ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 33: ׳ויראו את אלהי ישראל׳ - גילוי הקשת וסודות הספיר סביב השכינה › פיסקה 5 (סו ע"ב)

את אלהי ישראל - רמז לנער המשמש את השכינה במקדש

בשלח · ׳ויראו את אלהי ישראל׳ - גילוי הקשת וסודות הספיר סביב השכינה · מאמר 33 · פיסקה 5 · דף סו ע"ב

לשון הזוהר

תָּאנָא, ׳וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ - דְּאִתְגַּלְיָא קֶשֶׁת עָלַיְיהוּ, בִּגְוָונִין שַׁפִּירִין נְהִירִין, מְלַהֲטָן לְכָל עִיבָר, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב, ׳אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וְלָא כְּתִיב וַיִּרְאוּ ׳אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל׳. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, נְהוֹרָא דְּבוּצִינָא דִּשְׁכִינְתָּא. וּמַאי נִיהוּ. הַהוּא דְּאִקְרֵי נַעַר, דִּמְשַׁמֵּשׁ לִשְׁכִינְתָּא, בְּמַקְדְּשָׁא. וּבְגִין כַּךְ, אֵת דַּיְיקָא.

תרגום

לָמַדְנוּ, ׳וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות כד, י) - שֶׁהִתְגַּלְּתָה עֲלֵיהֶם הַקֶּשֶׁת בִּגְוָנִים יָפִים מְאִירִים, לוֹהֲטִים לְכָל עֵבֶר, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וְלֹא כָתוּב וַיִּרְאוּ ׳אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אוֹר הַמְּנוֹרָה שֶׁל הַשְּׁכִינָה, וּמַה הוּא? אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא נַעַר, שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַשְּׁכִינָה בַּמִּקְדָּשׁ, וְלָכֵן "אֵת" דַּוְקָא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא, ׳ויראו את אלהי ישראל׳ - דאתגליא קשת עלייהו, בגוונין שפירין נהירין, מלהטן לכל עיבר, משמע דכתיב, ׳את אלהי ישראל׳ - ולא כתיב ויראו ׳אלהי ישראל׳. אמר רבי יוסי, נהורא דבוצינא דשכינתא. ומאי ניהו. ההוא דאקרי נער, דמשמש לשכינתא, במקדשא. ובגין כך, את דייקא.

התרגום: למדנו, ׳ויראו את אלהי ישראל׳ (שמות כד, י) - שהתגלתה עליהם הקשת בגונים יפים מאירים, לוהטים לכל עבר, משמע שכתוב ׳ויראו את אלהי ישראל׳ - ולא כתוב ויראו ׳אלהי ישראל׳. אמר רבי יוסי, אור המנורה של השכינה, ומה הוא? אותו שנקרא נער, שמשמש את השכינה במקדש, ולכן "את" דוקא.

מן המפרשים

אור החמה: בגוונין נהירין ספירין וגו' וכן דורש פ' נח מלת וראיתיה ע"ש: ב' את דייקא אע"ג דבכל דוכתי את בשכינה כאן דורש את במטטרו"ן שהוא טפל לאלהי ישראל הנז' בפ'. דתנינן תריסר תחומין גליפין וגו' דף נ"א וכולהו נהירין במטרוניתא וגו' מקץ קצ"ט.…

אור יקר: אסיר ליה לאינש, הטעים הענין בפ׳ נשא סימן כ׳׳ז, ואמר שכיון ששכינה שם עם היות שאינה נראית, המסתכל מעיז פניו, ששכינה רואה אותו עם היות שאינה נראית, א״כ ויראו הסתכלו במראה ששכינ׳ (ש)שם מתלבשת, והיינו טעם הקשת שהוא רמז אל השכינה…

הסולם: תאנא ויראו וכו': למדנו, ויראו את אלקי ישראל, שנגלה עליהם הקשת בצבעים יפים, מאירים, לוהטים לכל צד. שהיא השכינה. זה משמע, שכתוב את אלקי ישראל ולא כתוב, ויראו אלקי ישראל והשכינה נקראת את. אמר ר' יוסי, היינו האור של מאור השכינה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: