מספרא דצניעותא: דינים מהזכר תקיפים בראש ונייחים בסוף ומהנוקבא הפוך
האדרא רבא · ויפל ה אלהים תרדמה על האדם - סוד בנין הנוקבא וזיווג שבת · מאמר 46 · פיסקה 1 · דף קמב ע"ב
לשון הזוהר
וְתָאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, דְּכָל דִּינִין דְּמִשְׁתַּכְחִין מִדְּכוּרָא, תַּקִּיפִין בְּרֵישָׁא, וְנַיְיחִין בְּסוֹפָא. וְכָל דִּינִין דְּמִשְׁתַּכְחִין מִנּוּקְבָּא, נַיְיחִין בְּרֵישָׁא, וְתַקִּיפִין בְּסוֹפָא. וְאִלְמָלֵא דְּאִתְעָבֵידוּ כַּחֲדָא, לָא יַכְלִין עָלְמָא לְמִסְבַּל. עַד דְּעַתִּיק דְּעַתִּיקֵי סְתִימָא דְּכֹלָּא, פָּרִישׁ דָּא מִן דָּא, וְחָבַר לוֹן לְאִתְבַּסְּמָא כַּחֲדָא.
תרגום
וְשָׁנִינוּ בְּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, שֶׁכָּל הַדִּינִים הַנִּמְצָאִים מִן דְּכוּרָא, חֲזָקִים בָּרֹאשׁ וְנָחִים בַּסּוֹף. וְכָל הַדִּינִים הַנִּמְצָאִים מִן נוּקְבָּא, נָחִים בָּרֹאשׁ וַחֲזָקִים בַּסּוֹף. וְאִלְמָלֵא שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאֶחָד, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לִסְבֹּל. עַד שֶׁעַתִּיק דְּעַתִּיקֵי, הַסָּתוּם שֶׁל הַכֹּל, הִפְרִיד זֶה מִזֶּה, וְחִבְּרָם לְהִתְבַּסֵּם כְּאֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא בצניעותא דספרא, דכל דינין דמשתכחין מדכורא, תקיפין ברישא, ונייחין בסופא. וכל דינין דמשתכחין מנוקבא, נייחין ברישא, ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא, לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי סתימא דכלא, פריש דא מן דא, וחבר לון לאתבסמא כחדא.
התרגום: ושנינו בצניעותא דספרא, שכל הדינים הנמצאים מן דכורא, חזקים בראש ונחים בסוף. וכל הדינים הנמצאים מן נוקבא, נחים בראש וחזקים בסוף. ואלמלא שנעשו כאחד, לא היה יכול העולם לסבל. עד שעתיק דעתיקי, הסתום של הכל, הפריד זה מזה, וחברם להתבסם כאחד.
מן המפרשים
הסולם: ותאנא בצניעותא דספרא וכו׳ : ולמדנו בספרא דצניעותא. שכל הדינים הנמצאים מן הדכר, מז״א, קשים בתחילתם ונוחים בסופם. וכל הדינים הנמצאים מן הנוקבא, נוחים בתחילתם וקשים בסופם. ואם לא שהיו נעשים כאחד לא היה העולם יכול לסבול. עד דעתיק…
שער מאמרי רשב"י: שם בדקמ"ב ע"ב וז"ל ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין בדכורא תקיפין ברישא כו' כבר ביארתי זה בספרא דצניעותא בפ' תרומה. גם ביארתיו בפ' תצוה דקפ"ז ע"א. שם בדקמ"ב ע"ב וז"ל וכד פריש לון אפיל דורמיטא לז"א ופריש לנוקבא מאחורוי…