ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 4: שראשי נמלא טל - סוד גולגלתא דעתיקא וטל התחיה לצדיקים › פיסקה 2 (קכח ע"ב)

מהטל שראשי נמלא טל מתעוררים המתים לעולם הבא - טל אורות

האדרא רבא · שראשי נמלא טל - סוד גולגלתא דעתיקא וטל התחיה לצדיקים · מאמר 4 · פיסקה 2 · דף קכח ע"ב

לשון הזוהר

וּמֵהַהוּא טַלָּא דְּאַנְעַר מֵרֵישֵׁיהּ, הַהוּא דְּאִיהוּ לְבַר, יִתְּעֲרוּן מֵתַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. דִּכְתִיב (׳שראשי נמלא טל׳, מלאתי טל לא כתיב, אלא נמלא) דִּכְתִיב ׳כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ׳ (ישעיהו כו, יט) - אוֹרוֹת נְהוֹרָא דְּחִוַורְתָּא דְּעַתִּיקָא. וּמֵהַהוּא טַלָּא, מִתְקַיְּימִין קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין. וְהוּא (רצ"ב) מָנָא דְּטַחְנֵי לְצַדִּיקַיָּיא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְנָטִיף הַהוּא טַלָּא לְחַקְלָא דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחוּסְפָּס׳ (שמות טז, יד) - וְחֵיזוּ הַהוּא טַלָּא חִוָּור. כְּהַאי גַּוְונָא דְּאַבְנִין (מ"ט) דִּבְדּוֹלְחָא, דְּאִתְחַזְיָיא כָּל גַּוְונִין בְּגַוָּוהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדוֹלַח׳ (במדבר יא, ז).

תרגום

וּמֵאוֹתוֹ טַלָּא הַמִּתְנַעֵר מֵרֹאשׁוֹ, שֶׁל אוֹתוֹ שֶׁבַּחוּץ, מִתְעוֹרְרִים הַמֵּתִים לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכָּתוּב (׳שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל׳ - "מִלֵּאתִי טַל" לֹא כָּתוּב, אֶלָּא "נִמְלָא") וְכָתוּב ׳כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ׳ (ישעיהו כו, יט) - אוֹרוֹת - אוֹר חִוַּורְתָּא שֶׁל עַתִּיקָא. וּמֵאוֹתוֹ הַטַּלָּא, מִתְקַיְּמִים קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים. וְהוּא הַמָּן הַנִּטְחָן לַצַּדִּיקִים לָעוֹלָם הַבָּא. וְנוֹטֵף אוֹתוֹ הַטַּלָּא לְחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחוּסְפָּס׳ (שמות טז, יד) - וּמַרְאֵה אוֹתוֹ הַטַּלָּא חִוָּור. כְּעֵין אֲבָנִים שֶׁל בְּדוֹלַח, שֶׁנִּרְאִים בָּהֶן כָּל הַגְּוָנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדוֹלַח׳ (במדבר יא, ז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומההוא טלא דאנער מרישיה, ההוא דאיהו לבר, יתערון מתייא לעלמא דאתי. דכתיב (׳שראשי נמלא טל׳, מלאתי טל לא כתיב, אלא נמלא) דכתיב ׳כי טל אורות טלך׳ (ישעיהו כו, יט) - אורות נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא, מתקיימין קדישי עליונין. והוא (רצ"ב) מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין. הדא הוא דכתיב, ׳ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס׳ (שמות טז, יד) - וחיזו ההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנין (מ"ט) דבדולחא, דאתחזייא כל גוונין בגווה. הדא הוא דכתיב, ׳ועינו כעין הבדולח׳ (במדבר יא, ז).

התרגום: ומאותו טלא המתנער מראשו, של אותו שבחוץ, מתעוררים המתים לעולם הבא. שכתוב (׳שראשי נמלא טל׳ - "מלאתי טל" לא כתוב, אלא "נמלא") וכתוב ׳כי טל אורות טלך׳ (ישעיהו כו, יט) - אורות - אור חוורתא של עתיקא. ומאותו הטלא, מתקימים קדושי עליונים. והוא המן הנטחן לצדיקים לעולם הבא. ונוטף אותו הטלא לחקל תפוחין קדישין. זהו שכתוב ׳ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס׳ (שמות טז, יד) - ומראה אותו הטלא חוור. כעין אבנים של בדולח, שנראים בהן כל הגונים. זהו שכתוב ׳ועינו כעין הבדולח׳ (במדבר יא, ז).

מן המפרשים

הסולם: ואלו אורות בי״ג חוורתא נקראים טל, כמ״ש לפנינו. והם נמשכים לז״א. וז״ש , ומהאי גלגלתא נטיף טלא לההוא דלבר, שהוא ז״א, הנמצא בנה״י דא״א, ונה״י נחשבים שהם לבר מגופא.

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: