ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 30: עלה עשן באפו - סוד חוטמא דזעיר אנפין אף וחמה ומשחית › פיסקה 6 (קלז ע"ב)

קושיה איך מהפכים והא כתיב אני ה לא שניתי - בזמן שרישא חיוורא מתגלה רחמים

האדרא רבא · עלה עשן באפו - סוד חוטמא דזעיר אנפין אף וחמה ומשחית · מאמר 30 · פיסקה 6 · דף קלז ע"ב

לשון הזוהר

וְהֵיאַךְ מְהַפְּכֵי, וְהָא כְּתִיב ׳אֲנִי יהו"ה לֹא שָׁנִיתִי׳ (מלאכי ג, ו) - אֶלָּא בְּכָל זִמְנָא דְּעַתִּיק דְּעַתִּיקֵי, רֵישָׁא חִוָּורָא, (אתגלייא) רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, אִתְגַּלְיָין, רַחֲמִין רַבְרְבִין אִשְׁתְּכָחוּ בְּכֹלָּא. וּבְשַׁעֲתָא דְּלָא אִתְגַּלְיָיא, כָּל זַיְּינִין (ס"א דינין) דִּזְעֵיר אַפִּין זְמִינִין, וְכִבְיָכוֹל רַחֲמֵי, עָבִיד דִּינָא, הַהוּא עַתִּיקָא דְּכֹלָּא.

תרגום

וְכֵיצַד הוֹפְכִים, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳אֲנִי יהו"ה לֹא שָׁנִיתִי׳ (מלאכי ג, ו) - אֶלָּא בְּכָל זְמַן שֶׁעַתִּיק דְּעַתִּיקֵי, רֹאשׁ לָבָן, רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, מִתְגַּלִּים, רַחֲמִים גְּדוֹלִים נִמְצָאִים בַּכֹּל. וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ מִתְגַּלֶּה, כָּל כְּלֵי הַזַּיִן שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין מוּכָנִים, וּכְבִיָּכוֹל הָרַחֲמִים עוֹשֶׂה דִּין, אוֹתוֹ עַתִּיקָא דְּכֹלָּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והיאך מהפכי, והא כתיב ׳אני יהו"ה לא שניתי׳ (מלאכי ג, ו) - אלא בכל זמנא דעתיק דעתיקי, רישא חוורא, (אתגלייא) רעוא דרעוין, אתגליין, רחמין רברבין אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלייא, כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי, עביד דינא, ההוא עתיקא דכלא.

התרגום: וכיצד הופכים, והרי כתוב ׳אני יהו"ה לא שניתי׳ (מלאכי ג, ו) - אלא בכל זמן שעתיק דעתיקי, ראש לבן, רעוא דרעוין, מתגלים, רחמים גדולים נמצאים בכל. ובשעה שאינו מתגלה, כל כלי הזין של זעיר אנפין מוכנים, וכביכול הרחמים עושה דין, אותו עתיקא דכלא.

מן המפרשים

הסולם: והאיך מהפכי והא וכו׳: שואל, ואיך מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, והרי כתוב, אני הויה לא שניתי. ומשיב, אלא בכל זמן שעתיק דעתיקין, ראש הלבן שה״ס כתר דא״א, רעוא דרעוין, שה״ס מצח דא״א, מתגלים, נמצאים רחמים גדולים בכל. ובשעה שאינם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: