תשעה תיקונים אלה להכניע שונאיו - האוחז בדיקנא דמלכא כל מה שמבקש עושה
האדרא רבא · מן המצר קראתי יה - סוד תשעה תיקוני דיקנא בתהילת דוד ובארבעה מוחין · מאמר 33 · פיסקה 7 · דף קלט ע"ב
לשון הזוהר
וְאִלֵּין תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין דְּאָמַר דָּוִד הָכָא, לְאַכְנְעָא שַׂנְאוֹי בְּגִין דְּמַאן דְּאָחִיד דִּיקְנָא דְּמַלְכָּא, וְאוֹקִיר לֵיהּ בְּיָקִירוּ עִלָּאָה, כָּל מַה דְּבָעֵי מִן מַלְכָּא, מַלְכָּא עָבִיד בְּגִינֵיהּ. מַאי טַעְמָא דִּיקְנָא, וְלָא גּוּפָא. אֶלָּא גּוּפָא אָזִיל בָּתַר דִּיקְנָא, וְדִיקְנָא לָא אָזִיל בָּתַר גּוּפָא. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא, תערא ומה דביה אתקרי יהו"ה אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה) (ול"ג מן ודיקנא עד וגופא) וּבִתְרֵי גְּוָונֵי אָתֵי הַאי חוּשְׁבָּנָא, חַד כִּדְקַאמְרָן. תְּרֵין: ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ׳- חַד. ׳עָנָנִי בַמֶרְחָב יָהּ׳ - תְּרֵי. ׳ה' לִי לֹא אִירָא׳, תְּלַת. ׳מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם׳ - אַרְבַּע. ׳ה' לִי בְּעוֹזְרָי׳- חָמֵשׁ. ׳וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשוֹנְאָי׳- שִׁיתָא. ׳טוֹב לַחֲסוֹת בַּה׳'- שִׁבְעָה. מִבְּטוֹחַ בָּאָדָם- תְּמַנְיָיא. ׳טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהו"ה מִבְּטוֹחַ בִּנְדִיבִים׳- תִּשְׁעָה. (ס"א ׳טוב לחסות בה', מבטוח׳ באדם. ז. ׳טוב לחסות בה׳'. ח. מבטוח בנדיבים) ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי׳ - יָּ"הּ, מַאי קָא מַיְירֵי אֶלָּא דָּוִד, כָּל מָה דְּאָמַר הָכָא, עַל תִּקּוּנָא דְּדִיקְנָא דָּא קָאָמַר. (רבי יהודה אמר) ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ׳- מֵאֲתָר דְּשָׁארִי דִּיקְנָא לְאִתְפַּשְׁטָא, דְּהוּא אֲתָר דָּחִיק, מִקַּמֵּי פִּתְחָא דְּאוּדְנִין מֵעֵילָּא, תְּחוֹת שַׂעְרֵי דְּרֵישָׁא. וּבְגִין כָּךְ אָמַר יָ"הּ יָ"ה תְּרֵי זִמְנֵי. וּבַאֲתָר (ס"א ובתר) דְּאִתְפְּשַׁט דִּיקְנָא, וְנָחִית מֵאוּדְנוֹי, וְשָׁארִי לְאִתְפַּשְׁטָא, אָמַר יהו"׳ה לִי לֹא אִירָא׳- דְּהוּא אֲתָר דְּלָא דָּחִיל (ס"א דחיק) וְכָל הַאי אִצְטְרִיךְ וְכוּ', (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דָּוִד לְאַכְנָע תְּחוֹתֵיהּ מַלְכִין וְעַמִּין, בְּגִין יְקָרָא דְּדִיקְנָא דָּא.
