מתלת חללי דמוחי נטיף נטיפא לאודנין וההוא אקרי נחל כרית - כי אזן מלין תבחן, וחיך יטעם לאכול
האדרא זוטא · תרי אודנין למשמע טב ובישה ותרוייהו סלקין לחד - סוד האזן העקומה השומעת ומכסה סודות ועונש מגלה הרזים · מאמר 34 · פיסקה 5 · דף רצד ע"ב
לשון הזוהר
מִתְּלַת חַלָלֵי דְּמוֹחֵי, נָטִיף נְטִיפָא לְאוּדְנִין, וְהַהוּא אִקְרֵי נַחַל כְּרִית. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳נַחַל כְּרִית, כְּלוֹמַר, כְּרוּתָא דְּאוּדְנִין׳ (מלכים א יז). וְקָלָא עַיִּיל בְּהַהוּא עֲקִימָא, וְאִשְׁתְּאַב בְּהַהוּא נַהֲרָא, דְּהַהוּא נְטִיפָא. וּכְדֵין אִתְעַכָּב תַּמָּן, וְאִתְבְּחִין בֵּין טַב לְבִישׁ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן׳ (איוב לד, ג) - וּמַאי טַעְמָא ׳אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן׳ - מִשּׁוּם דְּאִתְעַכָּב קָלָא בְּהַהוּא נַהֲרָא דִּנְטִיפָא, בַּעֲקִימוּתָא דְּאוּדְנִין, וְלָא עַיִּיל בִּבְהִילוּ. וּבְגִין כָּךְ אִתְבְּחִין בֵּין טַב לְבִישׁ, (שם) ׳וְחֵיךְ יִטְעַם לֶאֱכוֹל׳ - מַאי טַעְמָא חֵיךְ יִטְעַם לֶאֱכוֹל. בְּגִין דְּיִתְעַכָּב תַּמָּן, וְלָא עַיִּיל בִּבְהִילוּ בְּגוּפָא, וְעַל דָּא יִטְעַם וְיִתְבְּחָן, בֵּין מְתִיקָא לִמְרִירוּ.
תרגום
מִשְּׁלֹשֶׁת חֲלָלֵי הַמּוֹחִין, נוֹטֶפֶת טִפָּה לָאוּדְנִין, וְהִיא נִקְרֵאת נַחַל כְּרִית. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳נַחַל כְּרִית׳ (מלכים א יז), כְּלוֹמַר, חִתּוּךְ הָאוּדְנִין. וְהַקּוֹל נִכְנָס בְּאוֹתוֹ הֶעָקוֹם, וְנִבְלָע בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר, שֶׁל אוֹתָהּ הַטִּפָּה. וְאָז מִתְעַכֵּב שָׁם, וְנִבְחָן בֵּין טוֹב לְרַע. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳כִּי אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן׳ (איוב לד, ג) - וּמַהוּ הַטַּעַם ׳אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן׳ - מִשּׁוּם שֶׁמִּתְעַכֵּב הַקּוֹל בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁל הַטִּפָּה, בַּעֲקִימוּת הָאוּדְנִין, וְלֹא נִכְנָס בְּחִפָּזוֹן. וּמִשּׁוּם כָּךְ נִבְחָן בֵּין טוֹב לְרַע, (שם) ׳וְחֵיךְ יִטְעַם לֶאֱכוֹל׳ - מַהוּ הַטַּעַם חֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל. מִשּׁוּם שֶׁמִּתְעַכֵּב שָׁם, וְלֹא נִכְנָס בְּחִפָּזוֹן בַּגּוּף, וְעַל כֵּן יִטְעַם וְיִבָּחֵן, בֵּין הַמָּתוֹק לַמָּר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מתלת חללי דמוחי, נטיף נטיפא לאודנין, וההוא אקרי נחל כרית. כמה דאת אמר, ׳נחל כרית, כלומר, כרותא דאודנין׳ (מלכים א יז). וקלא עייל בההוא עקימא, ואשתאב בההוא נהרא, דההוא נטיפא. וכדין אתעכב תמן, ואתבחין בין טב לביש. הדא הוא דכתיב, ׳כי אזן מלין תבחן׳ (איוב לד, ג) - ומאי טעמא ׳אזן מלין תבחן׳ - משום דאתעכב קלא בההוא נהרא דנטיפא, בעקימותא דאודנין, ולא עייל בבהילו. ובגין כך אתבחין בין טב לביש, (שם) ׳וחיך יטעם לאכול׳ - מאי טעמא חיך יטעם לאכול. בגין דיתעכב תמן, ולא עייל בבהילו בגופא, ועל דא יטעם ויתבחן, בין מתיקא למרירו.
התרגום: משלשת חללי המוחין, נוטפת טפה לאודנין, והיא נקראת נחל כרית. כמו שנאמר, ׳נחל כרית׳ (מלכים א יז), כלומר, חתוך האודנין. והקול נכנס באותו העקום, ונבלע באותו הנהר, של אותה הטפה. ואז מתעכב שם, ונבחן בין טוב לרע. זהו שכתוב, ׳כי אזן מלין תבחן׳ (איוב לד, ג) - ומהו הטעם ׳אזן מלין תבחן׳ - משום שמתעכב הקול באותו הנהר של הטפה, בעקימות האודנין, ולא נכנס בחפזון. ומשום כך נבחן בין טוב לרע, (שם) ׳וחיך יטעם לאכול׳ - מהו הטעם חך יטעם לאכל. משום שמתעכב שם, ולא נכנס בחפזון בגוף, ועל כן יטעם ויבחן, בין המתוק למר.
מן המפרשים
אור יקר: ולא עייל בבהילו בגופא, ועל דא יטעם ואתבחין ביו טב ובין ביש בין מתיקא למרירא. בהאי נוקבא דאודנין תליין נוקבין אחרנין נוקבין דעיינין נוקבא דפימא נוקבא דחוטמא, מההוא קלא דעייל בנוקבא דאודנין אי אצטריד עייל לנוקבי דעיינין ונבעין…
הסולם: מתלת חללי דמוחי וכו': מג' חללי המוח, שהם חב"ד, נוטפת נטיפה לאזנים. ונטיפה ההיא נקראת נחל כרית. כש"א נחל כרית. כלומר כריתה של האזנים. והקול נכנס במקום ההוא שבאזן, ונקלט באותו הנהר של נטיפה ההיא. ואז מתעכב שם ונבחן, אם הוא טוב…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: