בספרא דרב המנונא סבא אמר דשלמה מלכא תקונא קדמאה דגלי ואמר הנך יפה רעיתי - ותקונא תנינא אקרי כלה דאיהי נוקבא דלתתא, וההיא קדמאה לא אקרי כלה
האדרא זוטא · זקף רבי שמעון ידוי וחדי אמר ודאי עידן הוא לגלאה - סוד חכמה אב ובינה אם דכר ונוקבא ותקוני הכלה בשיר השירים · מאמר 19 · פיסקה 10 · דף רצ ע"ב
לשון הזוהר
בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר, דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, תִּקּוּנָא קַדְמָאָה דְּגַלֵּי וְאָמַר, ׳הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי מֵהַאי הוּא׳ (שיר השירים א, טו). וְתִקּוּנָא תִּנְיָינָא, אִקְרֵי כַּלָּה, דְּאִיהִי נוּקְבָּא דִּלְתַּתָּא. וְאִינּוּן דְּאַמְרֵי, דְּתַרְוַויְיהוּ לְהַאי נוּקְבָּא דִּלְתַּתָּא אִינּוּן, לָאו הָכִי. דְּהֵ"א קַדְמָאָה לָא אִקְרֵי כַּלָּה. וְהֵ"א בַּתְרָאָה, אִקְרֵי כַּלָּה, לְזִמְנִין (ידיען) יְדִיעִין (לזמנין סגיאין). דְּהָא זִמְנִין סַגִּיאִין אִינּוּן, דִּדְכוּרָא לָא אִתְחַבָּר עִמָּהּ, וְאִסְתַּלָּק מִינָּהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, ׳וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב׳ (ויקרא יח, יט). בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְדַכְּאַת נוּקְבָּא, וּדְכוּרָא בָּעֵי לְאִתְחַבְּרָא עִמָּהּ, כְּדֵין אִקְרֵי כַּלָּ"ה. כְּכַלָּ"ה מַמָּשׁ אַתְיָיא.
תרגום
בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר, שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הַתִּקּוּן הָרִאשׁוֹן שֶׁגִּלָּה וְאָמַר, ׳הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי׳ (שיר השירים א, טו) - מִזֶּה הוּא. וְהַתִּקּוּן הַשֵּׁנִי, נִקְרֵאת כַּלָּה, שֶׁהִיא נוּקְבָּא שֶׁלְּמַטָּה. וְאֵלֶּה הָאוֹמְרִים, שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְאוֹתָהּ נוּקְבָּא שֶׁלְּמַטָּה הֵם, אֵין זֶה כָּךְ. שֶׁהֵ"א רִאשׁוֹנָה אֵינָהּ נִקְרֵאת כַּלָּה. וְהֵ"א אַחֲרוֹנָה, נִקְרֵאת כַּלָּה, לִפְעָמִים יְדוּעוֹת. שֶׁהֲרֵי פְּעָמִים רַבּוֹת הֵן, שֶׁהַזָּכָר אֵינוֹ מִתְחַבֵּר עִמָּהּ, וּמִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה. בְּאוֹתוֹ זְמַן כָּתוּב, ׳וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב׳ (ויקרא יח, יט) - בְּשָׁעָה שֶׁמִּטַּהֶרֶת הַנּוּקְבָּא, וְהַזָּכָר רוֹצֶה לְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ, אָז נִקְרֵאת כַּלָּ"ה. כְּכַלָּה מַמָּשׁ הִיא בָּאָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בספרא דרב המנונא סבא אמר, דשלמה מלכא, תקונא קדמאה דגלי ואמר, ׳הנך יפה רעיתי מהאי הוא׳ (שיר השירים א, טו). ותקונא תניינא, אקרי כלה, דאיהי נוקבא דלתתא. ואינון דאמרי, דתרווייהו להאי נוקבא דלתתא אינון, לאו הכי. דה"א קדמאה לא אקרי כלה. וה"א בתראה, אקרי כלה, לזמנין (ידיען) ידיעין (לזמנין סגיאין). דהא זמנין סגיאין אינון, דדכורא לא אתחבר עמה, ואסתלק מינה. בההוא זמנא כתיב, ׳ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב׳ (ויקרא יח, יט). בשעתא דאתדכאת נוקבא, ודכורא בעי לאתחברא עמה, כדין אקרי כל"ה. ככל"ה ממש אתייא.
התרגום: בספרו של רב המנונא סבא אמר, ששלמה המלך, התקון הראשון שגלה ואמר, ׳הנך יפה רעיתי׳ (שיר השירים א, טו) - מזה הוא. והתקון השני, נקראת כלה, שהיא נוקבא שלמטה. ואלה האומרים, ששניהם לאותה נוקבא שלמטה הם, אין זה כך. שה"א ראשונה אינה נקראת כלה. וה"א אחרונה, נקראת כלה, לפעמים ידועות. שהרי פעמים רבות הן, שהזכר אינו מתחבר עמה, ומסתלק ממנה. באותו זמן כתוב, ׳ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב׳ (ויקרא יח, יט) - בשעה שמטהרת הנוקבא, והזכר רוצה להתחבר עמה, אז נקראת כל"ה. ככלה ממש היא באה.
מן המפרשים
הסולם: בספרא דרב המנונא וכו': בספרו של רב המנונא סבא אמר, אשר שלמה המלך, תקון הראשון שגלה ואמר, הנך יפה רעיתי, מזה הוא. כלומר, המדובר הוא מאמא, שאבא קורא אותה רעיתי. ותקון השני, שאמר, אתי מלבנון כלה, נק' כלה, שהיא הנוקבא שלמטה.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: