אמר רבי אבא כד סיים מלה דא בוצינא קדישא בוצינא עלאה ארים ידוי ובכה וחייך בעא לגלאה מלה חדא - פומא פומא דזכית לכל האי לא אנגיבו מבועך, ונהר יצא מעדן, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו
האדרא זוטא · כתיב כי אל דעות הוי דעות ודאי - סוד הדעת כעדות ומעין פיו של רבי שמעון שלא ינגב · מאמר 22 · פיסקה 4 · דף רצא ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּד סִיֵּים מִלָּה דָּא בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בּוּצִינָא עִלָּאָה, אָרִים יְדוֹי, וּבָכָה וְחַיִיךְ. בָּעָא לְגַלָּאָה מִלָּה חֲדָא. אָמַר, בְּמִלָּה דָּא אִצְטָעַרְנָא כָּל יוֹמָאי, וְהַשְׁתָּא לָא יָהֲבִין לִי רְשׁוּתָא. אִתְתָּקַּף, וְיָתִיב, וְרָחִישׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ, וְסָגִיד תְּלַת זִמְנִין, וְלָא הֲוָה יָכִיל בַּר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בַּאֲתְרֵיהּ, כָּל שֶׁכֵּן בֵּיהּ. אָמַר, פּוּמָא פּוּמָא, דְּזָכִית לְכָל הַאי, לָא אַנְגִּיבוּ מַבּוּעָךְ. מַבּוּעָךְ נָפִיק וְלָא פָּסַק. עֲלָךְ קָרֵינָן ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן׳ (בראשית ב, י). וּכְתִיב ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו׳ (ישעיהו נח, יא).
תרגום
אָמַר רַבִּי אַבָּא, כְּשֶׁסִּיֵּם דָּבָר זֶה בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בּוּצִינָא עִלָּאָה, הֵרִים יָדָיו, וּבָכָה וְצָחַק. רָצָה לְגַלּוֹת דָּבָר אֶחָד. אָמַר, בְּדָבָר זֶה הִצְטַעַרְתִּי כָּל יָמַי, וְעַכְשָׁו אֵין נוֹתְנִים לִי רְשׁוּת. הִתְחַזֵּק, וְיָשַׁב, וְלָחַשׁ בִּשְׂפָתָיו, וְהִשְׁתַּחֲוָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וְלֹא הָיָה יָכוֹל אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹמוֹ, קַל וָחֹמֶר בּוֹ. אָמַר, פֶּה פֶּה, שֶׁזָּכִיתָ לְכָל זֶה, לֹא יִיבַשׁ מַעְיָנְךָ. מַעְיָנְךָ יוֹצֵא וְאֵינוֹ פּוֹסֵק. עָלֶיךָ אָנוּ קוֹרְאִים ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן׳ (בראשית ב, י) - וּכְתִיב ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו׳ (ישעיהו נח, יא).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אבא, כד סיים מלה דא בוצינא קדישא, בוצינא עלאה, ארים ידוי, ובכה וחייך. בעא לגלאה מלה חדא. אמר, במלה דא אצטערנא כל יומאי, והשתא לא יהבין לי רשותא. אתתקף, ויתיב, ורחיש בשפוותיה, וסגיד תלת זמנין, ולא הוה יכיל בר נש לאסתכלא באתריה, כל שכן ביה. אמר, פומא פומא, דזכית לכל האי, לא אנגיבו מבועך. מבועך נפיק ולא פסק. עלך קרינן ׳ונהר יוצא מעדן׳ (בראשית ב, י). וכתיב ׳וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו׳ (ישעיהו נח, יא).
התרגום: אמר רבי אבא, כשסים דבר זה בוצינא קדישא, בוצינא עלאה, הרים ידיו, ובכה וצחק. רצה לגלות דבר אחד. אמר, בדבר זה הצטערתי כל ימי, ועכשו אין נותנים לי רשות. התחזק, וישב, ולחש בשפתיו, והשתחוה שלש פעמים, ולא היה יכול אדם להסתכל במקומו, קל וחמר בו. אמר, פה פה, שזכית לכל זה, לא ייבש מעינך. מעינך יוצא ואינו פוסק. עליך אנו קוראים ׳ונהר יוצא מעדן׳ (בראשית ב, י) - וכתיב ׳וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו׳ (ישעיהו נח, יא).
מן המפרשים
הסולם: א"ר אבא כד וכו': אר"א, כשהמאור הקדוש סיים מלה זו, המאור העליון הרים ידיו ובכה וצחק. כי רצה לגלות דבר אחד. אמר, כל ימי נצטערתי בדבר זה לגלותו, ועתה אינם נותנים לי רשות. נתחזק וישב. ושפתיו דובבות. והשתחוה ג' פעמים, ולא היה אדם…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: