האודנא סתום מבחוץ לכנוס הקול פנימה - ווי למגלה רזין שמכחיש התיקון
האדרא רבא · וירח ה את ריח הניחח - סוד אוזני זעיר אנפין המבחינות בין טוב לרע · מאמר 31 · פיסקה 4 · דף קלח ע"ב
לשון הזוהר
תַּנְיָא, בְּשַׁעֲתָא דְּצַוְוחִין יִשְׂרָאֵל בְּעָאקָא, וְשַׂעְרֵי מִתְגַּלְיָין מֵעַל אוּדְנִין, כְּדֵין עָיֵיל קָלָא בְּאוּדְנִין, בְּהַהוּא נוּקְבָּא דְּנָטִיף מִמּוֹחָא, וְכָנַשׁ (ובטש) בְּמוֹחָא. וְנָפִיק בְּנוּקְבֵי דְּחוֹטָמָא. וְאִתְזְעַר חוֹטָמָא, וְאִתְחַמָּם, (ס"א ואתקמט) וְנָפִיק אֶשָּׁא וּתְנָנָא מֵאִינּוּן נוּקְבִין, וּמִתְעָרִין כָּל גְּבוּרָאן, וְעָבִיד נוּקְמִין.
תרגום
שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁצּוֹעֲקִים יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, וְהַשֵּׂעָר נִגְלֶה מֵעַל הָאוּדְנִין, אָז נִכְנָס קוֹל בָּאוּדְנִין, בְּאוֹתוֹ הַנֶּקֶב הַנּוֹטֵף מִן מוֹחָא, וְנֶאֱסָף בְּמוֹחָא. וְיוֹצֵא בִּנְקָבִים שֶׁל חוֹטָמָא. וּמִתְקַטֵּן חוֹטָמָא וּמִתְחַמֵּם, וְיוֹצֵאת אֵשׁ וְעָשָׁן מֵאוֹתָם הַנְּקָבִים, וּמִתְעוֹרְרוֹת כָּל הַגְּבוּרוֹת, וְעוֹשֶׂה נְקָמוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תניא, בשעתא דצווחין ישראל בעאקא, ושערי מתגליין מעל אודנין, כדין עייל קלא באודנין, בההוא נוקבא דנטיף ממוחא, וכנש (ובטש) במוחא. ונפיק בנוקבי דחוטמא. ואתזער חוטמא, ואתחמם, (ס"א ואתקמט) ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין, ומתערין כל גבוראן, ועביד נוקמין.
התרגום: שנינו, בשעה שצועקים ישראל בצרה, והשער נגלה מעל האודנין, אז נכנס קול באודנין, באותו הנקב הנוטף מן מוחא, ונאסף במוחא. ויוצא בנקבים של חוטמא. ומתקטן חוטמא ומתחמם, ויוצאת אש ועשן מאותם הנקבים, ומתעוררות כל הגבורות, ועושה נקמות.
מן המפרשים
אור יקר: ותננא מאינון נוקבין, ועדין בחוטמא גבורה כליל כל גבורן בסוד ו׳ שבבינה, ופימא סוד ה׳ שבבינה, ומשם לדרועא גבורה ממש, ומשם אל היד דהיינו הוד, ומשם אל אצבען דהיינו חמש גבורות שבמלכות כדפירשנו לעיל בסימן ד׳, וזהו שאמר.
הסולם: תניא בשעתא דצווחין וכו׳ : למדנו בשעה שישראל צועקים מתוך צרתם, והשערות מתגלות מעל האזנים, אז נכנס הקול באזנים באותו הנקב שהמוח נוטף שמה, ואוסף מן המוח, ויוצא דרך נקבי החוטם, ומתקצר החוטם ומתחמם, ויוצא אש ועשן מנקבי החוטם אלו,…