ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 33: מן המצר קראתי יה - סוד תשעה תיקוני דיקנא בתהילת דוד ובארבעה מוחין › פיסקה 4 (קלט ע"ב)

בכל מקום שנזכר אדם כאן לא נזכר אלא בשם הקדוש - ויצר ה אלהים את האדם

האדרא רבא · מן המצר קראתי יה - סוד תשעה תיקוני דיקנא בתהילת דוד ובארבעה מוחין · מאמר 33 · פיסקה 4 · דף קלט ע"ב

לשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי רָזָא דְּמִלָּה, דִּבְכָל אֲתָר דְּאִדְכַּר אָדָם הָכָא, לָא אִדְכַּר אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּהָכִי אִתְחֲזֵי. מִשּׁוּם דְּלָא אִקְרֵי (הוה) אָדָם, אֶלָּא בְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. וּמַאי אִתְחֲזֵי לֵיהּ. שְׁמָא קַדִּישָׁא. דִּכְתִּיב, ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ב, ז) - בְּשֵׁם מָלֵא, דְּהוּא ׳יהו"ה אֱלֹהִים׳. כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ הָכָא לָא אִדְכַּר אָדָם אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.

תרגום

וּבֹא רְאֵה סוֹד הַדָּבָר, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכָּר אָדָם כָּאן, אֵינוֹ נִזְכָּר אֶלָּא בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּךְ רָאוּי. מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא אָדָם, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וּמַה רָאוּי לוֹ. הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. שֶׁכָּתוּב, ׳וַיִּיצֶר יהו"ה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ב, ז) - בְּשֵׁם מָלֵא, שֶׁהוּא יהו"ה אֱלֹהִים, כְּמַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּאן אֵין אָדָם נִזְכָּר אֶלָּא בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותא חזי רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר אדם הכא, לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) אדם, אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה. שמא קדישא. דכתיב, ׳וייצר יהו"ה אלהים את האדם׳ (בראשית ב, ז) - בשם מלא, דהוא ׳יהו"ה אלהים׳. כמה דאתחזי ליה. ובגין כך הכא לא אדכר אדם אלא בשמא קדישא.

התרגום: ובא ראה סוד הדבר, שבכל מקום שנזכר אדם כאן, אינו נזכר אלא בשם הקדוש, שכך ראוי. משום שאינו נקרא אדם, אלא במה שראוי לו. ומה ראוי לו. השם הקדוש. שכתוב, ׳וייצר יהו"ה אלהים את האדם׳ (בראשית ב, ז) - בשם מלא, שהוא יהו"ה אלהים, כמה שראוי לו. ומשום כך כאן אין אדם נזכר אלא בשם הקדוש.

מן המפרשים

אור יקר: הוא דכתיב ויסגור בשר תחתנה וכתיב (יחזקאל לו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ובשעתא כד בעאי למיעל שבתא הוה בארי רוחין ושדין ועלעולין, ועד' דלא סיים לון עד דאתת מטרוניתא בתיקונוי ויתיבת קמיה, בשעתא דיתיבת קמיה אנח…

הסולם: ות״ח רזא דמלה וכו׳: ובוא וראה סוד הדבר, שבכל מקום שנזכר כאן אדם לא נזכר אלא בשם הקדוש, כלומר, שבאותו פסוק שנזכר בו אדם נזכר בו הויה. משום שכך ראוי להיות, משום שלא נקרא אדם אלא במה שראוי לו. ומה ראוי לו לשם אדם. הוא השם הקדוש…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: