ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 30: עלה עשן באפו - סוד חוטמא דזעיר אנפין אף וחמה ומשחית › פיסקה 7 (קלז ע"ב)

כד אתגליא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כל הבוצינין נהירין ורחמי אשתכחו בכלא

האדרא רבא · עלה עשן באפו - סוד חוטמא דזעיר אנפין אף וחמה ומשחית · מאמר 30 · פיסקה 7 · דף קלז ע"ב

לשון הזוהר

דְּתַנְיָא, כַּד אִתְגַּלְיָיא עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, כֻּלְּהוּ בּוֹצִינֵי דְּאִתְקְרוּן בִּשְׁמָא דָּא, נְהִירִין. וְרַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ בְּכֹלָּא. וּבְשַׁעֲתָא דְּלָא אִתְגְּלֵי טְמִירָא דִּטְמִירִין, וְלָא אִתְנַהֲרָן אִלֵּין בּוֹצִינֵי. מִתְעָרִין דִּינִין, וְאִתְעָבִיד דִּינָא. מַאן גָּרִים לְהַאי דִּינָא. רַעֲוָא דְּרַעֲוִין דְּלָא אִתְגְּלֵי, וּבְגִין כָּךְ מְהַפְּכִין חַיָּיבַיָּא רַחֲמֵי לְדִינָא. וּמָה דְּאָמַר הָכָא, מֵאֵת יהו"׳ה מִן הַשָּׁמָיִם׳- בִּזְעֵיר אַפִּין אִתְּמַר. וּמַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳מִן הַשָּׁמָיִם- אֵשׁ וּמַיִם׳, רַחֲמֵי וְדִינָא, לְאַפָּקָא מַאן דְּלֵית בֵּיהּ דִּינָא כְּלַל.

תרגום

שֶׁשָּׁנִינוּ, כְּשֶׁמִּתְגַּלֶּה עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, כָּל הַנֵּרוֹת הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם זֶה מְאִירִים, וְרַחֲמִים נִמְצָאִים בַּכֹּל. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵין נִגְלֶה טְמִיר הַטְּמִירִים, וְאֵין נֵרוֹת אֵלֶּה מְאִירִים, מִתְעוֹרְרִים דִּינִים, וְנַעֲשֶׂה דִּין. מִי גּוֹרֵם לְדִין זֶה. רַעֲוָא דְּרַעֲוִין שֶׁאֵינוֹ נִגְלֶה, וּמִשּׁוּם כָּךְ הוֹפְכִים הָרְשָׁעִים רַחֲמִים לְדִין. וּמַה שֶּׁאָמַר כָּאן, ׳מֵאֵת יהו"ה מִן הַשָּׁמַיִם׳ - בִּזְעֵיר אַנְפִּין נֶאֱמַר. וּמַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ - אֵשׁ וָמַיִם, רַחֲמִים וְדִין, לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵין בּוֹ דִּין כְּלָל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דתניא, כד אתגלייא עתיקא דעתיקין, רעוא דרעוין, כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא, נהירין. ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין, ולא אתנהרן אלין בוציני. מתערין דינין, ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא. רעוא דרעוין דלא אתגלי, ובגין כך מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא, מאת יהו"׳ה מן השמים׳- בזעיר אפין אתמר. ומשמע דכתיב ׳מן השמים- אש ומים׳, רחמי ודינא, לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל.

התרגום: ששנינו, כשמתגלה עתיקא דעתיקין, רעוא דרעוין, כל הנרות הנקראים בשם זה מאירים, ורחמים נמצאים בכל. ובשעה שאין נגלה טמיר הטמירים, ואין נרות אלה מאירים, מתעוררים דינים, ונעשה דין. מי גורם לדין זה. רעוא דרעוין שאינו נגלה, ומשום כך הופכים הרשעים רחמים לדין. ומה שאמר כאן, ׳מאת יהו"ה מן השמים׳ - בזעיר אנפין נאמר. ומשמע שכתוב ׳מן השמים׳ - אש ומים, רחמים ודין, להוציא את מי שאין בו דין כלל.

מן המפרשים

אור יקר: להאי דינא רעוא דרעוין דלא אתגלי עם היות שהוא מתגלה ועומד אלא שהכנת התחתונים גורמת סוף סוף או בסבה זו או בזו אינו מתגלה כלל, וכיון שאינו מתגלה ואם כן הם שתי בחינות אל ההיפוך, האחד מגיע אפילו אל הכתר לא ממש אלא בבחינה שהיו…

הסולם: דתניא כד אתגליא וכו׳: כי למדנו, כשמתגלה עתיק דעתיקין, רעוא דרעוין, כל הנרות הנקראות בשם הזה של עתיק, מאירים, ורחמים נמצאים בכל. ובשעה שאינו מתגלה הנסתר שבנסתרים ואלו הנרות, דהיינו הספירות שלו, אינם מאירים, דינים מתעוררים ונעשה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: