אלין שערי לא חפיין על שפוון ושפוון כלהו סומקין כוורדא שפתותיו שושנים - שפוון מרחשן גבורה מרחשן חכמתא באנון שפוון תליין טב וביש חיי ומותא
האדרא זוטא · אלין שערי לא חפיין על שפוון ושפוון כלהו סומקין כוורדא - סוד השפתיים כמקור הדין והחכמה והפה הנקרא פה הוי · מאמר 37 · פיסקה 1 · דף רצה ע"ב
לשון הזוהר
אִלֵּין שַׂעְרֵי לָא חַפְיָין עַל שִׂפְוָון, וְשִׂפְוָון כֻּלְּהוּ סוּמָקִין כְּוַורְדָא. דִּכְתִיב, ׳שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים׳ (שיר השירים ה, יג) - שִׂפְוָון מְרַחְשָׁן גְּבוּרָה, מְרַחְשָׁן חָכְמְתָא. בְּאִינּוּן שִׂפְוָון תַּלְיָין טַב וּבִישׁ, חַיֵּי וּמוֹתָא. מֵאִלֵּין שִׂפְוָון תַּלְיָין מָארֵיהוֹן דְּאַתְעָרוּתָא, דְּכַד מְרַחֲשִׁין אִלֵּין שִׂפְוָון, מִתְעָרִין כֹּלָּא לְמִגְזַר (מארי) דִּינָא, בְּכָל בָּתֵּי דִּינִין, (דמדוריהון בהון, ובגין כך) דְּאִקְרוּן עִירִין. דִּכְתִיב, ׳בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא׳ (דניאל ד, יד) וּבְמֵאמַר וְגוֹ'. (ובמימר ׳קדישין שאלתא׳) מַאי עִיר. בְּסִפְרָא דְּאַגַדְתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיְהִי עָרֶךָ׳ (שמואל א כח, טז) - דְּמִתְעֲרִין דִּינִין לְאִינּוּן דְּלָא אִתְרְחִימוּ לְעֵילָּא, בְּגִין כָּךְ מִתְעָרִין אִלֵּין דְּאִינּוּן מָארֵי דְּבָבוּ, (ס"א להו) (בכלהו) וְעִם כָּל דָּא בִּתְרֵי גְּוָונֵי בְּרַחֲמֵי וְדִינָא, וְעַל דָּא אִקְרוּן עִיר וְקַדִּישׁ דִּינָא וְרַחֲמֵי.
תרגום
אֵלֶּה הַשַּׂעֲרוֹת אֵינָן מְכַסּוֹת עַל הַשִּׂפְוָון, וְהַשִּׂפְוָון כֻּלָּן אֲדֻמּוֹת כְּוֶרֶד. שֶׁכָּתוּב, ׳שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים׳ (שיר השירים ה, יג) - הַשִּׂפְוָון מְרַחֲשׁוֹת גְּבוּרָה, מְרַחֲשׁוֹת חָכְמְתָא. בְּאוֹתָן הַשִּׂפְוָון תְּלוּיִים טוֹב וָרַע, חַיִּים וָמָוֶת. מֵאֵלֶּה הַשִּׂפְוָון תְּלוּיִים בַּעֲלֵי הַהִתְעוֹרְרוּת, שֶׁכְּשֶׁמְּרַחֲשׁוֹת אֵלֶּה הַשִּׂפְוָון, מִתְעוֹרֵר הַכֹּל לִגְזֹר דִּין, בְּכָל בָּתֵּי הַדִּינִים, הַנִּקְרָאִים עִירִין. שֶׁכָּתוּב, ׳בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא׳ (דניאל ד, יד) וּבְמֵאמַר וְגוֹ'. מַהוּ עִיר. בְּסֵפֶר הָאַגָּדָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳וַיְהִי עָרֶךָ׳ (שמואל א כח, טז) - שֶׁמִּתְעוֹרְרִים דִּינִים לְאוֹתָם שֶׁלֹּא נֶאֱהֲבוּ לְמַעְלָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ מִתְעוֹרְרִים אֵלֶּה שֶׁהֵם בַּעֲלֵי אֵיבָה, וְעִם כָּל זֶה בִּשְׁנֵי גְּוָנִים, בְּרַחֲמִים וְדִין, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים עִיר וְקַדִּישׁ, דִּין וְרַחֲמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אלין שערי לא חפיין על שפוון, ושפוון כלהו סומקין כוורדא. דכתיב, ׳שפתותיו שושנים׳ (שיר השירים ה, יג) - שפוון מרחשן גבורה, מרחשן חכמתא. באינון שפוון תליין טב וביש, חיי ומותא. מאלין שפוון תליין מאריהון דאתערותא, דכד מרחשין אלין שפוון, מתערין כלא למגזר (מארי) דינא, בכל בתי דינין, (דמדוריהון בהון, ובגין כך) דאקרון עירין. דכתיב, ׳בגזרת עירין פתגמא׳ (דניאל ד, יד) ובמאמר וגו'. (ובמימר ׳קדישין שאלתא׳) מאי עיר. בספרא דאגדתא, כמה דאת אמר, ׳ויהי ערך׳ (שמואל א כח, טז) - דמתערין דינין לאינון דלא אתרחימו לעילא, בגין כך מתערין אלין דאינון מארי דבבו, (ס"א להו) (בכלהו) ועם כל דא בתרי גווני ברחמי ודינא, ועל דא אקרון עיר וקדיש דינא ורחמי.
התרגום: אלה השערות אינן מכסות על השפוון, והשפוון כלן אדמות כורד. שכתוב, ׳שפתותיו שושנים׳ (שיר השירים ה, יג) - השפוון מרחשות גבורה, מרחשות חכמתא. באותן השפוון תלויים טוב ורע, חיים ומות. מאלה השפוון תלויים בעלי ההתעוררות, שכשמרחשות אלה השפוון, מתעורר הכל לגזר דין, בכל בתי הדינים, הנקראים עירין. שכתוב, ׳בגזרת עירין פתגמא׳ (דניאל ד, יד) ובמאמר וגו'. מהו עיר. בספר האגדה, כמו שנאמר, ׳ויהי ערך׳ (שמואל א כח, טז) - שמתעוררים דינים לאותם שלא נאהבו למעלה, ומשום כך מתעוררים אלה שהם בעלי איבה, ועם כל זה בשני גונים, ברחמים ודין, ועל כן נקראים עיר וקדיש, דין ורחמים.
מן המפרשים
הסולם: אלין שערי לא וכו': שערות אלו דדיקנא, אינן מכסות על השפתים. והשפתים כולן אדומות כשושנה. שכתוב, שפתותיו שושנים. השפתים דובבות גבורה, ודובבות חכמה. בשפתים אלו תלוים טוב ורע, חיים ומות. משפתים אלו תלוים בעלי התעוררות, כי כאשר…