ויהי האדם לנפש חיה - הנשמה מתפשטת בכל ומיחדת הכל וכל הפוסק יחוד זה נכרת
האדרא רבא · וייצר ה אלהים את האדם בשני יודין - סוד דיוקן אדם הכולל עתיקא וזעיר אנפין · מאמר 41 · פיסקה 5 · דף קמא ע"ב
לשון הזוהר
׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ - לְאַתְּרְקָא, וּלְעַיְּילָא בְּתִקוּנִין כְּגַוְונָא דָּא, וּלְאַשְׁלְפָא לְהַהִיא (נ"א מההיא) נִשְׁמְתָא. מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין. בְּגִין דִּיהֱוִי הַהִיא נִשְׁמְתָא מִשְׁתַּכְּחָא בְּכֹלָּא, וּמִתְפַּשְּׁטָא בְּכֹלָּא. וּלְמֶהֱוִי כֹּלָּא בְּיִחוּדָא חַד. וּמַאן דְּפָסִיק הַאי יִחוּדָא מִן עָלְמָא, כְּמַאן דְּפָסִיק נִשְׁמְתָא דָּא, וּמְחזֵי דְּאִית נִשְׁמְתָא אַחֲרָא, בַּר מֵהַאי. וּבְגִין כַּךְ, יִשְׁתְּצֵי הוּא וְדוּכְרָנֵיה מִן עָלְמָא לְדָרֵי דָּרִין.
תרגום
׳וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה׳ (בראשית ב, ז) - לְהַמְשִׁיךְ, וּלְהַכְנִיס בְּתִקּוּנִים כָּעֵין זֶה, וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה. מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה עַד סוֹף כָּל הַדְּרָגוֹת. כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה נִמְצֵאת בַּכֹּל, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת בַּכֹּל. וְלִהְיוֹת הַכֹּל בְּיִחוּד אֶחָד. וּמִי שֶׁפּוֹסֵק יִחוּד זֶה מִן הָעוֹלָם, כְּמִי שֶׁפּוֹסֵק נְשָׁמָה זוֹ, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ נְשָׁמָה אַחֶרֶת, מִלְּבַד זוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ, יִכָּרֵת הוּא וְזִכְרוֹנוֹ מִן הָעוֹלָם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ - לאתרקא, ולעיילא בתקונין כגוונא דא, ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא. מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא, ומתפשטא בכלא. ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא, כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא, בר מהאי. ובגין כך, ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין.
התרגום: ׳ויהי האדם לנפש חיה׳ (בראשית ב, ז) - להמשיך, ולהכניס בתקונים כעין זה, ולהמשיך את אותה הנשמה. מדרגה לדרגה עד סוף כל הדרגות. כדי שתהיה אותה הנשמה נמצאת בכל, ומתפשטת בכל. ולהיות הכל ביחוד אחד. ומי שפוסק יחוד זה מן העולם, כמי שפוסק נשמה זו, ונראה כאלו יש נשמה אחרת, מלבד זו. ומשום כך, יכרת הוא וזכרונו מן העולם לדורי דורות.
מן המפרשים
הסולם: ויהי האדם לנפש חיה: היינו להיות מושפע ולהכנס בתקונים כעין זה, דטברקא דגושפנקא, ולהוציא נשמה ההיא ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות, דהיינו מח״ס דא״א עד המלכות שהיא סוף המדרגות, כדי שתהיה נמצאת הנשמה ההיא בכל המדרגות, ותתפשט בכל,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: