מעשה בדין העבד - בירור הבעלים על ידי מדידת המן
בשלח · ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ - מדרגות המזון העליון וסוד השבת · מאמר 28 · פיסקה 36 · דף סג ע"א
לשון הזוהר
מַאי קָא מַיְירֵי. אָחִיד בַּר נָשׁ בְּעַבְדָּא, אוֹ בְּאָמָתָא, וְאָמַר דְּהוּא דִּילֵיהּ. אָתָא חַבְרֵיהּ, וְאָמַר, הַאי עַבְדָּא דִּילִי הוּא. קְרִיבוּ לְקַמֵיהּ דְּמֹשֶׁה לְדִינָא, אָמַר לוֹן כַּמָּה נַפְשָׁאָן בְּבֵיתֶךָ, וְכַמָּה נַפְשָׁאָן בְּבֵיתֵיהּ דְּדֵין, אָמַר כַּךְ וְכָךְ. וְהַהוּא שַׁעֲתָא אָמַר לוֹן מֹשֶׁה, לָקָטוּ מָחָר, וְכָל חַד מִנַּיְיכוּ יֵיתֵי לְגַבָּאי. לְמָחָר, נָפְקוּ וְלָקְטוּ, וְאַתְיָין קָמֵי מֹשֶׁה, שַׁוְויָין קָמֵיהּ מָנָא, הֲוָה מָדִיד לֵיהּ. אִי הַהוּא עַבְדָּא דְּדֵין, אַשְׁכַּח הַהוּא עוֹמְרָא דְּעַבְדָּא, בְּהַאי מָנָא. דְּהָא חַד עוֹמְרָא לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתֵיהּ. מָדִיד לְדֵין, וְאִשְׁתְּכַח חַסְרָא, הַהוּא מֵיכְלָא דְּעַבְדָּא, בְּהַהוּא מָנָא דִּילֵיהּ, וְחַד עוֹמְרָא לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתֵיהּ. אָמַר עַבְדָּא דְּדֵין הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ׳ וּכְתִיב ׳עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם׳.
תרגום
מַה זֶּה אוֹמֵר? אָחַז אָדָם בְּעֶבֶד אוֹ בְּאָמָה וְאָמַר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. בָּא חֲבֵרוֹ וְאָמַר: עֶבֶד זֶה הוּא שֶׁלִּי! קָרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לְדִין. אָמַר לָהֶם: כַּמָּה נְפָשׁוֹת בְּבֵיתְךְ, וְכַמָּה נְפָשׁוֹת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה? אָמַר כָּךְ וְכָךְ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לִקְטוּ מָחָר, וְכָל אֶחָד מִכֶּם יָבֹא אֵלַי. לְמָחָר יָצְאוּ וְלָקְטוּ, וּבָאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה. שָׂמוּ לְפָנָיו אֶת הַמָּן, וְהָיָה מוֹדֵד אוֹתוֹ. אִם אוֹתוֹ עֶבֶד שֶׁל זֶה - מָצָא אֶת אוֹתוֹ הָעֹמֶר שֶׁל הָעֶבֶד בַּמָּן הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי עֹמֶר אֶחָד לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתוֹ. מָדַד לָזֶה - וְנִמְצָא חָסֵר אוֹתוֹ מַאֲכַל הָעֶבֶד בַּמָּן שֶׁלּוֹ, וְעֹמֶר אֶחָד לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתוֹ. אָמַר: הָעֶבֶד שֶׁל זֶה הוּא! זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ׳ (שמות טז, יח) - וְכָתוּב ׳עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם׳ (שמות טז, טז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מאי קא מיירי. אחיד בר נש בעבדא, או באמתא, ואמר דהוא דיליה. אתא חבריה, ואמר, האי עבדא דילי הוא. קריבו לקמיה דמשה לדינא, אמר לון כמה נפשאן בביתך, וכמה נפשאן בביתיה דדין, אמר כך וכך. וההוא שעתא אמר לון משה, לקטו מחר, וכל חד מנייכו ייתי לגבאי. למחר, נפקו ולקטו, ואתיין קמי משה, שוויין קמיה מנא, הוה מדיד ליה. אי ההוא עבדא דדין, אשכח ההוא עומרא דעבדא, בהאי מנא. דהא חד עומרא לכל נפש ונפש מביתיה. מדיד לדין, ואשתכח חסרא, ההוא מיכלא דעבדא, בההוא מנא דיליה, וחד עומרא לכל נפש ונפש מביתיה. אמר עבדא דדין הוא, הדא הוא דכתיב ׳איש לפי אכלו לקטו׳ וכתיב ׳עמר לגלגלת מספר נפשתיכם׳.
התרגום: מה זה אומר? אחז אדם בעבד או באמה ואמר שהוא שלו. בא חברו ואמר: עבד זה הוא שלי! קרבו לפני משה לדין. אמר להם: כמה נפשות בביתך, וכמה נפשות בביתו של זה? אמר כך וכך. ואותה שעה אמר להם משה: לקטו מחר, וכל אחד מכם יבא אלי. למחר יצאו ולקטו, ובאו לפני משה. שמו לפניו את המן, והיה מודד אותו. אם אותו עבד של זה - מצא את אותו העמר של העבד במן הזה, שהרי עמר אחד לכל נפש ונפש מביתו. מדד לזה - ונמצא חסר אותו מאכל העבד במן שלו, ועמר אחד לכל נפש ונפש מביתו. אמר: העבד של זה הוא! זהו שכתוב ׳איש לפי אכלו לקטו׳ (שמות טז, יח) - וכתוב ׳עמר לגלגלת מספר נפשתיכם׳ (שמות טז, טז).
מן המפרשים
יהל אור: אלין ד' כו' ואלין אקרון כו'. ר"ל הד' אראלים. והענין כמ"ש למטה כי חלונות הן פתחים מאירים יותר מחרכים, וההשגחה בחלונות הוא יותר מבחרכים, וכן הוא באלין תריסר גלגלים וארבע אראלים, וכמ"ש למטה:
הסולם: מאי קא מיירי וכו': שואל, מה מלמדנו זה, שכל אחד לקט לפי האוכלים. ומשיב, אם אחז בעבד או באמה, ואומר ששלו הוא, וחברו בא ואמר שלי הוא, קרבו לפני משה לדין, אמר להם, כמה נפשות בביתך וכמה נפשות בביתו של זה. אמר כך וכך. ואותה שעה, אמר…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: