ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 30: עלה עשן באפו - סוד חוטמא דזעיר אנפין אף וחמה ומשחית › פיסקה 8 (קלח ע"א)

חוטמא דזעיר קטן וכד שארי תננא נפיק בבהילו ומתעכב על ידי חוטמא דעתיקא ארך אפים

האדרא רבא · עלה עשן באפו - סוד חוטמא דזעיר אנפין אף וחמה ומשחית · מאמר 30 · פיסקה 8 · דף קלח ע"א

לשון הזוהר

תָּאנָא, הַאי חוֹטָמָא זְעֵיר. וְכַד שָׁארֵי תְּנָנָא לְאַפָּקָא, נָפִיק בִּבְהִילוּ, וְאִתְעָבֵד דִּינָא. וּמַאן מְעַכֵּב לְהַאי חוֹטָמָא דְּלָא יָפִיק תְּנָנָא. חוֹטָמָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּהוּא אִקְרֵי ׳אֶרֶךְ אַפַּיִם׳ מִכֹּלָּא. וְהַיְינוּ רָזָא דְּתָנֵינָן, ׳יהו"ה יהו"ה פָּסִיק טַעֲמָא בְּגַוַויְיהוּ׳ (שמות לד) - בְּכֻלְּהוּ אֲתָר דִּשְׁמָא אַדְכַּר תְּרֵי זִמְנֵי, פָּסִיק טַעֲמָא בְּגַוַויְיהוּ, כְּגוֹן ׳אַבְרָהָם אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, יא) - ׳יַעֲקֹב יַעֲקֹב׳ (בראשית מו, ב) - ׳שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל׳ (שמואל א ג, י) - כֻּלְּהוּ פָּסִיק טַעֲמָא בְּגַוַויְיהוּ. חוּץ מִמֹּשֶׁה מֹשֶׁה, דְּלָא פָּסִיק טַעֲמָא בְּגַוַויְיהוּ. מַאי טַעְמָא. ׳אַבְרָהָם אַבְרָהָם׳ - בַּתְרָאָה שְׁלִים, קַדְמָאָה לָא שְׁלִים, דְּהַשְׁתָּא שְׁלִים בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנֵי, וּבְגִין כַּךְ פָּסִיק טַעֲמָא בְּגַוַויְיהוּ, דְּהַשְׁתָּא לָא הֲוָה אִיהוּ כִּדְקַדְמֵיתָא.

תרגום

שָׁנִינוּ, חוֹטָמָא זֶה זָעִיר. וּכְשֶׁמַּתְחִיל הֶעָשָׁן לָצֵאת, יוֹצֵא בִּבְהִילוּת, וְנַעֲשֶׂה דִּין. וּמִי מְעַכֵּב עַל חוֹטָמָא זֶה שֶׁלֹּא יוֹצִיא עָשָׁן. חוֹטָמָא שֶׁל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, שֶׁהוּא נִקְרָא ׳אֶרֶךְ אַפַּיִם׳ מִכֹּל. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁשָּׁנִינוּ, ׳יהו"ה יהו"ה פָּסִיק טַעֲמָא בְּגַוַויְיהוּ׳ (שמות לד) - בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשֵּׁם נִזְכָּר פַּעֲמַיִם, יֵשׁ הֶפְסֵק טַעַם בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן ׳אַבְרָהָם אַבְרָהָם׳ (בראשית כב, יא) - ׳יַעֲקֹב יַעֲקֹב׳ (בראשית מו, ב) - ׳שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל׳ (שמואל א ג, י) - בְּכֻלָּם הֶפְסֵק טַעַם בֵּינֵיהֶם. חוּץ מִמֹּשֶׁה מֹשֶׁה, שֶׁאֵין הֶפְסֵק טַעַם בֵּינֵיהֶם. מַה הַטַּעַם. ׳אַבְרָהָם אַבְרָהָם׳ - הָאַחֲרוֹן שָׁלֵם, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ שָׁלֵם, שֶׁעַכְשָׁו נִשְׁלַם בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ הֶפְסֵק טַעַם בֵּינֵיהֶם, שֶׁעַכְשָׁו לֹא הָיָה הוּא כְּבָרִאשׁוֹנָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא, האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא לאפקא, נפיק בבהילו, ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא. חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי ׳ארך אפים׳ מכלא. והיינו רזא דתנינן, ׳יהו"ה יהו"ה פסיק טעמא בגווייהו׳ (שמות לד) - בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני, פסיק טעמא בגווייהו, כגון ׳אברהם אברהם׳ (בראשית כב, יא) - ׳יעקב יעקב׳ (בראשית מו, ב) - ׳שמואל שמואל׳ (שמואל א ג, י) - כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה, דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא. ׳אברהם אברהם׳ - בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני, ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא.

התרגום: שנינו, חוטמא זה זעיר. וכשמתחיל העשן לצאת, יוצא בבהילות, ונעשה דין. ומי מעכב על חוטמא זה שלא יוציא עשן. חוטמא של עתיקא קדישא, שהוא נקרא ׳ארך אפים׳ מכל. וזהו סוד ששנינו, ׳יהו"ה יהו"ה פסיק טעמא בגווייהו׳ (שמות לד) - בכל מקום שהשם נזכר פעמים, יש הפסק טעם ביניהם, כגון ׳אברהם אברהם׳ (בראשית כב, יא) - ׳יעקב יעקב׳ (בראשית מו, ב) - ׳שמואל שמואל׳ (שמואל א ג, י) - בכלם הפסק טעם ביניהם. חוץ ממשה משה, שאין הפסק טעם ביניהם. מה הטעם. ׳אברהם אברהם׳ - האחרון שלם, הראשון אינו שלם, שעכשו נשלם בעשרה נסיונות, ומשום כך יש הפסק טעם ביניהם, שעכשו לא היה הוא כבראשונה.

מן המפרשים

הסולם: תאנא האי חוטמא וכו׳ : למדנו חוטם זה דז״א, הוא קצר, וכשהעשן מתחיל לצאת הוא יוצא בחפזון, והדין נעשה. ומי מעכב את החוטם שהדין לא יצא, הוא החוטם של עתיקא קדישא, שהוא נקרא ארך אפים לכל. הן לצדיקים והן לרשעים.

לכל המפרשים על פיסקה זו