מי יכנס ביניהם, מי הוא שיקרב אליהם. וכשהתחברו, נתבסמו זה בזה. היום שהכל נתבסם בו. ולכן, נתבסמו הדינים זה בזה, ונתתקנו העליונים והתחתונים.

מן המפרשים

הסולם: ובשעתא דבעא למיעל וכו׳ : ובשעה שהשבת רצתה להכנס, דהיינו בין השמשות, היה בורא רוחות ושדים וסערות, שהם מזיקי עולם, ומטרם שגמרם, באה המלכה בכל התקונים שלה מן השבת, וישבה לפניו. כי ביום הזה משגת ג״ר דחיה המכניעות ומבטלות כל…

לכל המפרשים על פיסקה זו