ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 29: כי עין בעין יראו - סוד עיני זעיר אנפין ושלושת הגוונים המתבשמים בחוור › פיסקה 8 (קלז ע"א)

שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה - חוורא דלהון כחוורא דעינא עלאה

האדרא רבא · כי עין בעין יראו - סוד עיני זעיר אנפין ושלושת הגוונים המתבשמים בחוור · מאמר 29 · פיסקה 8 · דף קלז ע"א

לשון הזוהר

וְלֵית גַּוְונָא אִתְחַזְיָיא, בַּר הַהוּא חִוָּורָא בִּלְחוֹדוֹי. וּבְגִין כַּךְ אִסְתְּלָקוּ כָּל מָארֵיהוֹן דְּסוּמָקָא וְאוּכָמָא, דְּאִינּוּן תְּאוֹמִין כַּחֲדָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת׳ (שיר השירים ד, ב) - מַאי ׳מִן הָרַחְצָה׳. מֵהַהוּא אַסְחוּתָא דְּעֵינָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. ׳שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת׳ - מִתְעָרְבָן דָּא בְּדָא, וְאִתְדַּבְּקָן דָּא בְּדָא. וּמַה דְּאָמַר ׳שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת׳ - וְאַתְּ אַמְרַת ׳שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת׳ - כְּלוֹמַר, חִוָּורָא דִּלְהוֹן, כְּהַהוּא חִוָּורָא דְּעַיְינִין, כַּד אַסְחָן בְּחִוַורְתָּא דְּעֵינָא עִלָּאָה.

תרגום

וְאֵין גָּוֶן נִרְאֶה, אֶלָּא אוֹתוֹ הַלָּבָן בִּלְבַד. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִסְתַּלְּקוּ כָּל בַּעֲלֵי הָאֹדֶם וְהַשָּׁחֹר, שֶׁהֵם תְּאוֹמִים כְּאֶחָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת׳ (שיר השירים ד, ב) - מַהוּ ׳מִן הָרַחְצָה׳. מֵאוֹתָהּ רְחִיצַת עֵינָא קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה. ׳שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת׳ - מִתְעָרְבוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְנִדְבָּקוֹת זוֹ בָּזוֹ. וּמַה שֶּׁאָמַר ׳שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת׳ - וְאַתָּה אוֹמֵר ׳שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת׳ - כְּלוֹמַר, הַלֹּבֶן שֶׁלָּהֶן, כְּאוֹתוֹ הַלֹּבֶן שֶׁל הָעַיְינִין, כְּשֶׁנִּרְחָצוֹת בְּחִוָּורְתָּא שֶׁל עֵינָא הָעֶלְיוֹנָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולית גוונא אתחזייא, בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא, דאינון תאומין כחדא. הדא הוא דכתיב ׳שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות׳ (שיר השירים ד, ב) - מאי ׳מן הרחצה׳. מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. ׳שכלם מתאימות׳ - מתערבן דא בדא, ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר ׳שניך כעדר הקצובות׳ - ואת אמרת ׳שכלם מתאימות׳ - כלומר, חוורא דלהון, כההוא חוורא דעיינין, כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה.

התרגום: ואין גון נראה, אלא אותו הלבן בלבד. ומשום כך נסתלקו כל בעלי האדם והשחר, שהם תאומים כאחד. זהו שכתוב ׳שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות׳ (שיר השירים ד, ב) - מהו ׳מן הרחצה׳. מאותה רחיצת עינא קדושה עליונה. ׳שכלם מתאימות׳ - מתערבות זו בזו, ונדבקות זו בזו. ומה שאמר ׳שניך כעדר הקצובות׳ - ואתה אומר ׳שכלם מתאימות׳ - כלומר, הלבן שלהן, כאותו הלבן של העיינין, כשנרחצות בחוורתא של עינא העליונה.

מן המפרשים

הסולם: ולית גוונא אתחזיא וכו׳: ואין שום גוון נראה רק אותו גוון לבן בלבדו, ומשום זה נסתלקו כל בעלי האדום והשחור, שהם תאומים יחדיו. כלומר שנראית שוות זו לזו, ולא ניכר שהשחור הוא בחינה אחרת מאדום, כי הגוון השחור אינו מעיד רק על הליקוי…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: