זעיר אנפין קשישין ולא קשישין - חכמה נוגדת אך לא חכמה דחכמה השקטה
האדרא רבא · מן המצר קראתי יה - סוד תשעה תיקוני דיקנא בתהילת דוד ובארבעה מוחין · מאמר 33 · פיסקה 18 · דף קמ ע"ב
לשון הזוהר
וְהַאי דִּזְעֵיר אַפִּין, קְשִׁישִׁין וְלָא קְשִׁישִׁין. דְּהָא כֻּלְּהוּ תַּלְיָין וְלָא מִתְקַמְטֵי, וּבְגִין כָּךְ חָכְמְתָא נָגִיד וְנָפִיק. אֲבָל לָא חָכְמְתָא דְּחָכְמְתָא, דְּאִיהִי שְׁכִיכָא וּשְׁקִיטָא. דְּהָא תָּנֵינָא דְּלֵית דְּיָדַע מוֹחֵיהּ דְּעַתִּיק יוֹמִין, בַּר אִיהוּ. וְהַאי דִּכְתִּיב, ׳אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ (קכ"ט:) בִּזְעֵיר אַפִּין אִתְּמַר׳ (איוב כח, כג). אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ בְּרִי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
תרגום
וּשְׂעַר זְעֵיר אַנְפִּין זֶה, קָשֶׁה וְאֵינוֹ קָשֶׁה. שֶׁהֲרֵי כֻּלּוֹ תָּלוּי וְאֵינוֹ מִתְקַמֵּט, וּמִשּׁוּם כָּךְ חָכְמָה נִמְשֶׁכֶת וְיוֹצֵאת. אֲבָל לֹא חָכְמַת הַחָכְמָה, שֶׁהִיא שׁוֹכֶכֶת וּשְׁקֵטָה, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת מוֹחוֹ שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין, זוּלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ׳ (איוב כח, כג) - בִּזְעֵיר אַנְפִּין נֶאֱמַר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּרוּךְ בְּנִי לְהקב"ה, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי דזעיר אפין, קשישין ולא קשישין. דהא כלהו תליין ולא מתקמטי, ובגין כך חכמתא נגיד ונפיק. אבל לא חכמתא דחכמתא, דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין, בר איהו. והאי דכתיב, ׳אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה (קכ"ט:) בזעיר אפין אתמר׳ (איוב כח, כג). אמר רבי שמעון, בריך ברי לקודשא בריך הוא, בעלמא דין ובעלמא דאתי.
התרגום: ושער זעיר אנפין זה, קשה ואינו קשה. שהרי כלו תלוי ואינו מתקמט, ומשום כך חכמה נמשכת ויוצאת. אבל לא חכמת החכמה, שהיא שוככת ושקטה, שהרי שנינו שאין מי שיודע את מוחו של עתיק יומין, זולתו. וזהו שכתוב, ׳אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה׳ (איוב כח, כג) - בזעיר אנפין נאמר. אמר רבי שמעון, ברוך בני להקב"ה, בעולם הזה ובעולם הבא.
מן המפרשים
אור יקר: הדא הוא דכתיב (תחלים קמז) גדול אדונינו ורב כה, וכד אתבסם בתיקונוי דיקנא יקירא קדישא דישגח בה איקרי בנהירו דיליה אל רחום, והאי תיקונא תניינא אתקרי כד נהיר בנהירו דעתיק יומין ורב חסד, וכד מסתכלי דא בדא איקרי בתיקוני אחרא ואמת…
הסולם: והאי דזעיר אפין וכו׳ : ואלו של ז״א, הן קשות ולא קשות. כי כולן תלויות ואינן נכפפות, ומשום זה החכמה נמשכת ויוצאת בהן, דהיינו הארת החכמה מבינה החוזרת לחכמה, שה״ס ל״ב נתיבות החכמה (כנ״ל אות ק״צ ע״ש) וה״ס בינה דחכמה, שאין חכמה זו…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: