ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא זוטא › מאמר 34: תרי אודנין למשמע טב ובישה ותרוייהו סלקין לחד - סוד האזן העקומה השומעת ומכסה סודות ועונש מגלה הרזים › פיסקה 3 (רצד ע"ב)

אלא ודאי כל מה דחשיב בר נש וכל מה דיסתכל בלביה לא עביד מלה עד דאפיק ליה בשפוותיה - וישמע הוי את קול דבריכם, וישמע הוי ויחר אפו

האדרא זוטא · תרי אודנין למשמע טב ובישה ותרוייהו סלקין לחד - סוד האזן העקומה השומעת ומכסה סודות ועונש מגלה הרזים · מאמר 34 · פיסקה 3 · דף רצד ע"ב

לשון הזוהר

אֶלָּא וַדַּאי, כָּל מַה דְּחָשִׁיב בַּר נָשׁ, וְכָל מַה דְּיִסְתְּכַּל בְּלִבּוֹי, לָא עָבִיד מִלָּה, עַד דְּאַפִּיק לֵיהּ בְּשִׂפְוָותֵיהּ, וְהוּא (ואף על גב דאיהו) לָא אִתְכְּוָּון בֵּיהּ. וְהַהִיא מִלָּה דְּאַפִּיק, מִתְבְּקַעָא בַּאֲוִירָא, וְאַזְלָא וְסַלְּקָא וְטָסָא בְּעָלְמָא, וְאִתְעָבִיד מִנֵּיהּ קָלָא. וְהַהוּא קָלָא נַטְלִין לֵיהּ מָארֵי דְּגַדְפִין, וְסַלְּקִין לֵיהּ לְמַלְכָּא, וְעָיִּיל בְּאוּדְנוֹי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְיִּשְׁמַע יהו"ה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם׳ (דברים ה, כה) - ׳וְיִּשְׁמַע יהו"ה וַיִּחַר אַפּוֹ׳ (במדבר יא, א).

תרגום

אֶלָּא וַדַּאי, כָּל מַה שֶּׁחוֹשֵׁב הָאָדָם, וְכָל מַה שֶּׁמִּסְתַּכֵּל בְּלִבּוֹ, אֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר, עַד שֶׁמּוֹצִיא אוֹתוֹ בִּשְׂפָתָיו, וְהוּא (וְאַף עַל גַּב שֶׁהוּא) לֹא הִתְכַּוֵּן בּוֹ. וְאוֹתָהּ הַמִּלָּה שֶׁהוֹצִיא, נִבְקַעַת בָּאֲוִירָא, וְהוֹלֶכֶת וְעוֹלָה וְטָסָה בָּעוֹלָם, וְנַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה קוֹל. ׳וְאוֹתוֹ הַקּוֹל׳ נוֹטְלִים אוֹתוֹ בַּעֲלֵי הַכְּנָפַיִם, וּמַעֲלִים אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ, וְנִכְנָס בְּאָזְנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וְיִּשְׁמַע יהו"ה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם׳ (דברים ה, כה) - ׳וְיִּשְׁמַע יהו"ה וַיִּחַר אַפּוֹ׳ (במדבר יא, א).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא ודאי, כל מה דחשיב בר נש, וכל מה דיסתכל בלבוי, לא עביד מלה, עד דאפיק ליה בשפוותיה, והוא (ואף על גב דאיהו) לא אתכוון ביה. וההיא מלה דאפיק, מתבקעא באוירא, ואזלא וסלקא וטסא בעלמא, ואתעביד מניה קלא. וההוא קלא נטלין ליה מארי דגדפין, וסלקין ליה למלכא, ועייל באודנוי. הדא הוא דכתיב, ׳וישמע יהו"ה את קול דבריכם׳ (דברים ה, כה) - ׳וישמע יהו"ה ויחר אפו׳ (במדבר יא, א).

התרגום: אלא ודאי, כל מה שחושב האדם, וכל מה שמסתכל בלבו, אינו עושה דבר, עד שמוציא אותו בשפתיו, והוא (ואף על גב שהוא) לא התכון בו. ואותה המלה שהוציא, נבקעת באוירא, והולכת ועולה וטסה בעולם, ונעשה ממנה קול. ׳ואותו הקול׳ נוטלים אותו בעלי הכנפים, ומעלים אותו למלך, ונכנס באזניו. זהו שכתוב, ׳וישמע יהו"ה את קול דבריכם׳ (דברים ה, כה) - ׳וישמע יהו"ה ויחר אפו׳ (במדבר יא, א).

מן המפרשים

הסולם: אלא ודאי כל וכו': ומשיב, אלא ודאי כל מה שחושב האדם, וכל מה שיסתכל בלבו, אינו עושה בזה דבר, עד שמוציא בשפתיו. והוא לא נתכוון בו. ואותה המלה שהוציא מתבקעת באויר והולכת ועולה ועפה בעולם, ונעשה ממנה קול. ואותו הקול לוקחים אותו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: