ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 3: עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין - סוד הסבא היושב על כורסיא דשביבין › פיסקה 1 (קכח ע"ב)

עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין - יושב על כורסיא דשביבין ומלובש חוור

האדרא רבא · עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין - סוד הסבא היושב על כורסיא דשביבין · מאמר 3 · פיסקה 1 · דף קכח ע"ב

לשון הזוהר

תָּאנָא בִּצְנִיעוּתָא דְּסִפְרָא, עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, סִתְרָא דְּסִתְרִין טָמִיר דִּטְמִירִין, אִתְתְּקַּן וְאִזְדְּמַן, (כלומר אשתכח, ולא אשכח ממש, אבל אתתקן ולא דידע ליה משום דהוה עתיק דעתיקין) (אבל בתיקוני ידיע) כְּחַד סָבָא דְּסָבִין, עַתִּיק מֵעַתִּיקִין, טָמִיר מִטְּמִירִין, וּבְתִּיקוּנוֹי יְדִיעַ וְלָא יְדִיעַ. מָארֵי דְּחִוָּור כְּסוּ (ס"א בסומק), וְחֵיזוּ בּוּסִיטָא (ס"א בוצינא) דְּאַנְפּוֹי (נ"א באנפוי), יָתִיב עַל כּוּרְסְיָיא דִּשְׁבִיבִין, לְאַכְפְּיָיא לוֹן.

תרגום

שָׁנִינוּ בְּצִנְעוּתָא דְּסִפְרָא, עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין, סִתְרָא דְּסִתְרִין טָמִיר דִּטְמִירִין, נִתְתַּקֵּן וְנִזְדַּמֵּן (כְּלוֹמַר נִמְצָא, וְלֹא נִמְצָא מַמָּשׁ, אֶלָּא נִתְתַּקֵּן וְאֵין יוֹדְעִים אוֹתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עַתִּיקָא דְּעַתִּיקִין) (אֲבָל בְּתִקּוּנָיו יָדוּעַ), כְּזָקֵן שֶׁבַּזְּקֵנִים, עַתִּיק מִן הָעַתִּיקִים, טָמִיר מִן הַטְּמִירִים, וּבְתִקּוּנָיו יָדוּעַ וְלֹא יָדוּעַ. בַּעַל כְּסוּת לָבָן (נוסח אחר: אָדֹם), וּמַרְאֵה בּוּסִיטָא שֶׁל פָּנָיו (נוסח אחר: שֶׁבְּפָנָיו), יוֹשֵׁב עַל כּוּרְסְיָיא דִּשְׁבִיבִין, לְהַכְנִיעָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא בצניעותא דספרא, עתיקא דעתיקין, סתרא דסתרין טמיר דטמירין, אתתקן ואזדמן, (כלומר אשתכח, ולא אשכח ממש, אבל אתתקן ולא דידע ליה משום דהוה עתיק דעתיקין) (אבל בתיקוני ידיע) כחד סבא דסבין, עתיק מעתיקין, טמיר מטמירין, ובתיקונוי ידיע ולא ידיע. מארי דחוור כסו (ס"א בסומק), וחיזו בוסיטא (ס"א בוצינא) דאנפוי (נ"א באנפוי), יתיב על כורסייא דשביבין, לאכפייא לון.

התרגום: שנינו בצנעותא דספרא, עתיקא דעתיקין, סתרא דסתרין טמיר דטמירין, נתתקן ונזדמן (כלומר נמצא, ולא נמצא ממש, אלא נתתקן ואין יודעים אותו משום שהיה עתיקא דעתיקין) (אבל בתקוניו ידוע), כזקן שבזקנים, עתיק מן העתיקים, טמיר מן הטמירים, ובתקוניו ידוע ולא ידוע. בעל כסות לבן (נוסח אחר: אדם), ומראה בוסיטא של פניו (נוסח אחר: שבפניו), יושב על כורסייא דשביבין, להכניעם.

מן המפרשים

אור יקר: בצניעותא דספרא הוא ספר ידוע הועתק בפרשת תרומה מפי רבי שמעון ע״ה ואני אעתיקנו לקמן ואבארנו, ונקרא צניעותא דספרא מפני שהיה מוצנע ומסור להם בהצנע, והוא ראשי פרקים בסודיריע שיעור קומה. ולשונו שם הוא ג אלו[.

שער מאמרי רשב"י: שם בדקכ"ח ע"ב וז"ל יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון כו' הענין הזה הוא סוד נעלם ואין לגלותו אלא לצנועים כבר הודעתיך בכמה מקומות כי כל הספירות יש בהם שתי בחינות והם אור פנימי ואור מקיף חוצה להם סביב והוא מקיף לכל ספירה וספירה…

הסולם: תאנא בצניעותא דספרא וכו׳ : למדנו בצניעותא דספרא, עתיק העתיקים, סתר הסתרים, צפון הצפונים נתתקן ונזדמן, כמו זקן הזקנים עתיק העתיקים, צפון הצפונים. ובתיקוניו הוא ידוע ולא ידוע. בעל כסות הלבן, ומראה הארת פניו הלבן, הוא יושב על כסא…

לכל המפרשים על פיסקה זו