ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 21: פה ה - סוד תיקון תריסר הפה הקדוש הפנוי מכל צד › פיסקה 3 (קלד ע"א)

מהפומא קדישא עליון קדש קדשים נשבא רוחא המתלבש בזעיר אנפין ובתחתונים

האדרא רבא · פה ה - סוד תיקון תריסר הפה הקדוש הפנוי מכל צד · מאמר 21 · פיסקה 3 · דף קלד ע"א

לשון הזוהר

דְּתָאנָא, מֵהַאי פּוּמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, נָשְׁבָא רוּחָא. מַאי רוּחָא. רוּחָא דְּאִיתְּרַק (ס"א דאתדבק) בֵּיהּ, דְּמִתְלְבַּש בֵּיהּ (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זְעֵיר אַפִּין. וּמֵהַאי רוּחָא מִתְלַבְּשִׁין כָּל אִינּוּן דִּלְתַּתָּא. וְכַד הַהוּא רוּחָא נָפִיק, אִתְפְּרַשׁ לִתְלָּתִין וְשִׁבְעָה אֶלֶף עִיבָר. וְאִתְפָּשַּׁט (ס"א ואתפרשא) כָּל חַד בִּלְחוֹדוֹי לְאַתְרֵיהּ, וְכָל מַאן דְּאִתְחֲזֵי לְאִתְלַבְּשָׁא מִנֵּיהּ אִתְלָבַּשׁ. וְעַל דָּא שַׂעֲרִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ עַל פּוּמָא קַדִּישָׁא, מִשּׁוּם דְּרוּחֵיהּ נָפִיק, וְלָא בָּעֵי מִלָּה אַחֲרָא לְאִתְעָרְבָא בֵּיהּ, וּלְקָרְבָא בַּהֲדֵיהּ.

תרגום

שֶׁשָּׁנִינוּ, מִפֶּה קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן זֶה, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, נוֹשֶׁבֶת רוּחַ. אֵיזוֹ רוּחַ. רוּחַ שֶׁנִּתְרַקָּה (ס"א: שֶׁנִּדְבְּקָה) בּוֹ, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ (נ"א: שֶׁמִּתְתַּקֵּן וּמִתְלַבֵּשׁ בָּהּ) זְעֵיר אַנְפִּין. וּמֵרוּחַ זוֹ מִתְלַבְּשִׁים כָּל אוֹתָם שֶׁלְּמַטָּה. וּכְשֶׁאוֹתָהּ הָרוּחַ יוֹצֵאת, מִתְפָּרֶשֶׂת לִשְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אֶלֶף עֵבָרִים. וּמִתְפַּשֶּׁטֶת (ס"א: וּמִתְפָּרֶדֶת) כָּל אַחַת לְבַדָּהּ לִמְקוֹמָהּ, וְכָל מִי שֶׁרָאוּי לְהִתְלַבֵּשׁ מִמֶּנָּה מִתְלַבֵּשׁ. וְעַל כֵּן שְׂעָרוֹת אֵינָן נִמְצָאוֹת עַל הַפֶּה הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁרוּחוֹ יוֹצֵאת, וְאֵינָהּ רוֹצָה שֶׁדָּבָר אַחֵר יִתְעָרֵב בָּהּ וְיִתְקָרֵב אֵלֶיהָ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דתאנא, מהאי פומא קדישא עלאה, קדש קדשים, נשבא רוחא. מאי רוחא. רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק, אתפרש לתלתין ושבעה אלף עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה, וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא, משום דרוחיה נפיק, ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה, ולקרבא בהדיה.

התרגום: ששנינו, מפה קדוש עליון זה, קדש קדשים, נושבת רוח. איזו רוח. רוח שנתרקה (ס"א: שנדבקה) בו, שמתלבש בה (נ"א: שמתתקן ומתלבש בה) זעיר אנפין. ומרוח זו מתלבשים כל אותם שלמטה. וכשאותה הרוח יוצאת, מתפרשת לשלשים ושבעה אלף עברים. ומתפשטת (ס"א: ומתפרדת) כל אחת לבדה למקומה, וכל מי שראוי להתלבש ממנה מתלבש. ועל כן שערות אינן נמצאות על הפה הקדוש, משום שרוחו יוצאת, ואינה רוצה שדבר אחר יתערב בה ויתקרב אליה.

מן המפרשים

שער מאמרי רשב"י: עוד שם בדקל"ד ע"א וז"ל כד ההוא רוחא נפיק אתפרש לתלתין ושבעה אל' עיבר כו' מספר הזה הוא כמספר ההבל עצמו היוצא מן הפה כי הבל בגמט' ל"ז ואומרו ודא הוא טמירתא דכולא דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא כו' הענין הוא כי ההבל הזה הנה הוא יוצא…

הסולם: דתאנא מהאי פומא וכו׳ : שלמדנו, מהפה הקדוש העליון הזה שהוא קדש קדשים, נושב רוח. מהו רוח. ומשיב, רוח שנתערה בו בא״א, הנמשך מדעת דרדל״א אל הפה שלו. ושמתלבש בו זעיר אנפין, דהיינו שהרוח נושב מפה דא״א לפה דז״א, וז״א מתלבש בו. ומרוח…

לכל המפרשים על פיסקה זו