חכמה זו נמשכת בשערות התלויות תלי תלים קשות ותקיפות כחלמיש וטנרא
האדרא רבא · מן המצר קראתי יה - סוד תשעה תיקוני דיקנא בתהילת דוד ובארבעה מוחין · מאמר 33 · פיסקה 13 · דף קמ ע"א
לשון הזוהר
וְתָאנָא, הַאי חָכְמְתָא דְּאִתְכְּלִילָא בְּאַרְבַּע, אִתְמַשְּׁכָא בְּהָנֵי שַׂעְרֵי, דְּאִינּוּן תַּלְיָין תִּלִּין עַל תִּלִּין, (נ"א הוא) וְכֻלְּהוּ קַשְׁיָין וְתַקִיפִין, וְאִתְמַשְּׁכוּ וּנְגִידוּ כָּל חַד לְסִטְרוֹי. וְאֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא רִבְּבָן תַּלְיָין, מִנַּיְיהוּ דְּלֵיתְהוֹן בְּחוּשְׁבָּנָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳קְווּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים׳ (שיר השירים ה, יא) - תִּלֵי תִּלִּים. וְכֻלְּהוּ קַשְׁיָין וְתַקִיפִין לְאִתְחַבְּרָא, כְּהַאי חַלָּמִיש תַּקִּיף. וּכְהַאי טִנְרָא דְּאִיהִי תַּקִּיפָא. עַד דְּעַבְדִין נוּקְבִין וּמַבּוּעִין מִתְּחוֹת שַׂעֲרָא, וְנַגְדִּין מַבּוּעִין תַּקִּיפִין לְכָל עִיבָר וְעִיבָר לְכָל סְטָר וּסְטָר. וּבְגִין דְּהָנֵי שַׂעְרֵי אוּכָמֵי וַחֲשׁוֹכָן, כְּתִיב ׳מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ וַיּוֹצֵא לָאוֹר צַלְמָוְת׳ (איוב יב, כב). וְתָנָא, הָנֵי שַׂעְרֵי דְּדִיקְנָא תַּקִּיפִין (בלחודי) מִשְּׁאַר שַׂעְרֵי דְּרֵישָׁא, מִשּׁוּם דְּהָנֵי בִּלְחוֹדַיְיהוּ מִתְפָּרְשָׁן וּמִשְׁתַּכְחָן, וְאִינּוּן תַּקִּיפִין בְּאוֹרְחַיְיהוּ. אֲמַאי תַּקִּיפִין. אִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּכֻלְּהוּ דִּינָא - לָאו הָכִי, דְּהָא בְּתִקוּנִין אִלֵּין אִשְׁתְּכָחוּ רַחֲמֵי (ודינא). וּבְשַׁעֲתָא דְּנַחְתִּין תְּלֵיסַר מַבּוּעֵי נַהֲרֵי דְּמִשְׁחָא, אִלֵּין כֻּלְּהוּ רַחֲמֵי.
תרגום
וְשָׁנִינוּ, חָכְמָה זוֹ הַכְּלוּלָה בְּאַרְבָּעָה, נִמְשֶׁכֶת בִּשְׂעָרוֹת אֵלֶּה, הַתְּלוּיוֹת תָּלוּי עַל תָּלוּי, וְכֻלָּן קָשׁוֹת וַחֲזָקוֹת, וְנִמְשָׁכוֹת כָּל אַחַת לְצִדָּהּ. וְאֶלֶף אַלְפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת תְּלוּיִים מֵהֶן שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳קְווּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים׳ (שיר השירים ה, יא) - תִּלֵּי תִּלִּים. וְכֻלָּן קָשׁוֹת וַחֲזָקוֹת לְהִתְחַבֵּר, כְּצוֹר חָזָק, וּכְסֶלַע שֶׁהוּא חָזָק, עַד שֶׁעוֹשׂוֹת נְקָבִים וּמַבּוּעִים מִתַּחַת הַשֵּׂעָר, וְנִמְשָׁכִים מַבּוּעִים חֲזָקִים לְכָל עֵבֶר וְעֵבֶר, לְכָל צַד וָצַד. וּמִשּׁוּם שֶׁשְּׂעָרוֹת אֵלֶּה שְׁחוֹרוֹת וַחֲשׁוּכוֹת, כָּתוּב ׳מְגַלֶּה עֲמוּקוֹת מִנִּי חֹשֶׁךְ וַיּוֹצֵא לָאוֹר צַלְמָוְת׳ (איוב יב, כב). וְשָׁנִינוּ, שְׂעָרוֹת אֵלֶּה שֶׁל דִּיקְנָא חֲזָקוֹת מִשְּׁאָר שְׂעַר הָרֹאשׁ, מִשּׁוּם שֶׁאֵלֶּה בִּפְנֵי עַצְמָן נִפְרָדוֹת וְנִמְצָאוֹת, וְהֵן חֲזָקוֹת בְּדַרְכֵּיהֶן. מַדּוּעַ חֲזָקוֹת. אִם תֹּאמַר מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּן דִּין - אֵין זֶה כֵּן, שֶׁהֲרֵי בְּתִקּוּנִים אֵלֶּה נִמְצְאוּ רַחֲמִים. וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹרְדִים שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מַבּוּעֵי נַהֲרוֹת שֶׁל מִשְׁחָא, כֻּלָּם רַחֲמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא, האי חכמתא דאתכלילא בארבע, אתמשכא בהני שערי, דאינון תליין תלין על תלין, (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין, ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין, מנייהו דליתהון בחושבנא. הדא הוא דכתיב, ׳קווצותיו תלתלים׳ (שיר השירים ה, יא) - תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף. וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא, ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן, כתיב ׳מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות׳ (איוב יב, כב). ותנא, הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן, ואינון תקיפין באורחייהו. אמאי תקיפין. אי תימא משום דכלהו דינא - לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא). ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא, אלין כלהו רחמי.
התרגום: ושנינו, חכמה זו הכלולה בארבעה, נמשכת בשערות אלה, התלויות תלוי על תלוי, וכלן קשות וחזקות, ונמשכות כל אחת לצדה. ואלף אלפים ורבוא רבבות תלויים מהן שאין להם חשבון. זהו שכתוב, ׳קווצותיו תלתלים׳ (שיר השירים ה, יא) - תלי תלים. וכלן קשות וחזקות להתחבר, כצור חזק, וכסלע שהוא חזק, עד שעושות נקבים ומבועים מתחת השער, ונמשכים מבועים חזקים לכל עבר ועבר, לכל צד וצד. ומשום ששערות אלה שחורות וחשוכות, כתוב ׳מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות׳ (איוב יב, כב). ושנינו, שערות אלה של דיקנא חזקות משאר שער הראש, משום שאלה בפני עצמן נפרדות ונמצאות, והן חזקות בדרכיהן. מדוע חזקות. אם תאמר משום שכלן דין - אין זה כן, שהרי בתקונים אלה נמצאו רחמים. ובשעה שיורדים שלשה עשר מבועי נהרות של משחא, כלם רחמים.
מן המפרשים
הסולם: ותאנא האי חכמתא וכו׳ : ולמדנו, חכמה זו הכלולה בארבע, דהיינו מוח החכמה דז״א, נמשכת באלו השערות דז״א שהן תלויות תלים על תלים, וכולם קשות וחזקות, ונמשכות ובאות כל אחת לצד שלו, ואלף אלפים ורבוא רבבות תלויות, ומהם שאין להם חשבון.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: