זקף רבי שמעון ידוי וחדי אמר ודאי עידן הוא לגלאה, בשעתא דעתיקא קדישא בעא לאתקנא כלא אתקין כעין דכר ונוקבא - והאי חכמה כלא בדכר ונוקבא, חכמה אב בינה אם בחד מתקלא אתקלו
האדרא זוטא · זקף רבי שמעון ידוי וחדי אמר ודאי עידן הוא לגלאה - סוד חכמה אב ובינה אם דכר ונוקבא ותקוני הכלה בשיר השירים · מאמר 19 · פיסקה 1 · דף רצ ע"א
לשון הזוהר
זָקַף רִבִּי שִׁמְעוֹן יְדוֹי, וְחַדֵי, אָמַר, וַדַּאי עִידָּן הוּא לְגַלָּאָה, וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ בְּשַׁעֲתָא דָּא. תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, סְתִימָאָה דְּכָל סְתִימִין, בָּעָא לְאַתְקְנָא כֹּלָּא, אַתְקִין כְּעֵין דְּכַר וְנוּקְבָּא. בַּאֲתָר דְּאִתְכְּלִילוּ דְּכַר וְנוּקְבָּא לָא אִתְקְיָימוּ, אֶלָּא בְּקִיּוּמָא אַחֲרָא (ס"א כעין דכר) (אלא בדכר) דִּדְכַר וְנוּקְבָּא. וְהַאי חָכְמָה כְּלָלָא דְּכֹלָּא, כַּד נָפְקָא וְאִתְנְהִיר מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, לָא אִתְנְהִיר אֶלָּא בִּדְכַר וְנוּקְבָּא. דְּהַאי חָכְמָה אִתְפְּשַׁט, וְאַפִּיק מִינֵּיהּ בִּינָה, וְאִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא. הוּא, חָכְמָה אָב. בִּינָה אֵם. חָכְמָה וּבִינָה, בְּחַד מַתְקְלָא אִתְּקָלוּ, דְּכַר וְנוּקְבָּא. וּבְגִינַיְיהוּ כֹּלָּא אִתְקְיָים בִּדְכַר וְנוּקְבָּא, דְּאִלְמָלֵא הַאי, לָא מִתְקַיְּימִין.
תרגום
זָקַף רַבִּי שִׁמְעוֹן יָדָיו, וְשָׂמַח, אָמַר, וַדַּאי עֵת הִיא לְגַלּוֹת, וְהַכֹּל נִצְרָךְ בְּשָׁעָה זוֹ. שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, הַסָּתוּם מִכָּל הַסְּתוּמִים, רָצָה לְתַקֵּן אֶת הַכֹּל, תִּקֵּן כְּעֵין זָכָר וּנְקֵבָה. בַּמָּקוֹם שֶׁנִּכְלְלוּ זָכָר וּנְקֵבָה לֹא נִתְקַיְּמוּ, אֶלָּא בְּקִיּוּם אַחֵר שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה. וְחָכְמָה זוֹ, כְּלָלוֹ שֶׁל הַכֹּל, כְּשֶׁיּוֹצֵאת וּמְאִירָה מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אֵינָהּ מְאִירָה אֶלָּא בְּזָכָר וּנְקֵבָה. שֶׁחָכְמָה זוֹ מִתְפַּשֶּׁטֶת, וּמוֹצִיאָה מִמֶּנָּה בִּינָה, וְנִמְצָא זָכָר וּנְקֵבָה. הוּא, חָכְמָה אָב. בִּינָה אֵם. חָכְמָה וּבִינָה, בְּמֹאזְנַיִם אֶחָד נִשְׁקְלוּ, זָכָר וּנְקֵבָה. וּבִגְלָלָם הַכֹּל מִתְקַיֵּם בְּזָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁאִלְמָלֵא זֶה, לֹא הָיוּ מִתְקַיְּמִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: זקף רבי שמעון ידוי, וחדי, אמר, ודאי עידן הוא לגלאה, וכלא אצטריך בשעתא דא. תאנא, בשעתא דעתיקא קדישא, סתימאה דכל סתימין, בעא לאתקנא כלא, אתקין כעין דכר ונוקבא. באתר דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו, אלא בקיומא אחרא (ס"א כעין דכר) (אלא בדכר) דדכר ונוקבא. והאי חכמה כללא דכלא, כד נפקא ואתנהיר מעתיקא קדישא, לא אתנהיר אלא בדכר ונוקבא. דהאי חכמה אתפשט, ואפיק מיניה בינה, ואשתכח דכר ונוקבא. הוא, חכמה אב. בינה אם. חכמה ובינה, בחד מתקלא אתקלו, דכר ונוקבא. ובגינייהו כלא אתקיים בדכר ונוקבא, דאלמלא האי, לא מתקיימין.
התרגום: זקף רבי שמעון ידיו, ושמח, אמר, ודאי עת היא לגלות, והכל נצרך בשעה זו. שנינו, בשעה שעתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, רצה לתקן את הכל, תקן כעין זכר ונקבה. במקום שנכללו זכר ונקבה לא נתקימו, אלא בקיום אחר של זכר ונקבה. וחכמה זו, כללו של הכל, כשיוצאת ומאירה מעתיקא קדישא, אינה מאירה אלא בזכר ונקבה. שחכמה זו מתפשטת, ומוציאה ממנה בינה, ונמצא זכר ונקבה. הוא, חכמה אב. בינה אם. חכמה ובינה, במאזנים אחד נשקלו, זכר ונקבה. ובגללם הכל מתקים בזכר ונקבה, שאלמלא זה, לא היו מתקימים.
מן המפרשים
אור יקר: קדישא סתימא דכל סתימין בעא לאתקנא אתקין כולא כעין דכר ונוקבא, באת״ר ]נ״א בת״ר[ דאתכלילו דכר ונוקבא לא אתקיימו אלא בקירמא אחרא דדכר ונוקבא, והאי חכמה כללא דכולא כד נפקא ואתנהיר מעתיקא קדישא לא אתנהיר אלא בדכר ונוקבא. בחינות אלו…
הסולם: זקף ר"ש ידוי וכו': נשא ר"ש את ידיו, ושמח, אמר ודאי שהזמן הוא לגלות. והכל צריך בשעה זו. למדנו, בשעה שעתיקא קדישא. הסתום מכל סתומים רצה לתקן, תקן הכל כעין דכר ונוקבא . דהיינו שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות לבחינת נוקבא בכל…