ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא רבא › מאמר 1: עת לעשות לה - סוד פתיחת האדרא וכינוס החברים לגלות רזי רזין › פיסקה 8 (קכח ע"א)

הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר - מי שאין רוחו רוח עמידה

האדרא רבא · עת לעשות לה - סוד פתיחת האדרא וכינוס החברים לגלות רזי רזין · מאמר 1 · פיסקה 8 · דף קכח ע"א

לשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר׳ (משלי יא, יג) - ׳הוֹלֵךְ רָכִיל׳, הַאי קְרָא קַשְׁיָא, (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך) אִישׁ רָכִיל מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, מַאן הוֹלֵךְ. אֶלָּא מַאן דְּלָא אִתְיְישָׁב בְּרוּחֵיהּ, וְלָא הֲוִי מְהֵימָנָא, הַהוּא מִלָּה דְּשָׁמַע, אָזִיל בְּגַוִויהּ כְּחִיזְרָא בְּמַיָּא, עַד דְּרָמֵּי לֵיהּ לְבַר. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּלֵית רוּחֵיהּ רוּחָא דְּקִיּוּמָא. אֲבָל מַאן דְּרוּחֵיהּ רוּחָא דְּקִיּוּמָא, בֵּיהּ כְּתִיב, ׳וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר׳ - ׳וְנֶאֱמַן רוּחַ׳, קִיוּמָא דְּרוּחָא. (כמו ׳ותקעתיו יתד במקום נאמן׳ (ישעיהו כב, כג)) בְּרוּחָא תַּלְיָיא (נ"א ברזא) מִלְּתָא. וּכְתִיב, ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ׳ (קהלת ה, ה).

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר׳ (משלי יא, יג) - ׳הוֹלֵךְ רָכִיל׳, פָּסוּק זֶה קָשֶׁה, אִישׁ רָכִיל הָיָה לוֹ לוֹמַר, מַה זֶּה הוֹלֵךְ? אֶלָּא מִי שֶׁלֹּא הִתְיַשֵּׁב בְּרוּחוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן, אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁשָּׁמַע הוֹלֵךְ בְּתוֹכוֹ כְּקָנֶה בְמַיִם עַד שֶׁמּוֹצִיאוֹ הַחוּצָה. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאֵין רוּחוֹ רוּחַ שֶׁל עֲמִידָה. אֲבָל מִי שֶׁרוּחוֹ רוּחַ עֲמִידָה, כָּתוּב בּוֹ ׳וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר׳ - ׳וְנֶאֱמַן רוּחַ׳, קִיּוּם הָרוּחַ. (כְּמוֹ ׳ותקעתיו יתד במקום נֶאֱמָן׳) בָּרוּחַ (בְּסוֹד) הַדָּבָר תָּלוּי. וְכָתוּב ׳אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ׳ (קהלת ה, ה).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון פתח ואמר, ׳הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר׳ (משלי יא, יג) - ׳הולך רכיל׳, האי קרא קשיא, (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך) איש רכיל מבעי ליה למימר, מאן הולך. אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה, ולא הוי מהימנא, ההוא מלה דשמע, אזיל בגוויה כחיזרא במיא, עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא. משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא, ביה כתיב, ׳ונאמן רוח מכסה דבר׳ - ׳ונאמן רוח׳, קיומא דרוחא. (כמו ׳ותקעתיו יתד במקום נאמן׳ (ישעיהו כב, כג)) ברוחא תלייא (נ"א ברזא) מלתא. וכתיב, ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך׳ (קהלת ה, ה).

התרגום: רבי שמעון פתח ואמר, ׳הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר׳ (משלי יא, יג) - ׳הולך רכיל׳, פסוק זה קשה, איש רכיל היה לו לומר, מה זה הולך? אלא מי שלא התישב ברוחו ואינו נאמן, אותו דבר ששמע הולך בתוכו כקנה במים עד שמוציאו החוצה. מה הטעם? משום שאין רוחו רוח של עמידה. אבל מי שרוחו רוח עמידה, כתוב בו ׳ונאמן רוח מכסה דבר׳ - ׳ונאמן רוח׳, קיום הרוח. (כמו ׳ותקעתיו יתד במקום נאמן׳) ברוח (בסוד) הדבר תלוי. וכתוב ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך׳ (קהלת ה, ה).

מן המפרשים

הסולם: ר״ש פתח ואמר וכו׳: ר״ש פו״א, הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר . הולך רכיל. מקרא זה קשה, איש רכיל, היה צריך לומר, מהו, הולך רכיל. ומשיב, אלא מי שאינו מיושב ברוחו ואינו נאמן, דבר ההוא ששמע, הולך בתוכו, כמוץ במים, שאינו נשקע…

מקור הישועה כוונות החגים א חגי תשרי: זוהר נשא דף קכ"ח ע"א …שבאימא בהפוך, ר"ת 'שמעך 'יראתי. כי מקום אחיזת הקליפות, הוא בי"ש של הנקבה. ולפי שחבקוק מן יש אלו שבנוקבא היה ירא מאד, כמ"ש שמעך יראתי: ראה אדרא רבא בתחילתה זוהר נשא דף קכ"ח ע"א:... חדי רבי שמעון ואמר,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: