עיני זעיר אנפין משתנים משאר עינים - שרקותא דגבתא ותלין על תלין דשערי
האדרא רבא · כי עין בעין יראו - סוד עיני זעיר אנפין ושלושת הגוונים המתבשמים בחוור · מאמר 29 · פיסקה 1 · דף קלו ע"ב
לשון הזוהר
עֵינוֹי דְּרֵישָׁא, מִשְׁתַּנְיָין מִשְּׁאָר עַיְינִין. שְׂרִקוּתָא דִּבְגַּבְתָּא, דְּעַל רִיסֵי עַיְינִין, מְכַּחֲלָן (דכל עיינין מכחלן) בְּאוּכָּמֻתָא, תַּלְיָין תִּלִּין עַל תִּלִּין דְּשַׂעְרֵי, וְאִינּוּן תִּקּוּנָא דְּעַל עַיְינִין, בְּרֵישָׁא דְּמִצְחָא, וּמִתְאַחֲדָן מִתַּרְוַויְיהוּ שֶׁבַע מְאָה אַלְפֵי מָארֵי דְּאַשְׁגָּחוּתָא. (דעל תריסי דעיינין) בִּכְסוּתָא דְּעַיְינִין, לַהֲטִין אֶלֶף וְאַרְבַּע מְאָה רִבּוֹא, דְּמִתְאַחֲדָן בִּגְבִינִין דְּאִינְהוּ כְּסוּתָא. וְאַשְׁגָחוּתָא דְּעֵינָא דְּעַתִּיק יוֹמִין עָלַיְיהוּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּסַלְּקִין אִינּוּן כְּסוּתָא, אִתְחֲזֵי כְּמַאן דְּאִתְּעַר מִשְּׁנָתֵיהּ, וְאִתְפַּקְּחָן עֵינוֹי, וְחָמָאן לְעֵינָא פְּקִיחָא, וְאִתְסָחָן בְּחַד חִוָּורָא דְּעֵינָא טָבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳רוֹחֲצוֹת בֶּחָלָב׳ (שיר השירים ה, יב) - מַאי בֶּחָלָב. בְּחִוָּורָא דִּלְעֵילָּא קַדְמָאָה (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא). וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּכַח אַשְׁגָּחוּתָא דְּרַחֲמֵי. (ס"א ובגין כך צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי, ויתסחון בההוא חוורא) וְעַל דָּא צַלֵּי דָּוִד, ׳עוּרָה לָמָּה תִּישָׁן יהו"ה הָקִיצָה׳ (תהילים מד, כד) - דְּיִפְקַח עֵינוֹי, וְיִתְסָחוּן בְּהַהוּא חִוָּורָא. וְכָל זִימְנָא דְּעֵינוֹי לָאו מִתְפַּקְחָן, כָּל מָארֵיהוֹן דְּדִינִין, כַּפְיָין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וּשְׁאַר עַמִּין שַׁלְטִין עָלַיְיהוּ. וּבְזִמְנָא דְּיִפְקַח עֵינוֹי, יִתְסָחָן בְּעֵינָא טָבָא, וְרַחֲמֵי עַל יִשְׂרָאֵל. וְאִסְתְּחַר (ס"א ואתזהר) עֵינָא, וְעָבִיד נוּקְמִין בִּשְׁאַר עַמִּין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הָעִירָה וְהָקִיצָה׳ (תהילים לה, כג) - הָעִירָה: לְאִתְסָחָאָה בְּהַהִיא חִוָּורָא. הָקִיצָה: לְמֶעְבַּד נוּקְמִין לְאִינּוּן דְּכַפְיָין לוֹן. עֵינוֹי כַּד אִתְפַּקְחָן, אִתְחָזוּן שַׁפִּירִין כְּהָנֵי יוֹנִים, בְּסוּמָק וְאוּכָם וְיָרוֹק. חִוָּור לָא אִתְגְּלֵי, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִסְתָּכַּל בְּעֵינָא טָבָא, וּמִסְתְּחָאן כָּל אִינּוּן גַּוְונִין, בְּהַהוּא חִוָּור.
תרגום
עַיְינִין שֶׁל הָרֹאשׁ מִשְׁתַּנִּים מִשְּׁאָר עַיְינִין. שְׂרִיקוּת הַגַּבָּה שֶׁעַל רִיסֵי הָעַיְינִין, מְכֻחָלוֹת בְּשַׁחֲרוּת, תְּלוּיִים תָּלוּי עַל תָּלוּי שֶׁל שֵׂעָר, וְהֵם הַתִּקּוּן שֶׁעַל הָעַיְינִין, בְּרֹאשׁ הַמִּצְחָא, וְנֶאֱחָזִים מִשְּׁנֵיהֶם שְׁבַע מֵאוֹת אֶלֶף בַּעֲלֵי הַשְׁגָּחָה. בִּכְסוּת הָעַיְינִין, לוֹהֲטִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא, הַנֶּאֱחָזִים בַּגַּבּוֹת שֶׁהֵן הַכְּסוּת. וְהַשְׁגָּחַת עֵינָא שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין עֲלֵיהֶם. וּבְשָׁעָה שֶׁמַּעֲלִים אֶת הַכְּסוּת הַהִיא, נִרְאֶה כְּמִי שֶׁמִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, וְנִפְקָחוֹת עֵינָיו, וְרוֹאִים עֵינָא פְּקוּחָה, וְנִרְחָצִים בְּלֹבֶן אֶחָד שֶׁל עֵינָא טוֹבָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳רוֹחֲצוֹת בֶּחָלָב׳ (שיר השירים ה, יב) - מַהוּ בֶּחָלָב. בְּלֹבֶן הָעֶלְיוֹן הָרִאשׁוֹן. וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה נִמְצֵאת הַשְׁגָּחַת רַחֲמִים. וְעַל כֵּן הִתְפַּלֵּל דָּוִד, ׳עוּרָה לָמָּה תִּישָׁן יהו"ה הָקִיצָה׳ (תהילים מד, כד) - שֶׁיִּפְקַח עֵינָיו, וְיֵרָחֲצוּ בְּאוֹתוֹ הַלֹּבֶן. וְכָל זְמַן שֶׁעֵינָיו אֵינָן נִפְקָחוֹת, כָּל בַּעֲלֵי הַדִּינִים כּוֹפִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וּשְׁאָר הָעַמִּים שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם. וּבִזְמַן שֶׁיִּפְקַח עֵינָיו, יֵרָחֲצוּ בְּעֵינָא טוֹבָה, וְרַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל. וּמִסְתּוֹבֶבֶת הָעֵינָא, וְעוֹשָׂה נְקָמוֹת בִּשְׁאָר הָעַמִּים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳הָעִירָה וְהָקִיצָה׳ (תהילים לה, כג) - הָעִירָה: לְהֵרָחֵץ בְּאוֹתוֹ הַלֹּבֶן. הָקִיצָה: לַעֲשׂוֹת נְקָמוֹת בְּאוֹתָם הַכּוֹפִים אוֹתָם. עֵינָיו כְּשֶׁנִּפְקָחוֹת, נִרְאוֹת נָאוֹת כְּיוֹנִים אֵלֶּה, בְּאֹדֶם וְשָׁחֹר וְיָרֹק. לָבָן אֵינוֹ מִתְגַּלֶּה, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּעֵינָא טוֹבָה, וְנִרְחָצִים כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים, בְּאוֹתוֹ הַלָּבָן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עינוי דרישא, משתניין משאר עיינין. שרקותא דבגבתא, דעל ריסי עיינין, מכחלן (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא, תליין תלין על תלין דשערי, ואינון תקונא דעל עיינין, ברישא דמצחא, ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא. (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין, להטין אלף וארבע מאה רבוא, דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא, אתחזי כמאן דאתער משנתיה, ואתפקחן עינוי, וחמאן לעינא פקיחא, ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הדא הוא דכתיב, ׳רוחצות בחלב׳ (שיר השירים ה, יב) - מאי בחלב. בחוורא דלעילא קדמאה (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא). ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי. (ס"א ובגין כך צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי, ויתסחון בההוא חוורא) ועל דא צלי דוד, ׳עורה למה תישן יהו"ה הקיצה׳ (תהילים מד, כד) - דיפקח עינוי, ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן, כל מאריהון דדינין, כפיין להו לישראל, ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי, יתסחן בעינא טבא, ורחמי על ישראל. ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא, ועביד נוקמין בשאר עמין. הדא הוא דכתיב, ׳העירה והקיצה׳ (תהילים לה, כג) - העירה: לאתסחאה בההיא חוורא. הקיצה: למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן, אתחזון שפירין כהני יונים, בסומק ואוכם וירוק. חוור לא אתגלי, אלא בזמנא דאסתכל בעינא טבא, ומסתחאן כל אינון גוונין, בההוא חוור.
התרגום: עיינין של הראש משתנים משאר עיינין. שריקות הגבה שעל ריסי העיינין, מכחלות בשחרות, תלויים תלוי על תלוי של שער, והם התקון שעל העיינין, בראש המצחא, ונאחזים משניהם שבע מאות אלף בעלי השגחה. בכסות העיינין, לוהטים אלף וארבע מאות רבוא, הנאחזים בגבות שהן הכסות. והשגחת עינא של עתיק יומין עליהם. ובשעה שמעלים את הכסות ההיא, נראה כמי שמתעורר משנתו, ונפקחות עיניו, ורואים עינא פקוחה, ונרחצים בלבן אחד של עינא טובה. זהו שכתוב, ׳רוחצות בחלב׳ (שיר השירים ה, יב) - מהו בחלב. בלבן העליון הראשון. ובאותה השעה נמצאת השגחת רחמים. ועל כן התפלל דוד, ׳עורה למה תישן יהו"ה הקיצה׳ (תהילים מד, כד) - שיפקח עיניו, וירחצו באותו הלבן. וכל זמן שעיניו אינן נפקחות, כל בעלי הדינים כופים את ישראל, ושאר העמים שולטים עליהם. ובזמן שיפקח עיניו, ירחצו בעינא טובה, ורחמים על ישראל. ומסתובבת העינא, ועושה נקמות בשאר העמים. זהו שכתוב, ׳העירה והקיצה׳ (תהילים לה, כג) - העירה: להרחץ באותו הלבן. הקיצה: לעשות נקמות באותם הכופים אותם. עיניו כשנפקחות, נראות נאות כיונים אלה, באדם ושחר וירק. לבן אינו מתגלה, אלא בזמן שמסתכל בעינא טובה, ונרחצים כל אותם הגונים, באותו הלבן.
מן המפרשים
הסולם: עינוי דרישא משתניין וכו׳ : העינים של ראש דז"א, נשתנו משאר עינים, דהיינו מעינים דא״א. הצבע שבגבות שממעל לעפעפי העינים, צבועים בצבע שחור. ותלוים תלים על תלים של שערות. והם תקון שעל העינים בתחילת המצח. ומתאחזים משניהם, מב׳ הגבות,…