מאי ירותא דא אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין עטרין דהוו גניזין בגוייהו ואחסינו לבן דא - מסטרא דאבוי חד עטרא דאקרי חסד ומסטרא דאימא חד עטרא דאקרי גבורה, כלהו אקרון תפילין דרישא
האדרא זוטא · מאי ירותא דא אחסנתא דאבוי ואימיה ותרין עטרין דהוו גניזין בגוייהו - סוד תפילין דרישא כחסד וגבורה ומה שלא נגלה באדרא רבא · מאמר 21 · פיסקה 1 · דף רצא ע"א
לשון הזוהר
מַאי יְרוּתָא דָּא. אַחֲסַנְתָּא דַּאֲבוֹי וְאִימֵּיהּ, וּתְרֵין עִטְרִין דַּהֲווֹ גְּנִיזִין בְּגַוַּויְיהוּ, וְאַחֲסִינוּ לְבֵן דָּא. מִסִּטְרָא דַּאֲבוֹי, הֲוָה גָּנִיז בְּגַוֵויהּ חַד עִטְרָא, דְּאִקְרֵי חֶסֶד. וּמִסִּטְרָא דְּאִימָּא, חַד עִטְרָא דְּאִקְרֵי גְּבוּרָה. וְכֻלְּהוּ מִתְעַטְּרִין בְּרֵישֵׁיהּ, וְאָחִיד לוֹן. וְכַד נַהֲרִין אִלֵּין אָב וָאֵם עָלֵיהּ, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן תְּפִילִּין דְּרֵישָׁא. וְכֹלָּא נָטִיל בֵּן דָּא, וְיָרִית כֹּלָּא, וְאִתְפְּשַּׁט בְּכָל גּוּפָא. וְהַאי בֵּן יָהִיב לִבְרַתָּא. וּבְרַתָּא מִנֵּיהּ אִתְּזָן. וְעַל כָּל פָּנִים מִכָּאן, בְּרָא יָרִית וְלָא בְּרַתָּא. בְּרָא יָרִית לַאֲבוּי וּלְאִמֵּיהּ וְלָא בְּרַתָּא. וּמִנֵּיהּ אִתְּזָן בְּרַתָּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵיהּ׳ (דניאל ד, ט). (ואי תימא כל האי והאי אקרון צדיק וצדק בחד אינון וחד כלא).
תרגום
מַהִי יְרֻשָּׁה זוֹ? נַחֲלַת אָבִיו וְאִמּוֹ, וּשְׁתֵּי הָעֲטָרוֹת שֶׁהָיוּ גְּנוּזוֹת בְּתוֹכָם, וְהוֹרִישׁוּ לְבֵן זֶה. מִצַּד אָבִיו, הָיָה גָּנוּז בְּתוֹכוֹ עֶטֶר אֶחָד, הַנִּקְרָא חֶסֶד. וּמִצַּד אִמּוֹ, עֶטֶר אֶחָד הַנִּקְרָא גְּבוּרָה. וְכֻלָּם מִתְעַטְּרִים בְּרֹאשׁוֹ, וְאוֹחֵז בָּהֶם. וּכְשֶׁמְּאִירִים אֵלֶּה אָב וָאֵם עָלָיו, כֻּלָּם נִקְרָאִים תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְהַכֹּל נוֹטֵל בֵּן זֶה, וְיוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל, וּמִתְפַּשֵּׁט בְּכָל הַגּוּף. וּבֵן זֶה נוֹתֵן לְבַת. וּבַת מִמֶּנּוּ נִזּוֹנֶת. וְעַל כָּל פָּנִים מִכָּאן, הַבֵּן יוֹרֵשׁ וְלֹא הַבַּת. הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְלֹא הַבַּת. וּמִמֶּנּוּ נִזּוֹנֶת הַבַּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, ׳וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵיהּ׳ (דניאל ד, ט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי ירותא דא. אחסנתא דאבוי ואימיה, ותרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו, ואחסינו לבן דא. מסטרא דאבוי, הוה גניז בגוויה חד עטרא, דאקרי חסד. ומסטרא דאימא, חד עטרא דאקרי גבורה. וכלהו מתעטרין ברישיה, ואחיד לון. וכד נהרין אלין אב ואם עליה, כלהו אקרון תפילין דרישא. וכלא נטיל בן דא, וירית כלא, ואתפשט בכל גופא. והאי בן יהיב לברתא. וברתא מניה אתזן. ועל כל פנים מכאן, ברא ירית ולא ברתא. ברא ירית לאבוי ולאמיה ולא ברתא. ומניה אתזן ברתא. כמה דכתיב, ׳ומזון לכלא ביה׳ (דניאל ד, ט). (ואי תימא כל האי והאי אקרון צדיק וצדק בחד אינון וחד כלא).
התרגום: מהי ירשה זו? נחלת אביו ואמו, ושתי העטרות שהיו גנוזות בתוכם, והורישו לבן זה. מצד אביו, היה גנוז בתוכו עטר אחד, הנקרא חסד. ומצד אמו, עטר אחד הנקרא גבורה. וכלם מתעטרים בראשו, ואוחז בהם. וכשמאירים אלה אב ואם עליו, כלם נקראים תפלין של ראש. והכל נוטל בן זה, ויורש את הכל, ומתפשט בכל הגוף. ובן זה נותן לבת. ובת ממנו נזונת. ועל כל פנים מכאן, הבן יורש ולא הבת. הבן יורש את אביו ואת אמו, ולא הבת. וממנו נזונת הבת, כמו שכתוב, ׳ומזון לכלא ביה׳ (דניאל ד, ט).
מן המפרשים
אור יקר: עטרין דהוו גניזין, כי החכמה שורש אל החסד והבינה שורש אל הגבורה ומציאותם נעלם שם ונקראים י״ה ממש כאבא ואימא ומתעלמין, ומשם נקרא התפארת בסוד הדעת יהוה דהיינו יה החסד והגבורה נעלמות כדפירשנו בספ״ר בשער השמו״ת בשם בן ארבע שבתפארת…
הסולם: מאי ירותא דא וכו': שואל, מהו הירושה הזו, שז"א יורש את אבא ואמא. ומשיב שהיא ירושת אביו ואמו, שהיא חכמה ובינה שלהם, וב' עטרות שהיו גנוזים בתוכם, והורישו לבן הזה. דהיינו ב' חלקים של הדעת המיחד את אבא ואמא. כי ז"א יורש כל ג' חלקים…