כשמתחברים עשן אש וגחלים מתקמט החוטם ונושב עשן אוכם וסומק אף וחמה ומשחית
האדרא רבא · עלה עשן באפו - סוד חוטמא דזעיר אנפין אף וחמה ומשחית · מאמר 30 · פיסקה 2 · דף קלז ע"ב
לשון הזוהר
וְתָאנָא, כַּד אִתְחַבָּרוּ תְּלַת אִלֵּין, דִּכְלִילָן בְּהַאי תְּנָנָא, דְּנָפִיק מֵחוּטָמָא. אִתְקָמַט חוֹטָמָא, וְנָשִׁיב וְנָפִיק תְּנָנָא אוּכָמָא וְסוּמָקָא. וּבֵין תְּרֵי (נ"א בתרי) גְּוָונֵי. וְקָרֵינָן לֵיהּ, אַף וְחֵימָה וּמַשְׁחִית. וְאִי תֵּימָא אַף וְחֵימָה כְּתִּיב, ׳כִּי יָגוֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵימָה׳ (דברים ט, יט) - דְּאִינּוּן תְּנָנָא אוּכָמָא וְסוּמָקָא - מַשְׁחִית מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, ׳לִפְנֵי שַׁחֵת יהו"ה אֶת סְדוֹם וְאֶת עֲמוֹרָה׳ (בראשית יג, י) - שַׁחֵת הַמַּשְׁחִית, בְּנוּרָא דָּלִיק מוֹקְדָא.
תרגום
וְשָׁנִינוּ, כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, הַכְּלוּלִים בְּעָשָׁן זֶה הַיּוֹצֵא מֵהַחוֹטָמָא, מִתְקַמֵּט הַחוֹטָמָא, וְנוֹשֵׁב וְיוֹצֵא עָשָׁן שָׁחֹר וְאָדֹם, וּבֵין שְׁנֵי הַגְּוָנִים. וְקוֹרְאִים לוֹ אַף וְחֵמָה וּמַשְׁחִית. וְאִם תֹּאמַר אַף וְחֵמָה כָּתוּב, ׳כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה׳ (דברים ט, יט) - שֶׁהֵם עָשָׁן שָׁחֹר וְאָדֹם - מַשְׁחִית מִנַּיִן לָנוּ. שֶׁכָּתוּב, ׳לִפְנֵי שַׁחֵת יהו"ה אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה׳ (בראשית יג, י) - שַׁחֵת הוּא הַמַּשְׁחִית, בְּאֵשׁ דּוֹלֵקֶת בּוֹעֶרֶת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותאנא, כד אתחברו תלת אלין, דכלילן בהאי תננא, דנפיק מחוטמא. אתקמט חוטמא, ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא. ובין תרי (נ"א בתרי) גווני. וקרינן ליה, אף וחימה ומשחית. ואי תימא אף וחימה כתיב, ׳כי יגורתי מפני האף והחימה׳ (דברים ט, יט) - דאינון תננא אוכמא וסומקא - משחית מנא לן. דכתיב, ׳לפני שחת יהו"ה את סדום ואת עמורה׳ (בראשית יג, י) - שחת המשחית, בנורא דליק מוקדא.
התרגום: ושנינו, כשמתחברים שלשה אלה, הכלולים בעשן זה היוצא מהחוטמא, מתקמט החוטמא, ונושב ויוצא עשן שחר ואדם, ובין שני הגונים. וקוראים לו אף וחמה ומשחית. ואם תאמר אף וחמה כתוב, ׳כי יגרתי מפני האף והחמה׳ (דברים ט, יט) - שהם עשן שחר ואדם - משחית מנין לנו. שכתוב, ׳לפני שחת יהו"ה את סדם ואת עמרה׳ (בראשית יג, י) - שחת הוא המשחית, באש דולקת בוערת.
מן המפרשים
אור יקר: בהאי תננא דנפק מחוטמא, אתקמט חוטמא ירצה מה שדרך החוטם מצד אריך אנפין להיות ארך אפים נמשך האורך לתחתונים, עתה נעשה קצר אפים ומסתלק ומתקמט מעל הנקבה התחתונה כדי שהיא תפעול בדינים, וקמיטו דא הוא סוד השפעת הזכר דין לנקבה דהיינו צד…
הסולם: ותאנא כד אתחברו וכו' : ולמדנו, כשנתחברו ג׳ אלו, הכלולים בעשן הזה היוצא מן החוטם, החוטם נקמט ונעשה קצר, שזה רומז, שהחכמה שה״ס ארוך אינה מאירה בו, וע״כ הוא קצר. ונושב ויוצא עשן שהוא אוכמא וסומקא, ובין שני הגוונים, (המבוארים לעיל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: