ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא זוטא › מאמר 42: כתיב כי בחר הוי בציון אוה למושב לו - סוד חבור מטרוניתא ומלכא במעלי שבתא ונצח הוד יסוד בקדש הקדשים › פיסקה 4 (רצו ע"ב)

וכל תיאובתא דדכורא לגבי נוקבא הכא הוא וקרינן להו ברכה דמתמן נפקי ברכן לכלהו עלמין - והאי אתר אקרי קדש, כי שם צוה הוי את הברכה חיים עד העולם

האדרא זוטא · כתיב כי בחר הוי בציון אוה למושב לו - סוד חבור מטרוניתא ומלכא במעלי שבתא ונצח הוד יסוד בקדש הקדשים · מאמר 42 · פיסקה 4 · דף רצו ע"ב

לשון הזוהר

וְכָל תִּיאוּבְתָּא דִּדְכוּרָא לְגַבֵּי נוּקְבָּא, הָכָא הוּא, וְקָרֵינָן לְהוּ בְּרָכָה, דְּמִתַּמָּן נַפְקֵי בִּרְכָּן לְכֻלְּהוּ עָלְמִין, וְכֻלְּהוּ מִתְבָּרְכָן. הַאי אֲתָר אִקְרֵי קֹדֶשׁ. וְכָל קֳדָשִׁים דִּדְכוּרָא עַיְילִין תַּמָּן, בְּהַהוּא דַּרְגָּא דַּאֲמֵינָא, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין מֵרֵישָׁא עִלָּאָה דְּגוּלְגַּלְתָּא דִּדְכוּרָא, מִסִּטְרָא דְּמוֹחֵי עִלָּאֵי, דְּשַׁרְיָין בֵּיהּ, וְנָגִיד הַהִיא בְּרָכָה בְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, עַד אִינּוּן דְּאִקְרוּן צְבָאוֹת. וְכָל הַהוּא נְגִידוּ דְּאִתְנְגִיד מִכָּל גּוּפָא, מִתְכַּנְּשֵׁי תַּמָּן, וְעַל דָּא אִקְרוּן צְבָאוֹת, דְּכָל צְבָאוֹת דְּעִלָּאִין וְתַתָּאִין תַּמָּן נָפְקִין. וְהַהוּא נְגִידוּ בָּתַר דְּאִתְכְּנִישׁ, תַּמָּן שַׁרְיָין לֵיהּ בְּהַהוּא יְסוֹד קַדִּישָׁא, כֹּלָּא חִוָּורָא, בְּגִין כָּךְ אִקְרֵי חֶסֶד. וְהַהוּא חֶסֶד עַיִּיל לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דִּכְתִּיב ׳כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳ (תהילים קלג, ג).

תרגום

וְכָל תְּשׁוּקַת הַדְּכוּרָא כְּלַפֵּי הַנּוּקְבָּא, כָּאן הִיא, וְקוֹרְאִים לָהּ בְּרָכָה, שֶׁמִּשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לְכָל הָעוֹלָמוֹת, וְכֻלָּם מִתְבָּרְכִים. מָקוֹם זֶה נִקְרָא קֹדֶשׁ. וְכָל קָדָשִׁים שֶׁל הַדְּכוּרָא נִכְנָסִים שָׁם, בְּאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁאָמַרְתִּי, וְכֻלָּם בָּאִים מֵרֹאשׁ עֶלְיוֹן שֶׁל הַגּוּלְגַּלְתָּא שֶׁל הַדְּכוּרָא, מִצַּד הַמּוֹחִין הָעֶלְיוֹנִים, הַשּׁוֹרִים בּוֹ, וְנִמְשֶׁכֶת אוֹתָהּ הַבְּרָכָה בְּכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף, עַד אוֹתָם הַנִּקְרָאִים צְבָאוֹת. וְכָל אוֹתָהּ הַמְּשִׁיכָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִכָּל הַגּוּף, מִתְכַּנְּסוֹת שָׁם, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים צְבָאוֹת, שֶׁכָּל הַצְּבָאוֹת שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים שָׁם יוֹצְאִים. וְאוֹתָהּ הַמְּשִׁיכָה אַחַר שֶׁנֶּאֶסְפָה, שָׁם שׁוֹרָה לוֹ בְּאוֹתוֹ הַיְּסוֹד הַקָּדוֹשׁ, כֻּלָּהּ חִוָּורָא, מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא חֶסֶד. וְאוֹתוֹ הַחֶסֶד נִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳ (תהילים קלג, ג).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכל תיאובתא דדכורא לגבי נוקבא, הכא הוא, וקרינן להו ברכה, דמתמן נפקי ברכן לכלהו עלמין, וכלהו מתברכן. האי אתר אקרי קדש. וכל קדשים דדכורא עיילין תמן, בההוא דרגא דאמינא, וכלהו אתיין מרישא עלאה דגולגלתא דדכורא, מסטרא דמוחי עלאי, דשריין ביה, ונגיד ההיא ברכה בכל שייפי גופא, עד אינון דאקרון צבאות. וכל ההוא נגידו דאתנגיד מכל גופא, מתכנשי תמן, ועל דא אקרון צבאות, דכל צבאות דעלאין ותתאין תמן נפקין. וההוא נגידו בתר דאתכניש, תמן שריין ליה בההוא יסוד קדישא, כלא חוורא, בגין כך אקרי חסד. וההוא חסד עייל לקדש הקדשים, דכתיב ׳כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם׳ (תהילים קלג, ג).

התרגום: וכל תשוקת הדכורא כלפי הנוקבא, כאן היא, וקוראים לה ברכה, שמשם יוצאות ברכות לכל העולמות, וכלם מתברכים. מקום זה נקרא קדש. וכל קדשים של הדכורא נכנסים שם, באותה הדרגה שאמרתי, וכלם באים מראש עליון של הגולגלתא של הדכורא, מצד המוחין העליונים, השורים בו, ונמשכת אותה הברכה בכל איברי הגוף, עד אותם הנקראים צבאות. וכל אותה המשיכה הנמשכת מכל הגוף, מתכנסות שם, ועל כן נקראים צבאות, שכל הצבאות של העליונים והתחתונים שם יוצאים. ואותה המשיכה אחר שנאספה, שם שורה לו באותו היסוד הקדוש, כלה חוורא, משום כך נקרא חסד. ואותו החסד נכנס לקדש הקדשים, שכתוב ׳כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם׳ (תהילים קלג, ג).

מן המפרשים

אור יקר: תיאובתא דדכורא לגבי גוקבא ונותן כללות עצמותו שם, ולזה.

הסולם: וכל תיאובתא דדכורא וכו': וכל תשוקת הדכר שהוא ז"א, אל המלכות הוא כאן בציון, וקוראים אותו ברכה, משום שמשם יוצאים ברכות לכל העולמות, וכולם מתברכים. מקום הזה, ציון, נקרא קדש. וכל הקדשים, דהיינו האורות הקדושים של הדכר, שהוא ז"א,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: