אבל האי אימא לא אפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין בחד נפקין בחד שריין - ונהר יצא מעדן יוצא תדיר ולא אפסיק, וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו
האדרא זוטא · זקף רבי שמעון ידוי וחדי אמר ודאי עידן הוא לגלאה - סוד חכמה אב ובינה אם דכר ונוקבא ותקוני הכלה בשיר השירים · מאמר 19 · פיסקה 11 · דף רצ ע"ב
לשון הזוהר
(אבל) הַאי אִימָּא, לָא אַפְסִיק רְעוּתָא דְּתַרְוַויְיהוּ לְעָלְמִין, בְּחַד נָפְקִין, בְּחַד שַׁרְיָין. לָא אַפְסִיק דָּא מִן דָּא, וְלָא אִסְתְּלַּק דָּא מִן דָּא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן׳, יוֹצֵא תָּדִיר, וְלָא אַפְסִיק. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו׳. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב רַעְיָתִי, בִּרְעוּתָא דְּאַחְוָה שַׁרְיָין, בְּאַחֲדוּתָא שְׁלֵימוּתָא (שלימתא). אֲבָל הָכָא אִקְרֵי כַּלָּה, דְּכַד אָתָא דְּכוּרָא לְאִתְחַבְּרָא עִמָּהּ, הִיא כַּלָּה, כְּכַלָּה אִיהִי אַתְיָיא מַמָּשׁ.
תרגום
אִמָּא זוֹ, לֹא נִפְסָק רְצוֹן שְׁנֵיהֶם לְעוֹלָמִים, בְּאֶחָד יוֹצְאִים, בְּאֶחָד שׁוֹרִים. לֹא נִפְסָק זֶה מִזֶּה, וְלֹא מִסְתַּלֵּק זֶה מִזֶּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן׳, יוֹצֵא תָּמִיד, וְאֵינוֹ נִפְסָק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו׳ (ישעיה נח, יא) - וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב רַעְיָתִי, בִּרְצוֹן שֶׁל אַחְוָה שׁוֹרִים, בְּאַחְדוּת שְׁלֵמָה. אֲבָל כָּאן נִקְרֵאת כַּלָּה, שֶׁכְּשֶׁבָּא הַזָּכָר לְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ, הִיא כַּלָּה, כְּכַלָּה הִיא בָּאָה מַמָּשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (אבל) האי אימא, לא אפסיק רעותא דתרווייהו לעלמין, בחד נפקין, בחד שריין. לא אפסיק דא מן דא, ולא אסתלק דא מן דא. ובגין כך כתיב ׳ונהר יצא מעדן׳, יוצא תדיר, ולא אפסיק. הדא הוא דכתיב, ׳וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו׳. ובגין כך כתיב רעיתי, ברעותא דאחוה שריין, באחדותא שלימותא (שלימתא). אבל הכא אקרי כלה, דכד אתא דכורא לאתחברא עמה, היא כלה, ככלה איהי אתייא ממש.
התרגום: אמא זו, לא נפסק רצון שניהם לעולמים, באחד יוצאים, באחד שורים. לא נפסק זה מזה, ולא מסתלק זה מזה. ומשום כך כתוב ׳ונהר יצא מעדן׳, יוצא תמיד, ואינו נפסק. זהו שכתוב, ׳וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו׳ (ישעיה נח, יא) - ומשום כך כתוב רעיתי, ברצון של אחוה שורים, באחדות שלמה. אבל כאן נקראת כלה, שכשבא הזכר להתחבר עמה, היא כלה, ככלה היא באה ממש.
מן המפרשים
הסולם: אבל האי אמא וכו': אבל אמא זו, רצון שניהם, של אבא ואמא, אינו נפסק לעולם, כאחד יוצאים וכאחד הם שורים. לא נפסק זה מזה, ואינו מסתלק זה מזה. ומשום זה כתוב, ונהר יוצא מעדן, יוצא, פירושו, תמיד, ואינו נפסק. ז"ש, וכמוצא מים אשר לא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: