ממלכת הזוהר › זוהר › האדרא זוטא › מאמר 19: זקף רבי שמעון ידוי וחדי אמר ודאי עידן הוא לגלאה - סוד חכמה אב ובינה אם דכר ונוקבא ותקוני הכלה בשיר השירים › פיסקה 13 (רצא ע"א)

כתיב כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך כיון דאמר כי אם לבינה תקרא אמאי לתבונה - בינה עלאה מתבונה, בינה אב ואם ובן, תבונה כללא דבנין בן ובת

האדרא זוטא · זקף רבי שמעון ידוי וחדי אמר ודאי עידן הוא לגלאה - סוד חכמה אב ובינה אם דכר ונוקבא ותקוני הכלה בשיר השירים · מאמר 19 · פיסקה 13 · דף רצא ע"א

לשון הזוהר

כְּתִיב ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ׳ (משלי ב, ג). כֵּיוָן דְּאָמַר ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִּקְרָא׳, אֲמַאי לַתְּבוּנָה. אֶלָּא כֹּלָּא כְּמָה דַּאֲמֵינָא. הֵי מִנַּיְיהוּ עִלָּאָה. בִּינָה עִלָּאָה מִתְּבוּנָה. בִּינָה אָב וָאֵם וּבֵן. י"ה: אָב וָאֵם, וּבֵן בְּגַוַּויְיהוּ. תְּבוּנָה: כֹּלָּא כְּלָלָא דִּבְנִין, בֵּן וּבַת, ו"ה. וְלָא אִשְׁתְּכַח אָב וָאֵם, אֶלָּא בּאִימָּא דּאִימָּא וַדַּאי (ס"א בבינה. ובתבונה ודאי אימא) רְבִיעָא עָלַיְיהוּ, וְלָא אִתְגַּלְיָיא. אִשְׁתְּכַח דִּכְלָלָא דִּתְרֵין בְּנִין, אִקְרֵי תְּבוּנָה. וּכְלָלָא דְּאָב אֵם וּבֵן, אִקְרֵי בִּינָה. וְכַד בָּעֵי לְאַכְלְלָא כֹּלָּא, בְּהַאי אִתְכְּלִיל.

תרגום

כָּתוּב ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ׳ (משלי ב, ג) - כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִּקְרָא׳ - לָמָּה לַתְּבוּנָה? אֶלָּא הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי. אֵיזוֹ מֵהֶן עֶלְיוֹנָה? בִּינָה עֶלְיוֹנָה מִתְּבוּנָה. בִּינָה אָב וָאֵם וּבֵן. י"ה: אָב וָאֵם, וּבֵן בְּתוֹכָם. תְּבוּנָה: כֻּלָּהּ כְּלָלָם שֶׁל הַבָּנִים, בֵּן וּבַת, ו"ה. וְלֹא נִמְצְאִים אָב וָאֵם, אֶלָּא בְּאִמָּא שֶׁל אִמָּא וַדַּאי, רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם, וְאֵינָהּ מִתְגַּלָּה. נִמְצָא שֶׁכְּלָלָם שֶׁל שְׁנֵי הַבָּנִים, נִקְרֵאת תְּבוּנָה. וּכְלָלָם שֶׁל אָב אֵם וּבֵן, נִקְרֵאת בִּינָה. וּכְשֶׁרוֹצֶה לִכְלֹל אֶת הַכֹּל, בָּזוֹ נִכְלָל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כתיב ׳כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך׳ (משלי ב, ג). כיון דאמר ׳כי אם לבינה תקרא׳, אמאי לתבונה. אלא כלא כמה דאמינא. הי מנייהו עלאה. בינה עלאה מתבונה. בינה אב ואם ובן. י"ה: אב ואם, ובן בגווייהו. תבונה: כלא כללא דבנין, בן ובת, ו"ה. ולא אשתכח אב ואם, אלא באימא דאימא ודאי (ס"א בבינה. ובתבונה ודאי אימא) רביעא עלייהו, ולא אתגלייא. אשתכח דכללא דתרין בנין, אקרי תבונה. וכללא דאב אם ובן, אקרי בינה. וכד בעי לאכללא כלא, בהאי אתכליל.

התרגום: כתוב ׳כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך׳ (משלי ב, ג) - כיון שאמר ׳כי אם לבינה תקרא׳ - למה לתבונה? אלא הכל כמו שאמרתי. איזו מהן עליונה? בינה עליונה מתבונה. בינה אב ואם ובן. י"ה: אב ואם, ובן בתוכם. תבונה: כלה כללם של הבנים, בן ובת, ו"ה. ולא נמצאים אב ואם, אלא באמא של אמא ודאי, רובצת עליהם, ואינה מתגלה. נמצא שכללם של שני הבנים, נקראת תבונה. וכללם של אב אם ובן, נקראת בינה. וכשרוצה לכלל את הכל, בזו נכלל.

מן המפרשים

אור יקר: כיון דאמר כי אם לגינה וכו׳ לפי מה שפירשנו כי בחינת הבינה עדיפא כיון דאמר לבינה דהיינו י״ה ב״ן תקרא, מאי אצטריך תו למימר לתבונה שאינם אלא בן בת עם הבינה לבד והיינו אומרו א»אי.

שער מאמרי רשב"י: ודע כי מרע"ה זכה אל הדעת הזה העליון וזמ"ש וירא ה' כי סר לראות שהם שבעה הבלים האלו אשר כולם הם בגמטריא כמנין ס"ר. ומכאן נמשך המן לישראל שנאמר בו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ונאמר עליו ונפשנו קצה בלחם החלקל. וקלקל בגמטריא ס"ר…

הסולם: כתיב, כי אם וגו': כתוב, כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. שואל, כיון שאמר, כי אם לבינה תקרא, למה כתוב אח"כ ל תבונה תתן קולך. ומשיב, אלא הכל הוא כמו שאמרתי, אשר בזמן שבינה מנקת לבן ובת נקראת תבונה (כנ"ל אות פ"ג) שואל, איזה מהן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: