שפירו דהאי דיקנא בט תקונין אשתכח וכד משחא דרבות דתלת עשר נביעין דדיקנא דעתיקא קדישא נהיר בהאי דיקנא אשתכחו כב תקונין - וישראל סבא מתברכא בהאי, בך יברך ישראל
האדרא זוטא · באלין תקרובין דבוסמא שארי דיקנא לאתחזאה מרישא דאודנין - סוד תשעת תקוני דיקנא דזעיר אנפין ומשה המזכיר עתה יגדל נא כח הוי · מאמר 36 · פיסקה 2 · דף רצה ע"א
לשון הזוהר
שַׁפִּירוּ דְּהַאי דִּיקְנָא, בְּט' תִּקּוּנִין אִשְׁתְּכַח. וְכַד מִשְׁחָא דִּרְבוּת, דִּתְלַת עֲשַׂר נְבִיעִין דְּדִיקְנָא דְּעַתִּיקָא קַדִישָׁא נָהִיר בְּהַאי דִּיקְנָא, אִשְׁתְּכָחוּ כ"ב תִּקּוּנִין. וּכְדֵין מִתְבָּרְכִין כֻּלְּהוּ. וְיִשְׂרָאֵל סָבָא מִתְבָּרְכָא בְּהַאי, וְסִימָן, ׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ) - כָּל תִּקּוּנִין דְּדִיקְנָא דָּא, אוֹקִימְנָא בְּאִדָרָא קַדִישָׁא, דְּכֻלְּהוּ מִתִיקּוּנִין דְּעַתִּיקָא קַדִישָׁא אִתְּקָנוּ. וְהָכָא בָּעֵינָא לְגַלָּאָה, מַה דְּלָא אִתְגְּלֵי תַּמָּן, בְּגִין לְמֵיעַל בְּלָא כִּסּוּפָא. (הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכלהו מתיקונין דדיקנא (דעתיקא) עתיקא קדישא אוקימנא באדרא קדישא) שִׁיתָא אִינּוּן, ט' אִקְרוּן. תִּקּוּנָא קַדְמָאָה, נָפַק הַהוּא נִיצוֹצָא בּוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא, וּבָטַשׁ בִּתְחוֹת שַׂעֲרָא דְּרֵישָׁא, מִתְּחוֹת קוֹצִין דְּעַל אוּדְנִין, וְנָחִית מִקַּמֵּי פִּתְחָא דְּאוּדְנִין עַד רֵישָׁא דְּפוּמָא. הָא תִּקּוּנָא דָּא מֵעַתִּיקָא קַדִישָׁא לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא כַּד נָגִיד מַזָּלָא דְּעַתִּיקָא קַדִישָׁא, וְתַלְיָיא מִנֵּיהּ הַהוּא מַבּוּעָא דְּחָכְמְתָא (חסר), כַּד אִימָּא אִתְמַשְּׁכָא וְאִתְכְּלִילַת בַּאֲוִירָא דַּכְיָא, הַהוּא חִוָּורָא נָקִיט אִימָּא (חסר), וְנִיצוֹצָא עָאלַת וְנַפְקַת, וְאִתְאֲחָד דָּא בְּדָא, וְאִתְעָבִידַת חַד תִּקּוּנָא. וְכַד אִצְטְרִיךְ סַלְּקָא דָּא עַל דָּא, וְאִתְכַּסְּיָא חַד מִקַּמֵּי חֲדָא. וּבְגִין כָּךְ כֹּלָּא אִצְטְרִיךְ, חַד לְמֶעְבַּד נוּקְמִין. וְחַד לְרַחֲמָא. וְעַל הַאי תָּאִיב לְהַאי דִּיקְנָא דָּוִד מַלְכָּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.
תרגום
יָפְיוֹ שֶׁל דִּיקְנָא זֶה, בְּתִשְׁעָה תִּקּוּנִים נִמְצָא. וּכְשֶׁמִּשְׁחָא דִּרְבוּת, שֶׁל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר נְבִיעִין שֶׁל דִּיקְנָא שֶׁל עַתִּיקָא קַדִישָׁא מֵאִיר בְּזֶה הַדִּיקְנָא, נִמְצְאוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם תִּקּוּנִים. וְאָז מִתְבָּרְכִים כֻּלָּם. וְיִשְׂרָאֵל סָבָא מִתְבָּרֵךְ בָּזֶה, וְסִימָן, ׳בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מח, כ) - כָּל תִּקּוּנֵי דִּיקְנָא זֶה, הֶעֱמַדְנוּ בְּאִדְרָא קַדִישָׁא, שֶׁכֻּלָּם מִתִּקּוּנֵי עַתִּיקָא קַדִישָׁא נִתְקְּנוּ. וְכָאן רוֹצֶה אֲנִי לְגַלּוֹת, מַה שֶּׁלֹּא נִתְגַּלָּה שָׁם, כְּדֵי לְהִכָּנֵס בְּלִי בּוּשָׁה. שִׁשָּׁה הֵם, תִּשְׁעָה נִקְרָאִים. הַתִּקּוּן הָרִאשׁוֹן, יָצָא אוֹתוֹ הַנִּיצוֹץ שֶׁל בּוּצִינָא דְּקַרְדִינוּתָא, וּפָגַע מִתַּחַת לְשֵׂעָר הָרֹאשׁ, מִתַּחַת לַקְּווּצוֹת שֶׁעַל הָאוּדְנִין, וְיוֹרֵד לִפְנֵי פֶּתַח הָאוּדְנִין עַד רֹאשׁ הַפּוּמָא. הֲרֵי תִּקּוּן זֶה מֵעַתִּיקָא קַדִישָׁא אֵינוֹ נִמְצָא, אֶלָּא כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ מַזָּלָא שֶׁל עַתִּיקָא קַדִישָׁא, וְתָלוּי מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ מַבּוּעָא שֶׁל חָכְמְתָא (חָסֵר), כְּשֶׁאִימָּא נִמְשֶׁכֶת וְנִכְלֶלֶת בָּאֲוִירָא הַזַּךְ, אוֹתוֹ הַחִוָּורָא נוֹטֶלֶת אִימָּא (חָסֵר), וְהַנִּיצוֹץ נִכְנָס וְיוֹצֵא, וּמִתְאַחֵד זֶה בָּזֶה, וְנַעֲשֶׂה תִּקּוּן אֶחָד. וּכְשֶׁצָּרִיךְ, עוֹלֶה זֶה עַל זֶה, וּמִתְכַּסֶּה אֶחָד לִפְנֵי הַשֵּׁנִי. