ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 31: וירח ה את ריח הניחח - סוד אוזני זעיר אנפין המבחינות בין טוב לרע › פיסקה 1 (קלח ע"א)

וירח ה את ריח הניחח - הכל תלוי בחוטמא לארח בתננא ובאש סומקא

האדרא רבא · וירח ה את ריח הניחח - סוד אוזני זעיר אנפין המבחינות בין טוב לרע · מאמר 31 · פיסקה 1 · דף קלח ע"א

לשון הזוהר

וְכֹלָּא תַּלְיָיא בְּחוֹטָמָא, בְּגִין כַּךְ כְּתִיב, ׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳ (בראשית ח, כא) - דְּכֹלָּא בְּחוֹטָמָא תַּלְיָין, לְאָרְחָא הַאי חוֹטָמָא, בִּתְנָנָא, וְאֶשָּׁא סוּמָקָא. וּבְגִין כַּךְ אִתְקַבָּל בְּרַעֲוָא. וְהַאי (הוא) דִּכְתִּיב, ׳וַיִּחַר אַף יהו"ה׳ (במדבר יב, ט) - ׳וְחָרָה אַף יהו"ה׳ (דברים יא, יז) - ׳וְחָרָה אַפִּי׳, ׳פֶּן יֶחרֶה אַף יהו"ה׳ (דברים ו, טו) - כֹּלָּא בִּזְעֵיר אַפִּין אִתְּמַר, וְלָא בְּעַתִּיקָא. תָּאנָא, כְּתִיב ׳הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמַע׳ (דניאל ט, יח) - הַאי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא) אִיהוּ אוּדְנָא דְּאִתְעָבִיד תְּחוֹת שַׂעְרֵי. וְשַׁעְרֵי תַּלְיָין עָלֵיהּ. (ואודנא הוא למשמע) וְאוּדְנָא אִתְעָבִיד בְּרִשׁוּמֵי רְשִׁימִין לְגָאוּ. כְּמָה דְּעֲבִיד (ס"א דכארי) דַּרְגָּא בְּעַקִימָא, (להאי ולהאי) מַאי טַעְמָא בְּעַקִימָא. (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא למוחא ויבחין במוחא ולא בבהילו) בְּגִין לְמִשְׁמַע טַב וּבִישׁ. וְתָאנָא, מֵהַאי עֲקִימָא דִּבְגוֹ אוּדְנִין, תַּלְיָין כָּל אִינּוּן מָארֵי דְּגַדְפִין, דִּכְתִּיב בְּהוּ, ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳ (קהלת י, כ).

תרגום

וְהַכֹּל תָּלוּי בְּחוֹטָמָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳וַיָּרַח יהו"ה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ׳ (בראשית ח, כא) - שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּחוֹטָמָא, לְהָרִיחַ חוֹטָמָא זֶה בְּעָשָׁן וְאֵשׁ אֲדֻמָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ מִתְקַבֵּל בְּרָצוֹן. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וַיִּחַר אַף יהו"ה׳ (במדבר יב, ט) - ׳וְחָרָה אַף יהו"ה׳ (שמות כב, כג) - ׳וְחָרָה אַפִּי׳ (שמות כב, כג), ׳פֶּן יֶחרֶה אַף יהו"ה׳ (דברים ו, טו) - הַכֹּל בִּזְעֵיר אַנְפִּין נֶאֱמַר, וְלֹא בְּעַתִּיקָא. שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע׳ (דניאל ט, יח) - זוֹ הִיא אוּדְנָא הַנַּעֲשֵׂית מִתַּחַת הַשֵּׂעָר, וְהַשֵּׂעָר תָּלוּי עָלֶיהָ. וְאוּדְנָא נַעֲשֵׂית בִּרְשִׁימוֹת חֲרוּתוֹת בִּפְנִים, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מַדְרֵגָה מְעֻקֶּמֶת. מַה הַטַּעַם בְּעִקּוּם. כְּדֵי לִשְׁמֹעַ טוֹב וָרָע. וְשָׁנִינוּ, מֵעִקּוּם זֶה שֶׁבְּתוֹךְ הָאוּדְנִין, תְּלוּיִים כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַכְּנָפַיִם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, ׳כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר׳ (קהלת י, כ).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב, ׳וירח יהו"ה את ריח הניחח׳ (בראשית ח, כא) - דכלא בחוטמא תליין, לארחא האי חוטמא, בתננא, ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב, ׳ויחר אף יהו"ה׳ (במדבר יב, ט) - ׳וחרה אף יהו"ה׳ (דברים יא, יז) - ׳וחרה אפי׳, ׳פן יחרה אף יהו"ה׳ (דברים ו, טו) - כלא בזעיר אפין אתמר, ולא בעתיקא. תאנא, כתיב ׳הטה אלהי אזנך ושמע׳ (דניאל ט, יח) - האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא) איהו אודנא דאתעביד תחות שערי. ושערי תליין עליה. (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו. כמה דעביד (ס"א דכארי) דרגא בעקימא, (להאי ולהאי) מאי טעמא בעקימא. (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא למוחא ויבחין במוחא ולא בבהילו) בגין למשמע טב וביש. ותאנא, מהאי עקימא דבגו אודנין, תליין כל אינון מארי דגדפין, דכתיב בהו, ׳כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר׳ (קהלת י, כ).

התרגום: והכל תלוי בחוטמא, ומשום כך כתוב, ׳וירח יהו"ה את ריח הניחח׳ (בראשית ח, כא) - שהכל תלוי בחוטמא, להריח חוטמא זה בעשן ואש אדמה, ומשום כך מתקבל ברצון. וזהו שכתוב, ׳ויחר אף יהו"ה׳ (במדבר יב, ט) - ׳וחרה אף יהו"ה׳ (שמות כב, כג) - ׳וחרה אפי׳ (שמות כב, כג), ׳פן יחרה אף יהו"ה׳ (דברים ו, טו) - הכל בזעיר אנפין נאמר, ולא בעתיקא. שנינו, כתוב ׳הטה אלהי אזנך ושמע׳ (דניאל ט, יח) - זו היא אודנא הנעשית מתחת השער, והשער תלוי עליה. ואודנא נעשית ברשימות חרותות בפנים, כמו שעושה מדרגה מעקמת. מה הטעם בעקום. כדי לשמע טוב ורע. ושנינו, מעקום זה שבתוך האודנין, תלויים כל אותם בעלי הכנפים, שכתוב בהם, ׳כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר׳ (קהלת י, כ).

מן המפרשים

אור יקר: וירח ה׳ את ריח הנחוח, והיינו שכל המריח מחזיר רוחו אליו ומוצא נחת רוח ודאי, והיינו החזרת אלו אל שורשם וקשרם להמתיקם שם בסוד המוח בעל הרחמים ודאי, וזהו שאמר הכולא כחוטמא תליין שרש מציאותם למעלה יקבל לארח האי חוטטא בתגנא בנקב…

הסולם: א וכלא תלייא בחוטמא וכו׳ : וכל המית וקים של הדינים תלוים בחוטם, משום זה כתוב, וירח ה׳ את ריח הניחח. כי הכל תלוי בחוטם שהחוטם הזה יריח בעשן ובאש האדום, העולים מן הקרבן. ומשום זה מתקבל הקרבן ברצון. וז״ש ויחר אף ה׳ . וחרה אף ה'.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: