ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא זוטא › מאמר 31: מצחא דגולגלתא מצחא לאתפקדא חייביא על עובדיהון - סוד המצח הסוגר את הדין ועת רצון היוצא ממנו › פיסקה 1 (רצג ע"א)

מצחא דגולגלתא מצחא לאתפקדא חייביא על עובדיהון וכד האי מצחא אתגליא מתערין מארהון דדינין - האי מצחא סומקא כוורדא ובשעתא דאתגליא מצחא דעתיקא אתהדרת חוורא כתלגא

האדרא זוטא · מצחא דגולגלתא מצחא לאתפקדא חייביא על עובדיהון - סוד המצח הסוגר את הדין ועת רצון היוצא ממנו · מאמר 31 · פיסקה 1 · דף רצג ע"א

לשון הזוהר

מִצְחָא דְּגוּלְגַּלְתָּא, מִצְחָא לְאִתְפַּקְּדָא (ס"א לאתפקרא) חַיָּיבַיָּא עַל עוֹבָדֵיהוֹן. וְכַד הַאי מִצְחָא אִתְגַּלְיָיא, מִתְעָרִין מָארֵיהוֹן דְּדִינִין, לְאִינּוּן דְּלָא מִתְכַּסְּפִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן. הַאי מִצְחָא סוּמָקָא כְּוַורְדָא. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִתְגַּלְיָיא מִצְחָא דְּעַתִּיקָא בְּהַאי מִצְחָא, אִתְהַדְּרַת חִוָּורָא כְּתַלְגָּא. וְהַהִיא שַׁעֲתָא, עֵת רָצוֹן אִקְרֵי לְכֹלָּא. בְּסִפְרָא דְּאַגַדְתָּא דְּבֵי רַב יֵיבָא סָבָא אָמַר, מֶצַח. זָכֵי מֶצַח, מִצְחָא דְּעַתִּיקָא. וְאִי לָאו, אַשְׁדֵי ח' בֵּין תְּרֵין אַתְוָון, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב׳ (במדבר כד, יז).

תרגום

מֵצַח הַגֻּלְגֹּלֶת, מֵצַח לִפְקֹד (ס"א לְהַפְקִיר) אֶת הָרְשָׁעִים עַל מַעֲשֵׂיהֶם. וּכְשֶׁמֵּצַח זֶה נִגְלֶה, מִתְעוֹרְרִים בַּעֲלֵי הַדִּינִים, עַל אוֹתָם שֶׁאֵינָם מִתְבַּיְּשִׁים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. מֵצַח זֶה אָדֹם כְּוֶרֶד. וּבְשָׁעָה שֶׁמֵּצַח עַתִּיקָא נִגְלֶה בְּמֵצַח זֶה, חוֹזֵר לְהיוֹת לָבָן כַּשֶּׁלֶג. וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, עֵת רָצוֹן נִקְרֵאת לַכֹּל. בְּסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא שֶׁל בֵּי רַב יֵיבָא סָבָא אָמַר, מֵצַח. זָכָה מֵצַח, מֵצַח עַתִּיקָא. וְאִם לָאו, מַשְׁלִיךְ ח' ׳בֵּין שְׁתֵּי׳ אוֹתִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב׳ (במדבר כד, יז).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מצחא דגולגלתא, מצחא לאתפקדא (ס"א לאתפקרא) חייביא על עובדיהון. וכד האי מצחא אתגלייא, מתערין מאריהון דדינין, לאינון דלא מתכספין בעובדיהון. האי מצחא סומקא כוורדא. ובשעתא דאתגלייא מצחא דעתיקא בהאי מצחא, אתהדרת חוורא כתלגא. וההיא שעתא, עת רצון אקרי לכלא. בספרא דאגדתא דבי רב ייבא סבא אמר, מצח. זכי מצח, מצחא דעתיקא. ואי לאו, אשדי ח' בין תרין אתוון, כמה דאת אמר ׳ומחץ פאתי מואב׳ (במדבר כד, יז).

התרגום: מצח הגלגלת, מצח לפקד (ס"א להפקיר) את הרשעים על מעשיהם. וכשמצח זה נגלה, מתעוררים בעלי הדינים, על אותם שאינם מתבישים במעשיהם. מצח זה אדם כורד. ובשעה שמצח עתיקא נגלה במצח זה, חוזר להיות לבן כשלג. ואותה השעה, עת רצון נקראת לכל. בספרא דאגדתא של בי רב ייבא סבא אמר, מצח. זכה מצח, מצח עתיקא. ואם לאו, משליך ח' ׳בין שתי׳ אותיות, כמו שאתה אומר ׳ומחץ פאתי מואב׳ (במדבר כד, יז).

מן המפרשים

הסולם: מצחא דגולגלתא מצחא וכו': המצח של הגלגלת הוא מצח לפקוד הרשעים על מעשיהם. וכשמצח הזה מתגלה, מתעוררים בעלי הדין, לאלו שאינם בושים במעשיהם. מצח הזה הוא אדום כשושנה. ובשעה שמתגלה מצח של עתיקא, במצח הזה, הוא חוזר להיות לבן כשלג.…

לכל המפרשים על פיסקה זו