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל צָרִיךְ, אֶחָד לַעֲשׂוֹת נְקָמוֹת, וְאֶחָד לְרַחֵם. וְעַל זֶה מִתְאַוֶּה לְדִיקְנָא זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמַדְנוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שפירו דהאי דיקנא, בט' תקונין אשתכח. וכד משחא דרבות, דתלת עשר נביעין דדיקנא דעתיקא קדישא נהיר בהאי דיקנא, אשתכחו כ"ב תקונין. וכדין מתברכין כלהו. וישראל סבא מתברכא בהאי, וסימן, ׳בך יברך ישראל׳ (בראשית מח, כ) - כל תקונין דדיקנא דא, אוקימנא באדרא קדישא, דכלהו מתיקונין דעתיקא קדישא אתקנו. והכא בעינא לגלאה, מה דלא אתגלי תמן, בגין למיעל בלא כסופא. (הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכלהו מתיקונין דדיקנא (דעתיקא) עתיקא קדישא אוקימנא באדרא קדישא) שיתא אינון, ט' אקרון. תקונא קדמאה, נפק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ובטש בתחות שערא דרישא, מתחות קוצין דעל אודנין, ונחית מקמי פתחא דאודנין עד רישא דפומא. הא תקונא דא מעתיקא קדישא לא אשתכח, אלא כד נגיד מזלא דעתיקא קדישא, ותלייא מניה ההוא מבועא דחכמתא (חסר), כד אימא אתמשכא ואתכלילת באוירא דכיא, ההוא חוורא נקיט אימא (חסר), וניצוצא עאלת ונפקת, ואתאחד דא בדא, ואתעבידת חד תקונא. וכד אצטריך סלקא דא על דא, ואתכסיא חד מקמי חדא. ובגין כך כלא אצטריך, חד למעבד נוקמין. וחד לרחמא. ועל האי תאיב להאי דיקנא דוד מלכא, כמה דאוקימנא.
התרגום: יפיו של דיקנא זה, בתשעה תקונים נמצא. וכשמשחא דרבות, של שלשה עשר נביעין של דיקנא של עתיקא קדישא מאיר בזה הדיקנא, נמצאו עשרים ושנים תקונים. ואז מתברכים כלם. וישראל סבא מתברך בזה, וסימן, ׳בך יברך ישראל׳ (בראשית מח, כ) - כל תקוני דיקנא זה, העמדנו באדרא קדישא, שכלם מתקוני עתיקא קדישא נתקנו. וכאן רוצה אני לגלות, מה שלא נתגלה שם, כדי להכנס בלי בושה. ששה הם, תשעה נקראים. התקון הראשון, יצא אותו הניצוץ של בוצינא דקרדינותא, ופגע מתחת לשער הראש, מתחת לקווצות שעל האודנין, ויורד לפני פתח האודנין עד ראש הפומא. הרי תקון זה מעתיקא קדישא אינו נמצא, אלא כשנמשך מזלא של עתיקא קדישא, ותלוי ממנו אותו מבועא של חכמתא (חסר), כשאימא נמשכת ונכללת באוירא הזך, אותו החוורא נוטלת אימא (חסר), והניצוץ נכנס ויוצא, ומתאחד זה בזה, ונעשה תקון אחד. וכשצריך, עולה זה על זה, ומתכסה אחד לפני השני. ומשום כך הכל צריך, אחד לעשות נקמות, ואחד לרחם. ועל זה מתאוה לדיקנא זה דוד המלך, כמו שהעמדנו.
מן המפרשים
שער מאמרי רשב"י: שם בדרצ"ה ע"א שורה י"ו וז"ל הא כל תקונין דדיקנא אוקימנא דכולהו מתקונין דדיקנא (ע"ד) עתיקא קדישא אוקימנא באדרא קדישא שיתא אינון תשעה אקרון דתקונא קדמאה כו' ענין זה נתבאר בסוף הקדמת ביאור אדרת האזינו וע"ש. גם נתבאר בפ' נשא דקמ"ו…
הסולם: שפירו דהאי דיקנא וכו': היופי של דיקנא הזה, נמצא בתשעה תקונים. וכששמן החשוב של י"ג מבועי הדיקנא דעתיקא קדישא, מאיר בדיקנא זה, דז"א, נמצאים ביחד, כ"ב תקונים. ואז כולם מתברכים. למעלה ולמטה. וישראל סבא, שהוא ז"א, מתברך בזה,…