אמר רבי שמעון כמה שניא שעתא דא מאדרא דבאדרא אזדמן קודשא בריך הוא ורתיכוי - והשתא אתי עם אנון צדיקיא דבגנתא דעדן, וקודשא בריך הוא בעי ביקריהון דצדיקיא
האדרא זוטא · תאנא בההוא יומא דרבי שמעון בעא לאסתלקא מן עלמא - סוד פתיחת האדרא זוטא וכינוס החברים סביב רבי שמעון ביום הסתלקותו · מאמר 1 · פיסקה 7 · דף רפח ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן: כַּמָה שַׁנְיָא שַׁעֲתָא דָּא מֵאִדָּרָא. דִּבְאִדָּרָא אִזְדְּמַן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּרְתִיכוֹי. וְהַשְׁתָּא, הָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֵיכִי (הכא), וְאָתֵי עִם אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִּבְגִּנְתָּא דְּעֵדֶן, מַה דְּלָא אִעְרָעוּ בְּאִדָּרָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא יַתִּיר מִיקָרָא דִּילֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב ׳בִּירָבְעָם, דְּהֲוָה מְקַטֵר וּמַפְלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרִיךְ לֵיהּ׳. וְכֵיוָן דְּאוֹשִׁיט יְדֵיהּ לָקֳבְלֵי דְּעִדּוֹ נְבִיאָה, אִתְיְיבַּשׁ יְדֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳וַתִּיבַשׁ יָדוֹ וְגוֹ'׳ (מלכים א יג, ד). וְעַל דְּפָלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה לָא כְּתִיב, אֶלָּא עַל דְּאוֹשִׁיט יְדֵיהּ לְעִדּוֹ נְבִיאָה. וְהַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרָא דִּילָן, וְכֻלְּהוּ אָתָאן עִמֵּיהּ.
תרגום
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן: כַּמָּה שׁוֹנָה שָׁעָה זוֹ מֵהָאִדָּרָא. שֶׁבָּאִדָּרָא נִזְדַּמֵּן הקב"ה וּמֶרְכְּבוֹתָיו. וְעַכְשָׁיו הֲרֵי הקב"ה כָּאן, וּבָא עִם אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן, מַה שֶּׁלֹּא אֵרְעוּ בָּאִדָּרָא. וְהקב"ה חָפֵץ בִּכְבוֹדָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳בְּיָרָבְעָם, שֶׁהָיָה מְקַטֵּר וּמַעֲבִיד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהקב"ה הֶאֱרִיךְ לוֹ׳. וְכֵיוָן שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ כְּלַפֵּי עִדּוֹ הַנָּבִיא, יָבְשָׁה יָדוֹ, שֶׁכָּתוּב, ׳וַתִּיבַשׁ יָדוֹ וְגוֹ'׳ (מלכים א יג, ד). וְעַל שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה לֹא כָּתוּב, אֶלָּא עַל שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל עִדּוֹ הַנָּבִיא. וְעַכְשָׁיו הקב"ה חָפֵץ בִּכְבוֹדֵנוּ, וְכֻלָּם בָּאִים עִמּוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי שמעון: כמה שניא שעתא דא מאדרא. דבאדרא אזדמן קודשא בריך הוא ורתיכוי. והשתא, הא קודשא בריך הוא היכי (הכא), ואתי עם אינון צדיקייא דבגנתא דעדן, מה דלא אערעו באדרא. וקודשא בריך הוא בעי ביקריהון דצדיקייא יתיר מיקרא דיליה, כמה דכתיב ׳בירבעם, דהוה מקטר ומפלח לעבודה זרה, וקודשא בריך הוא אוריך ליה׳. וכיון דאושיט ידיה לקבלי דעדו נביאה, אתייבש ידיה, דכתיב, ׳ותיבש ידו וגו'׳ (מלכים א יג, ד). ועל דפלח לעבודה זרה לא כתיב, אלא על דאושיט ידיה לעדו נביאה. והשתא קודשא בריך הוא בעי ביקרא דילן, וכלהו אתאן עמיה.
התרגום: אמר רבי שמעון: כמה שונה שעה זו מהאדרא. שבאדרא נזדמן הקב"ה ומרכבותיו. ועכשיו הרי הקב"ה כאן, ובא עם אותם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא ארעו באדרא. והקב"ה חפץ בכבודם של הצדיקים יותר מכבודו שלו, כמו שכתוב ׳בירבעם, שהיה מקטר ומעביד עבודה זרה, והקב"ה האריך לו׳. וכיון שהושיט ידו כלפי עדו הנביא, יבשה ידו, שכתוב, ׳ותיבש ידו וגו'׳ (מלכים א יג, ד). ועל שעבד עבודה זרה לא כתוב, אלא על שהושיט ידו אל עדו הנביא. ועכשיו הקב"ה חפץ בכבודנו, וכלם באים עמו.
מן המפרשים
הסולם: אר"ש כמה שניא וכו': א"ר שמעון כמה משונה שעה זו, מאדרא רבא שבפרשת נשא, כי באדרא נזדמן הקב"ה ומרכבותיו. ועתה הרי הקב"ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באדרא. והקב"ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מכבוד של עצמו, כמ"ש בירבעם…