תרגום
וְתִשְׁעָה תִּקּוּנִים אֵלֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד כָּאן, לְהַכְנִיעַ אֶת שׂוֹנְאָיו, מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁאוֹחֵז בְּדִיקְנָא שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וּמְכַבֵּד אוֹתָהּ בְּכָבוֹד עֶלְיוֹן, כָּל מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה בִּגְלָלוֹ. מַה הַטַּעַם דִּיקְנָא וְלֹא הַגּוּף. אֶלָּא הַגּוּף הוֹלֵךְ אַחַר דִּיקְנָא, וְדִיקְנָא אֵינָהּ הוֹלֶכֶת אַחַר הַגּוּף. וּבִשְׁנֵי אֳפָנִים בָּא חֶשְׁבּוֹן זֶה. אֶחָד כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. הָאַחֵר: ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ׳ - אֶחָד. ׳עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ׳ - שְׁנַיִם. ׳ה' לִי לֹא אִירָא׳ - שְׁלֹשָׁה. ׳מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם׳ - אַרְבָּעָה. ׳ה' לִי בְּעֹזְרָי׳ - חֲמִשָּׁה. ׳וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי׳ - שִׁשָּׁה. ׳טוֹב לַחֲסוֹת בַּה'׳ - שִׁבְעָה. ׳מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׳ - שְׁמוֹנָה. ׳טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהו"ה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׳ - תִּשְׁעָה. ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי׳ - יָ"הּ, מַה כַּוָּנָתוֹ. אֶלָּא דָּוִד, כָּל מַה שֶּׁאָמַר כָּאן, עַל תִּקּוּן דִּיקְנָא זוֹ אָמַר. ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ׳ - מִמָּקוֹם שֶׁדִּיקְנָא מַתְחִילָה לְהִתְפַּשֵּׁט, שֶׁהוּא מָקוֹם צַר, לִפְנֵי פֶּתַח הָאָזְנַיִם מִלְמַעְלָה, מִתַּחַת שְׂעַר הָרֹאשׁ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר יָ"הּ יָ"הּ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּבַמָּקוֹם שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה דִּיקְנָא, וְיָרְדָה מֵאָזְנָיו, וְהִתְחִילָה לְהִתְפַּשֵּׁט, אָמַר ׳יהו"ה לִי לֹא אִירָא׳ - שֶׁהוּא מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צַר. וְכָל זֶה הֻצְרַךְ דָּוִד כְּדֵי לְהַכְנִיעַ תַּחְתָּיו מְלָכִים וְעַמִּים, בִּגְלַל כְּבוֹד דִּיקְנָא זוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא, לאכנעא שנאוי בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא, ואוקיר ליה ביקירו עלאה, כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא, ולא גופא. אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא, תערא ומה דביה אתקרי יהו"ה אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה) (ול"ג מן ודיקנא עד וגופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא, חד כדקאמרן. תרין: ׳מן המצר קראתי יה׳- חד. ׳ענני במרחב יה׳ - תרי. ׳ה' לי לא אירא׳, תלת. ׳מה יעשה לי אדם׳ - ארבע. ׳ה' לי בעוזרי׳- חמש. ׳ואני אראה בשונאי׳- שיתא. ׳טוב לחסות בה׳'- שבעה. מבטוח באדם- תמנייא. ׳טוב לחסות ביהו"ה מבטוח בנדיבים׳- תשעה. (ס"א ׳טוב לחסות בה', מבטוח׳ באדם. ז. ׳טוב לחסות בה׳'. ח. מבטוח בנדיבים) ׳מן המצר קראתי׳ - י"ה, מאי קא מיירי אלא דוד, כל מה דאמר הכא, על תקונא דדיקנא דא קאמר. (רבי יהודה אמר) ׳מן המצר קראתי יה׳- מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא, דהוא אתר דחיק, מקמי פתחא דאודנין מעילא, תחות שערי דרישא. ובגין כך אמר י"ה י"ה תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר) דאתפשט דיקנא, ונחית מאודנוי, ושארי לאתפשטא, אמר יהו"׳ה לי לא אירא׳- דהוא אתר דלא דחיל (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו', (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין, בגין יקרא דדיקנא דא.
התרגום: ותשעה תקונים אלה שאמר דוד כאן, להכניע את שונאיו, משום שמי שאוחז בדיקנא של המלך, ומכבד אותה בכבוד עליון, כל מה שמבקש מן המלך, המלך עושה בגללו. מה הטעם דיקנא ולא הגוף. אלא הגוף הולך אחר דיקנא, ודיקנא אינה הולכת אחר הגוף. ובשני אפנים בא חשבון זה. אחד כפי שאמרנו. האחר: ׳מן המצר קראתי יה׳ - אחד. ׳ענני במרחב יה׳ - שנים. ׳ה' לי לא אירא׳ - שלשה. ׳מה יעשה לי אדם׳ - ארבעה. ׳ה' לי בעזרי׳ - חמשה. ׳ואני אראה בשנאי׳ - ששה. ׳טוב לחסות בה'׳ - שבעה. ׳מבטח באדם׳ - שמונה. ׳טוב לחסות ביהו"ה מבטח בנדיבים׳ - תשעה. ׳מן המצר קראתי׳ - י"ה, מה כונתו. אלא דוד, כל מה שאמר כאן, על תקון דיקנא זו אמר. ׳מן המצר קראתי יה׳ - ממקום שדיקנא מתחילה להתפשט, שהוא מקום צר, לפני פתח האזנים מלמעלה, מתחת שער הראש. ומשום כך אמר י"ה י"ה שתי פעמים. ובמקום שהתפשטה דיקנא, וירדה מאזניו, והתחילה להתפשט, אמר ׳יהו"ה לי לא אירא׳ - שהוא מקום שאינו צר. וכל זה הצרך דוד כדי להכניע תחתיו מלכים ועמים, בגלל כבוד דיקנא זו.
מן המפרשים
הסולם: פירוש תקון א׳ דדיקנא, ה״ס מן המצר קראתי יה , ששם השערות קצרות מאד, שזה מורה שאין החסדים נמשכים מהם בהרבה. והוא משום ששם כלולה המלכות דמדת הדין, כמ״ש בתקון א׳ דדיקנא דא״א (כנ״ל אות צ׳) ושערות קצרות אלה הן אחוזות בתחילת הלחי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: