׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳
מדרגות המזון העליון וסוד השבת
החולה כאסיר בבית הסוהר של המלך - אבריו נלחמים
׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳ (תהילים מא, ב). פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם שׁוֹכֵב בְּבֵית חָלְיוֹ, הֲרֵי נִתְפָּס בְּבֵית הַסֹּהַר שֶׁל הַמֶּלֶךְ - רֹאשׁוֹ בְּקוֹלָר, רַגְלָיו בַּאֲזִיקִים (ס"א: בְּטַפְסְרָא), כַּמָּה חֲיָלוֹת שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה. כָּל אֵיבָרָיו בְּדֹחַק נִלְחָמִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה. הָאֹכֶל הָעֳבַר מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
[ פרשת המן ] ׳וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד). רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳ (תהילים מא, ב). הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ שָׁכִיב בְּבֵי מַרְעֵיהּ, הָא אִתְּפַס בְּאַטְרוֹנְיָא דְּמַלְכָּא - רֵישֵׁיהּ בְּקוּלְרָא, רַגְלוֹי בְּכוּפְסִירִין (ס"א: בְּטַפְסְרָא), כַּמָּה חֵילִין נַטְרִין לֵיהּ, מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא. שַׁיְיפוֹי כֻּלְּהוּ בְּדוֹחֲקָא, מַגִּיחִין אִלֵּין בְּאִלֵּין. מֵיכְלָא אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ.
מינוי הסניגור ללמד זכות על החולה לפני המלך
בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן מְמַנִּים עָלָיו אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב, ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳ (איוב לג, כג). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הָאִישׁ שֶׁנִּכְנָס אֵלָיו וּמְלַמֵּד אוֹתוֹ דֶּרֶךְ לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳ (תהילים מא, ב).
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא זִמְנָא, פַּקְדִין עָלֵיהּ אַפּוֹטְרוֹפָא, לְמֵילַף עָלֵיהּ זְכוּת קָמֵי מַלְכָּא, דִּכְתִּיב, ׳אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף׳ (איוב לג, כג). בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַּר נָשׁ דְּעָאל עָלֵיהּ, וְאוֹלִיף לֵיהּ אָרְחָא, לְשֵׁיזָבוּתֵיהּ מִן דִּינָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳.
לימוד דרך התשובה - וחוזק שכר העני לפני הקב"ה
וְאֵיךָ יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתוֹ? לְלַמְּדוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים לָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, אָז נַעֲשָׂה אַפּוֹטְרוֹפּוֹס עָלָיו לְמַעְלָה. וּמַה שְּׂכָרוֹ? ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳. דָּבָר אַחֵר, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳ - כַּמָּה חָזָק הַשָּׂכָר שֶׁל הֶעָנִי לִפְנֵי הקב"ה.
בלשון הזוהר
וְהֵיךָ יָכִיל לְשֵׁזָבָא לֵיהּ, לְמֵילַף לֵיהּ אָרְחוֹי דְּחַיֵּי, לְאָתָבָא לְקָמֵי מָארֵיהּ, כְּדֵין אִתְעָבִיד אַפּוֹטְרוֹפוֹסָא עָלֵיהּ לְעֵילָּא. מַאי אַגְרֵיהּ. ׳בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳. דָּבָר אַחֵר, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל׳ - כַּמָּה תַּקִּיפָא אַגְרָא דְּמִסְכְּנָא, קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
קרבת העניים למלך - מפני שבורי הלב והתגלות בנפש בלבד
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, תָּמַהְתִּי עַל הַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁכָּתוּב ׳כִּי שֹׁמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יהו"ה׳ (תהילים סט, לד), וְכִי אֶל אֶבְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְלֹא לְאַחֵר? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהֵם קְרוֹבִים יוֹתֵר לַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב ׳לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׳ (תהילים נא, יט) - וְאֵין לְךְ בָּעוֹלָם שֶׁהוּא שְׁבוּר לֵב כְּמוֹ הֶעָנִי. עוֹד, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא רְאֵה, כָּל אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם נִרְאִים לִפְנֵי הקב"ה בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, וְהֶעָנִי לֹא נִרְאֶה אֶלָּא בַּנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ, והקב"ה קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מִלַּגּוּף.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, תָּוַוהְנָא עַל הַאי קְרָא דִּכְתִּיב, ׳כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יהו"ה׳ (תהילים סט, לד), וְכִי אֶל אֶבְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְלֹא לְאַחֲרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּאִינּוּן קְרִיבִין יַתִּיר לְמַלְכָּא, דִּכְתִּיב, ׳לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלהִים לא תִבְזֶה׳ (תהילים נא, יט) - וְלֵית לָךְ בְּעָלְמָא, דְּאִיהוּ תָּבִיר לִבָּא כְּמִסְכְּנָא. תּוּ אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, כָּל אִינּוּן בְּנִי עָלְמָא, אִתְחַזְיָין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגוּפָא וְנַפְשָׁא, וּמִסְכְּנָא לָא אִתְחָזֵי אֶלָּא בְּנַפְשָׁא בִּלְחוֹדוֹי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְנַפְשָׁא יַתִּיר מִגּוּפָא.
מַעֲשֶׂה בְּעָנִי שְׁכַן רַבִּי יֵיסָא - הֲשָׁבַת נַפְשׁוֹ בְּמַיִם וָיַיִן
עָנִי אֶחָד הָיָה בִּשְׁכֵנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יֵיסָא, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בּוֹ, וְהוּא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הִפְצִיר בִּבְנֵי אָדָם, יוֹם אֶחָד נֶחֱלַשׁ, נִכְנַס עָלָיו רַבִּי יֵיסָא. שָׁמַע קוֹל אֶחָד שֶׁאוֹמֵר: צֶדֶק צֶדֶק, הֲרֵי נֶפֶשׁ פּוֹרַחַת אֵלַי וְלֹא הִגִּיעוּ יָמָיו! אוֹי לִבְנֵי עִירוֹ שֶׁלֹּא נִמְצָא בָהֶם שֶׁיָּשִׁיב נַפְשׁוֹ אֵלָיו! קָם רַבִּי יֵיסָא וְשָׁפַךְ בְּפִיו מַיִם שֶׁל גְּרוֹגָרוֹת עִם מִדָּה שֶׁל יַיִן רָקוּחַ (ס"א: דְּקוּפְתָא). בָּקְעָה זֵעָה בְּפָנָיו, וְשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו.
בלשון הזוהר
מִסְכְּנָא חַד הֲוָה בִּשְׁבִבוּתֵיהּ דְּר יֵיסָא, וְלָא הֲוָה מַאן דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ, וְהוּא הֲוָה אַכְסִיף, וְלָא תַּקִּיף בִּבְנֵי נָשָׁא, יוֹמָא חַד חָלַּשׁ, עָאל עָלֵיהּ רִבִּי יֵיסָא. שָׁמַע חַד קָלָא דְּאָמַר: טִילְקָא טִילְקָא, הָא נַפְשָׁא פַּרְחָא גַּבָּאי, וְלָא מָטוּ יוֹמוֹי. וַוי לִבְנִי מָתֵיהּ דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ דְּיָתִיב נַפְשֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ. קָם רִבִּי יֵיסָא, שַׁדֵּי בְּפוּמֵיהּ, מַיָּא דְּגַרְגְּרִין, אַפוּתָא דְּקוּנְטָא (ס"א: דְּקוּפְתָא). אִתְבְּזַע זִיִעָא בְּאַנְפּוֹי, וְתָב רוּחֵיהּ לְגַבֵּיהּ.
עליית נשמת רבי ייסא לכיסא המלך - ושלושת הכסאות המזומנים
וְאַחַר כָּךְ בָּא וְשָׁאַל אוֹתוֹ. אָמַר: חַיֶּיךְ רַבִּי, נַפְשִׁי יָצְאָה מִמֶּנִּי וְהֵבִיאוּ אוֹתָהּ לִפְנֵי כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וְרָצְתָה לְהִשָּׁאֵר שָׁם, אֶלָּא שֶׁרָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אוֹתְךְ, וְהִכְרִיזוּ עָלֶיךְ: ׳עָתִיד הוּא רַבִּי יֵיסָא לְהַעֲלוֹת רוּחוֹ וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּחֶדֶר אֶחָד קָדוֹשׁ שֶׁעֲתִידִים הַחֲבֵרִים לְעוֹרֵר בָּאָרֶץ. וַהֲרֵי תִּקְּנוּ שְׁלֹשָׁה כִּסְאוֹת שֶׁעוֹמְדִים לְךְ וְלַחֲבֵרֶיךְ׳. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַשְׁגִּיחִים בּוֹ בְּנֵי עִירוֹ.
בלשון הזוהר
לְבָתַר אָתָא וְשָׁאִיל לֵיהּ, אָמַר חַיֶּיךָ רִבִּי, נַפְשָׁא נַפְקַת מִנַּאי, וּמָטוּ לָהּ קָמֵי כּוּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא, וּבָעָת לְאִשְׁתַּאֲרָא תַּמָּן, אֶלָּא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזַכָּאָה לָךְ, וְאַכְרִיזוּ עָלָךְ: ׳זַמִּין הוּא רִבִּי יֵיסָא, לְסַלְּקָא רוּחֵיהּ, וּלְאִתְקְשְּׁרָא בְּחַד אִדְרָא קַדִּישָׁא דִּזְמִינִין חַבְרַיָּיא לְאִתְּעָרָא בְּאַרְעָא, וְהָא אַתְקִינוּ תְּלַת כֻּרְסְיָאן, דְּקַיְימִן לָךְ וּלְחַבְרָךְ׳. מֵהַהוּא יוֹמָא הֲווֹ מַשְׁגִּיחִין בֵּיהּ בְּנֵי מָתֵיהּ.
עני מבקש להשלים נפשות ביתו - בחצי מעה שבידו
עוֹד, עָנִי אֶחָד אַחֵר עָבַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק, וְהָיָה בְּיָדוֹ חֲצִי מָעָה כֶּסֶף. אָמַר לְרַבִּי יִצְחָק: הַשְׁלֵם לִי וּלְבָנַי וְלִבְנוֹתַי אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ. אָמַר לוֹ: וְאֵיךְ אַשְׁלִים לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצָא אֶצְלִי כִּי אִם חֲצִי מָעָה? אָמַר לוֹ: בָּזֶה אֲנִי אַשְׁלִים בַּחֲצִי הָאַחֵר שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי. הוֹצִיאָהּ וְנָתַן לוֹ.
בלשון הזוהר
תּוּ, מִסְכְּנָא אַחֲרָא אַעְבָר קָמֵיהּ דְּר' יִצְחָק, וַהֲוָה בִּידֵיהּ פְּלַג מְעָה דְּכֶסֶף. אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי יִצְחָק, אַשְׁלִים לִי וְלִבְנַי וְלִבְנָתַי נַפְשָׁאָן. אָמַר לֵיהּ וְהֵיךְ אַשְׁלִים נַפְשַׁיְיכוּ, דְּהָא לָא אִשְׁתְּכַח גַּבָּאי בַּר פְּלַג מְעָה. אָמַר לֵיהּ, בְּדָא אַשְׁלִימְנָא, בִּפְלַג אַחֲרָא דְּאִית גַּבָּאי, אַפְקֵיהּ וְיָהֲבֵיהּ לֵיהּ.
חלום הצלת הטובע בים - ביד רשבי ואותו העני
הֶרְאוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁהָיָה עוֹבֵר עַל שְׂפַת הַיָּם הַגָּדוֹל וְרָצוּ לִזְרֹק אוֹתוֹ לְתוֹכוֹ, רָאָה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוֹשִׁיט יָדָיו כְּנֶגְדּוֹ, וּבָא אוֹתוֹ עָנִי וְהוֹצִיאוֹ, וּנְתָנוֹ בִּידֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִצַּל. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, נָפַל בְּפִיו פָּסוּק זֶה, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳ (תהלים מא, ב).
בלשון הזוהר
אַחְזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ, דְּהֲוָה אַעְבָר בִּשְׂפָתָא דְּיַמָּא רַבָּא, וּבָעָאן לְמִשְׁדְּיֵיהּ בְּגַוֵּויהּ, חָמָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, דְּהֲוָה אוֹשִׁיט יְדוֹי לָקֳבְלֵיהּ, וְאָתֵי הַהוּא מִסְכְּנָא וְאַפְקֵיהּ, וְיָהֲבֵיהּ בִּידוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְאִשְׁתֵּזִיב. כַּד אִתְּעַר, נָפַל בְּפוּמֵיהּ, הַאי קְרָא, ׳אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יהו"ה׳ (תהילים מא, ב).
טל היורד מעתיקא קדישא לזעיר אנפין - מזון המלאכים והמן
וּבֹא רְאֵה, כָּל יוֹם וָיוֹם נוֹטֵף טַל מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא לִזְעֵיר אַנְפִּין, וּמִתְבָּרְכִים כָּל חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין. וּמֵאוֹתוֹ טַל נִשְׁפָּע לְאֵלּוּ שֶׁלְּמַטָּה, וּמִמֶּנּוּ נִזּוֹנִים מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַאֲכָלוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ׳ (תהלים עח, כה) - וּמֵאוֹתוֹ מָזוֹן אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא, נָטִיף טַלָּא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא לִזְעֵיר אַפִּין, וּמִתְבָּרְכָאן כָּל חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין. וּמֵהַהוּא טַלָּא אַנְגִּיד לְאִינוּן דִּלְתַתָּא, וּמַלְאָכִין קַדִּישִׁין אִתְּזָנוּ מִנֵּיהּ, כָּל חַד וְחַד כְּפוּם מֵיכָלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ׳ (תהילים עח, כה) - וּמֵהַהוּא מְזוֹנָא אָכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא.
החברים העוסקים בתורה ניזונים כעין אותו מזון עליון
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה בְּנֵי אָדָם נִזּוֹנִים בַּזְּמַן הַזֶּה מִמֶּנּוּ, וּמִי הֵם? אֵלּוּ הַחֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת. וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ מֵאוֹתוֹ מָזוֹן מַמָּשׁ? לֹא. אֶלָּא כְּעֵין אוֹתוֹ מָזוֹן מַמָּשׁ שֶׁשָּׁקוּל עַל אֶחָד פִּי שְׁנַיִם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה בְּנֵי נָשָׁא מִתְּזָנִין בְּהַאי זִמְנָא מִנֵּיהּ, וּמַאן אִינּוּן. אִלֵּין חַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, יוֹמֵי וְלֵילֵי. וְכִי סַלְּקָא דַּעְתָּךְ מֵהַהוּא מְזוֹנָא מַמָּשׁ. לָא. אֶלָּא כְּעֵין הַהוּא מְזוֹנָא מַמָּשׁ, דְּשָׁקִיל עַל חַד תְּרֵין.
לחם עליון מן השמים - מעלה על לחם המצה שביציאה
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל וְנִדְבְּקוּ בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מִשּׁוּם גִּלּוּי שֶׁל הָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, אָז זָכוּ לֶאֱכֹל לֶחֶם אַחֵר עֶלְיוֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בַּתְּחִלָּה. בַּתְּחִלָּה, כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, נִכְנְסוּ לְלֶחֶם שֶׁנִּקְרָא מַצָּה. וְכָעֵת זָכוּ וְנִכְנְסוּ לֶאֱכֹל לֶחֶם אַחֵר יוֹתֵר עֶלְיוֹן, מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד). ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ מַמָּשׁ. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הוּא נִמְצָא לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מִמָּקוֹם זֶה. חֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, נִזּוֹנוּ מִמָּקוֹם אַחֵר יוֹתֵר עֶלְיוֹן. וּמַהוּ? כַּכָּתוּב ׳הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׳ (קהלת ז, יב) - מָקוֹם יוֹתֵר עֶלְיוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם כָּךְ, לָמָּה חָלְשָׁה נַפְשָׁם יוֹתֵר מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם בְּכֹחַ וְחֹזֶק יָתֵר נִרְאִים לְהִמָּצֵא (ס"א: הֵם יוֹתֵר)? אָמַר לוֹ, יָפֶה שָׁאַלְתָּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יִשְׂרָאֵל כַּד עָאלוּ וְאִתְדְּבָקוּ בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, בְּגִין גִּלּוּיָא דִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא, כְּדֵין זָכוּ לְמֵיכַל נַהֲמָא אַחֲרָא עִלָּאָה, יַתִּיר מִמַּה דְּהֲוָה בְּקַדְמִיתָא. בְּקַדְמִיתָא כַּד נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עָאלוּ בְּנָהֲמָא, דְּאִקְרֵי מַצָּה. וְהַשְׁתָּא זָכוּ, וְעָאלוּ לְמֵיכַל נַהֲמָא אַחֲרָא עִלָּאָה יַתִּיר, מֵאֲתָר עִלָּאָה, דִּכְתִּיב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳. ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ מַמָּשׁ. וּבְהַהוּא זִמְנָא אִשְׁתְּכַח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, מֵאֲתָר דָּא. חַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, מֵאֲתָר אַחֲרָא עִלָּאָה יַתִּיר אִתְּזָנוּ. מַאי הוּא. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׳ (קהלת ז, יב) - אֲתָר עִלָּאָה יַתִּיר. אֲמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר, אִי הָכִי, אֲמַאי חַלְשָׁא נַפְשַׁיְיהוּ יַתִּיר מִשְּׁאָר בְּנֵי עָלְמָא, דְּהָא שְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא, בְּחֵילָא וְתּוּקְפָּא יַתִּיר אִתְחָזוּן לְאִשְׁתַּכְּחָא (ס"א: אִינּוּן יַתִּיר). אָמַר לֵיהּ, יֵאוֹת שָׁאִילְתָּא.
מזון גס לכל העולם - לעומת המזון הדק שאכלו במדבר
בֹּא רְאֵה, כָּל מְזוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם בָּאִים מִלְמַעְלָה. אוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁבָּא מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, זֶה מָזוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא מָזוֹן שֶׁל הַכֹּל, וְהוּא מָזוֹן גַּס וְעָב. וְאוֹתוֹ מָזוֹן שֶׁבָּא יוֹתֵר מִלְמַעְלָה, הוּא מָזוֹן יוֹתֵר דַּקִּיק, שֶׁבָּא מִמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא הַדִּין, וְזֶהוּ הַמָּזוֹן שֶׁאָכְלוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם. (יוֹתֵר דַּקִּיק) הַמָּזוֹן שֶׁנִּמְצָא לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ זְמַן בַּמִּדְבָּר, מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, הוּא מָזוֹן יוֹתֵר דַּקִּיק, שֶׁנִּכְנַס יוֹתֵר לַנֶּפֶשׁ מֵהַכֹּל, וְנִפְרַד יוֹתֵר מֵהַגּוּף, וְנִקְרָא לֶחֶם אַבִּירִים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל מְזוֹנֵי דִּבְנֵי עָלְמָא מִלְּעֵילָּא קָא אַתְיָין. הַהוּא מְזוֹנָא דְּאָתֵי מִן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דָּא מְזוֹנָא דְּכָל עָלְמָא, וְהוּא מְזוֹנָא דְּכוֹלָא, וְהוּא מְזוֹנָא גַּס וְעָב. וְהַהוּא מְזוֹנָא דְּאָתֵי יַתִּיר מֵעֵילָּא, הוּא מְזוֹנָא יַתִּיר דָּקִיק, קָאַתְיַא מֵאֲתָר דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח, וְדָא הוּא מְזוֹנָא דְּאַכְלוּ יִשְׂרָאֵל כַּד נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם. (יַתִּיר דְּקִיקָא) מְזוֹנָא דְּאִשְׁתְּכַח לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא זִמְנָא בְּמַדְבְּרָא, מֵאֲתָר עִלָּאָה דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, הוּא מְזוֹנָא יַתִּיר דְּקִיקָא, דְּעָיִיל יַתִּיר לְנַפְשָׁא מִכֹּלָּא, וּמִתְפְּרַשׁ יַתִּיר מִגּוּפָא, וְאִקְרֵי לֶחֶם אַבִּירִים.
מזון החברים - רוח ונשמה בלבד, וחולשת הגוף כפי מעלתו
הַמָּזוֹן הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן מֵהַכֹּל הוּא מְזוֹן הַחֲבֵרִים, אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁאוֹכְלִים מָזוֹן שֶׁל רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְלֹא אוֹכְלִים מְזוֹן הַגּוּף כְּלָל, וְהַיְינוּ מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן נִכְבָּד עַל הַכֹּל, וְנִקְרָא חָכְמָה. לָכֵן חַלָּשׁ גּוּף הַחֲבֵרִים יוֹתֵר מִבְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לֹא אוֹכְלִים מְזוֹן הַגּוּף כְּלָל. וְאוֹכְלִים מָזוֹן שֶׁל רוּחַ וּנְשָׁמָה, מִמָּקוֹם רָחוֹק עֶלְיוֹן, נִכְבָּד מֵהַכֹּל. וְלָכֵן אוֹתוֹ מָזוֹן דַּקִּיק מִן הַדַּקִּיק, יוֹתֵר מֵהַכֹּל. אַשְׁרֵי חֶלְקָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׳ (קהלת ז, יב). אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הַגּוּף שֶׁיָּכוֹל לְהִזּוֹן בִּמְזוֹן הַנֶּפֶשׁ.
בלשון הזוהר
מְזוֹנָא עִלָּאָה יַתִּיר מִכֹּלָּא, הוּא מְזוֹנָא דְּחַבְרַיָּיא, אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאַכְלֵי מְזוֹנָא דְּרוּחָא וְנִשְׁמְתָא, וְלָא אַכְלֵי מְזוֹנָא דְּגוּפָא כְּלָל, וְהַיְינוּ מֵאֲתָר עִלָּאָה יַקִּירָא עַל כֹּלָּא, וְאִקְרֵי חָכְמָה. בְּגִינֵי כַּךְ חָלִישׁ גּוּפָא דְּחַבְרַיָּיא, יַתִּיר מִבְּנֵי עָלְמָא, דְּהָא לָא אַכְלֵי מְזוֹנָא דְּגוּפָא כְּלָל. וְאַכְלֵי מְזוֹנָא דְּרוּחָא וְנִשְׁמְתָא, מֵאֲתָר רְחִיקָא עִלָּאָה, יַקִּירָא מִכֹּלָּא. וּבְגִינֵי כַּךְ הַהוּא מְזוֹנָא דָּקִיק מִן דְּקִיקָא, יַתִּיר מִכֹּלָּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׳ (קהלת ז, יב). זַכָּאָה חוּלָקָא דְּגוּפָא, דְּיָכִיל לְאִתְּזָנָא בִּמְזוֹנָא דְּנַפְשָׁא.
בירור המזונות בזמן הזה - מזון הגוף הראשון לכל העולם
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ הוּא. אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה, אֵיךְ נִמְצָאִים מְזוֹנוֹת אֵלּוּ? אָמַר לוֹ, וַדַּאי שֶׁיָּפֶה שָׁאַלְתָּ. בֹּא רְאֵה, וְזֶהוּ בֵּרוּר הַדָּבָר. מָזוֹן רִאשׁוֹן הוּא מָזוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, אוֹתוֹ שֶׁבָּא מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהוּא מְזוֹן הַגּוּף (ס"א: שֶׁל הַכֹּל). מָזוֹן שֶׁהוּא יוֹתֵר עֶלְיוֹן מִמֶּנּוּ, אוֹתוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר דַּקִּיק, וּבָא מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין שָׁרוּי, שֶׁנִּקְרָא צֶדֶק, וְזֶהוּ מְזוֹן הָעֲנִיִּים. וְסוֹד הַדָּבָר - מִי שֶׁמַּשְׁלִים לֶעָנִי, מַשְׁלִים לוֹ אוֹת אַחַת וְנַעֲשֶׂה צְדָקָה, וְסוֹד זֶה - ׳גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד׳ (משלי יא, יז). גְּמִילוּת חֲסָדִים מַשְׁמָע, שֶׁהֲרֵי בְּדִין שָׁרוּי, וְהִשְׁלִים לוֹ חֶסֶד, אָז הוּא רַחֲמִים.
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ ר' אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָכִי הוּא. אֲבָל בְּהַאי זִמְנָא, אֵיךְ אִשְׁתַּכְּחֵי מְזוֹנֵי אִלֵּין. אֲמַר לֵיהּ, וַדַּאי יֵאוֹת שָׁאִילְתָּא. תָּא חֲזֵי, וְדָא הוּא בְּרִירוּ דְּמִלָּה. מְזוֹנָא קַדְמָאָה, הוּא מְזוֹנָא דְּכָל עָלְמָא, הַהוּא דְּאַתְיָא מִן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְהוּא מְזוֹנָא דְּגוּפָא (ס"א: דְּכֹלָּא). מְזוֹנָא דְּהוּא עִלָּאָה מִנֵּיהּ, הַהוּא דְּאִיהוּ דְּקִיקָא יַתִּיר, וְאָתָא מֵאֲתָר דְּדִינָא שַׁרְיָא, דְּאִקְרֵי צֶדֶק, וְדָא הוּא מְזוֹנָא דְּמִסְכְּנֵי. וְרָזָא דְּמִלָּה, מַאן דְּאַשְׁלִים לְמִסְכְּנָא, אַשְׁלִים לֵיהּ אָת חַד, וְאִתְעָבִיד צְדָקָה, וְרָזָא דָּא ׳גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד׳ (משלי יא, יז). גְּמִילוּת חֲסָדִים מַשְׁמַע, דְּהָא בְּדִינָא שַׁרְיָא, וְאַשְׁלִים לֵיהּ חֶסֶד, כְּדֵין הוּא רַחֲמֵי.
יז) מזון החולים - ניזונים ממש מהקב"ה, סוד חלב ודם
מָזוֹן יוֹתֵר עֶלְיוֹן מֵאֵלֶּה, הוּא מָזוֹן עֶלְיוֹן וְנִכְבָּד מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, וְהוּא דַּקִּיק מִכֻּלָּם, וְהוּא מָזוֹן שֶׁל חוֹלִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יהו"ה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ׳ (תהלים מא, ד). ׳יהו"ה׳ - דַּוְקָא. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחוֹלִים הַלָּלוּ אֵינָם נִזּוֹנִים אֶלָּא בְּאוֹתוֹ שֶׁל הקב"ה מַמָּשׁ. (וּמַהוּ, חֵלֶב וָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם׳ (יחזקאל מה) - וְזֶהוּ מָזוֹן מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם, וְהוּא נִכְבָּד וְעֶלְיוֹן, דַּקִּיק מֵהַכֹּל) מָזוֹן עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ וְנִכְבָּד זֶהוּ מְזוֹנוֹת שֶׁל רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, וְהוּא מָזוֹן שֶׁל מָקוֹם רָחוֹק עֶלְיוֹן, (ס"א: מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא נֹעַם יהו"ה.)
בלשון הזוהר
מְזוֹנָא עִלָּאָה יַתִּיר מֵאִלֵּין, הוּא מְזוֹנָא עִלָּאָה וְיַקִּירָא, מֵאֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם, וְהוּא דָּקִיק מִכֻּלְּהוּ, וְהוּא מְזוֹנָא דִּבְנֵי מַרְעֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יהו"ה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ׳ (תהילים מא, ד). ׳יהו"ה׳ - דַּיְיקָא. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּהָנֵי בְּנֵי מַרְעֵי, לָא אִתְּזְנֵי אֶלָּא בְּהַהוּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ. (ומאי איהו, חלב ודם. הדא הוא דכתיב ׳להקריב לי חלב ודם׳ (יחזקאל מה) - ודא הוא מזונא מאתר דאקרי שמים, והוא יקירא ועילאה דקיק מכלא) מְזוֹנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא וְיַקִּירָא דָּא הוּא מְזוֹנֵי דְּרוּחִין וְנִשְׁמָתִין, וְהוּא מְזוֹנָא דַּאֲתָר רְחִיקָא עִלָּאָה, (ס"א: מֵהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי נֹעַם יהו"ה.)
מזון החברים העוסקים בתורה - משורש החכמה העליונה
וְהַנִּכְבָּד מֵהַכֹּל הוּא מְזוֹן הַחֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, וְהוּא מָזוֹן שֶׁבָּא מֵחָכְמָה עֶלְיוֹנָה. מָה הַטַּעַם מִמָּקוֹם זֶה? מִשּׁוּם שֶׁתּוֹרָה יָצְאָה מֵחָכְמָה עֶלְיוֹנָה, וְאוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה נִכְנָסִים בְּעִקַּר שָׁרָשֶׁיהָ, וְלָכֵן מְזוֹנָם בָּא מֵאוֹתוֹ מָקוֹם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
וְיַקִּירָא מִכֹּלָּא, הוּא מְזוֹנָא דְּחַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְהוּא מְזוֹנָא דְּאָתֵי מֵחָכְמָה עִלָּאָה. מַאי טַעְמָא מֵאֲתָר דָּא. בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא נַפְקָא מֵחָכְמָה עִלָּאָה, וְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, עַיְילֵי בְּעִקָרָא דְּשָׁרְשָׁהָא, וְעַל דָּא, מְזוֹנָא דִּלְהוֹן, מֵהַהוּא אֲתָר עִלָּאָה קַדִּישָׁא קָא אַתְיָא.
נשיקת רבי אלעזר - אשרי המשתדלים בתורה יומם ולילה
בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְנָשַׁק יָדָיו. אָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁעָמַדְתִּי בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ! אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת, שֶׁמְּזַכָּה אוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי הוּא חַיֶּיךְ וְאֹרֶךְ יָמֶיךְ׳ (דברים ל, כ).
בלשון הזוהר
אָתָא ר' אֶלְעָזָר, וְנָשִׁיק יְדוֹי. אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּקָאִימְנָא בְּמִלִּין אִלֵּין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, דְּזָכֵי לוֹן בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, ׳כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ׳ (דברים ל, כ).
כל בני העולם מצפים למזונם - ובני המהימנותא חייבים לבקש
הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. לפרש עומק ענין זה ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד). רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, לפרש במה שאמר דוד המלך בתהילים ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ א. לכל אחד כפי רצונו, ב. כפי רצון ההשגחה להשביעו. (תהלים קמה, טז). מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ׳ (תהלים קמה, טו). כָּל אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָםכל הנבראים מְצַפִּים וְזוֹקְפִים עֵינַיִם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. להשביעם [ומכאן שיש לזקוף עיניו לשמים] וְלָכֵן, (ס"א: אֲבָל) כָּל אוֹתָם בְּנֵיאלו בני ישראל האוחזים באמונת ובייחוד ה' לא די להם לצפות ולרצות [שאין הציפייה והרצון בעלמא - מעלה] אלא עליהם להיות נבדלים משאר הנבראים להיותם הָאֱמוּנָה מְבַקְשִׁיםשצריכים לבקש (ס"א: צְרִיכִים לְבַקֵּשׁ) בְּכָל יוֹם וָיוֹם לִשְׁאֹל אֶת מְזוֹנָם מִןולא תהיה השאלה בפה בלבד אלא שצריכים הם הם באופן קבוע הקב"ה וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלּוֹתֵיהֶם עָלָיו. בפרטות, וזהו הנרמז בפסוק, כי בעוד שעיני כל אליך ישברו, רק ע"י רצון בעלמא וזקיפת עינייך לתת להם את אכלם בעיתו, אבל בני האמונה הרוצים להשביע נפשם לפי גודל הרצון, עליהם גם לבקש בפירוש ולהתפלל בקביעות תפילותיהם עליו.
בלשון הזוהר
׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד). רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן׳ (תהילים קמה, טז). מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ׳. כָּל אִינּוּן בְּנֵי עָלְמָא, מְצַפָּאן וְזַקְפָאן עַיְינִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִין כַּךְ, (ס"א: אֲבָל) כָּל אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא בָּעָאן (ס"א: אִצְטְרִיכָן לְמִבְעֵי) בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, לְשָׁאָלָא מְזוֹנַיְיהוּ מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְצַלָּאָה צְלוֹתֵהוֹן עָלֵיהּ.
תפילת האדם על מזונו - המשכת ברכה לאילן הכל
מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְזוֹנוֹ, גּוֹרֵם שֶׁיִּתְבָּרֵךְ בְּכָל יוֹם עַל יָדוֹ אוֹתוֹ הָאִילָןהמשפיע כל הפירות לכל הנבראים שֶׁמְּזוֹן כֻּלָּם בּוֹ. ומשום כך צריך הוא לבקש בפירוש ובכל יום בקביעות כדי למשוך ההשפעה גם לכל שאר הנבראים מאותו האילן העליון שמא תאמר אם יש לו מזון ואינו דואג עליו, האם עליו להתפלל, לזה אומר (וְטַעַם הַדָּבָר ׳בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם׳ (תהלים סח, כ)). וְאַף עַל גַּב שֶׁנִּמְצָא עִמּוֹ, מזונו בשביל עצמו, מ"מ צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לִפְנֵי הקב"ה וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה עַל הַמָּזוֹן בְּכָל יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ עַל יָדוֹ בְּרָכוֹת כָּל יוֹם וָיוֹם לְמַעְלָה, וְזֶהוּהנרמז בפסוק ׳בָּרוּךְ יהו"ה יוֹם יוֹם׳ זהו המברך לה' כדי למשוך השפעה מן הברכה העליונה לכלל הנבראים - בכל יום ויום.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכָל מַאן דִּמְצַלֵי צְלוֹתֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל מְזוֹנֵיהּ, גָּרִים דְּיִתְבָּרֵךְ כָּל יוֹמָא עַל יְדוֹי, הַהוּא אִילָנָא דְּמָזוֹן דְּכֹלָּא בֵּיהּ. (וְטַעֲמָא דְּמִלָּה ׳בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם׳ (תהילים סח, כ)). וְאַף עַל גַּב דְּאִשְׁתְּכַח עִמֵּיהּ, בָּעֵי לְמִשְׁאַל קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְצַלָּאָה צְלוֹתָא עַל מְזוֹנָא כָּל יוֹמָא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכָחוּ עַל יְדוֹי בִּרְכָּאן כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא לְעֵילָּא, וְדָא הוּא ׳בָּרוּךְ יהו"ה יוֹם יוֹם׳.
לקיטת דבר יום ביומו - והבן הנאמן הממשיך רצון ממעלה
וְעַל זֶהולפי שכל יום נמשך שפע חדש לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לְבַשֵּׁל מָזוֹן מִיּוֹם לְיוֹם אַחֵר, שֶׁלֹּא לְעַכֵּב יוֹם לְיוֹם אַחֵר. שאין אדם צריך לדאוג דאגת המחר, מפני שכל יום יש לו סדר השפעה משלו זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ (שמות טז, ד). ׳יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ דַּוְקָא, שאין השפעת יום אחד נוגעת לחברתה חוּץ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שהיו צריכים ללקט ללחם משנה וְאָזע"י שנוהג כן ומתקן בזה ענין האמונה מתעורר הרצון העליון להשפיע שפע חדש בכל יום ו נִמְצָא הקב"ה מָלֵא בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם, להשפיע לכל הנבראים וְאָז כָּתוּב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וְגוֹ'׳. היינו פותח בלשון הווה בכל יום שפע שלו מַה זֶּה ׳רָצוֹן׳ומבאר כי זהו ? אוֹתוֹ רָצוֹן שֶׁנִּמְצָא מֵעַתִּיקָאבהנהגת הכת"ר, ממצחא דא"א, קַדִּישָׁא, וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ רָצוֹן לְהַמְצִיא מָזוֹן לַכֹּל. וּמִי שֶׁשּׁוֹאֵל מְזוֹנוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, הַהוּא נִקְרָא בֵּן נֶאֱמָן, להשכינה בְּסוֹד שֶׁבִּשְׁבִילוֹ נִמְצָאוֹת בְּרָכוֹת לְמַעְלָה. לפי שגורם שא"א ישפיע לז"א וז"א למלכות והמלכות לכל העולם כולו. ומשום כך הבן הזה הוא בן נאמן לאביו ת"ת וז"ש רז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים:
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, לָא לִבָעֵי לֵיהּ לֶאֱינָשׁ לְבַשְּׁלָא מְזוֹנָא, מִן יוֹמָא לְיוֹמָא אַחֲרִינָא, דְּלָא לְעַכֵּב יוֹמָא לְיוֹמָא אַחֲרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׳. ׳יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ דַּיְיקָא, בַּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְשַׁבָּת, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָלֵא בִּרְכָּאן בְּכָל יוֹמָא, וּכְדֵין כְּתִיב ׳פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וְגוֹ'׳. מַאי ׳רָצוֹן׳. הַהוּא רָצוֹן דְּאִשְׁתְּכַח מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְנָפִיק מִנֵּיהּ רָצוֹן, לְאִשְׁתַּכְּחָא מְזוֹנֵי לְכֹלָּא. וּמַאן דְּשָׁאִיל מְזוֹנֵי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, הַהוּא אִקְרֵי בְּרָא מְהֵימָנָא, בְּרָזָא דִּבְגִינֵיהּ מִשְׁתַּכְחָן בִּרְכָּאן לְעֵילָּא.
הליכה בדרכי התורה - להמצאת ברכות לעליונים ותחתונים
רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳ (תהלים קמז, יא). כַּמָּה יֵשׁ לִבְנֵי אָדָם לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ וְלָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצְאוּ בְרָכוֹת לְכֻלָּם, לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳ (תהילים קמז, יא). כַּמָּה אִית לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא לְמֵהַךְ בְּאָרְחוֹי דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּלְמֵהַךְ בְּאָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּיִשְׁתַּכְּחוּן בִּרְכָּאן לְכֻלְּהוּ, לְעִלָּאֵי וּלְתַתָּאֵי.
התפארות הקב"ה בישראל - בייחוד גווני התפילין
שֶׁלָּמַדְנוּ, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיה מט, ג). ׳אֶתְפָּאָר׳ וַדַּאי. מַה מַּשְׁמִיעַ? שֶׁבִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, הקב"ה מִתְפָּאֵר לְמַעְלָה. וּמָה הַפְּאֵר שֶׁלּוֹ? שֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין, שֶׁמִּתְחַבְּרִים הַגְּוָנִים לְהִתְפָּאֵר.
בלשון הזוהר
דְּתַנְיָא, מַאי דִּכְתִּיב, ׳יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג). ׳אֶתְפָּאָר׳ וַדַּאי. מַאי מַשְׁמַע. דִּבְגִין יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְפָּאַר לְעֵילָּא. וּמַאי פְּאֵרָא דִּילֵיהּ. דְּאִתְחַבָּשׁ בִּתְפִילִין, דְּמִתְחַבְּרָא גַּוְונִי לְאִתְפָּאַרָא.
רוצה ה' את יראיו - הוצאת הרצון למיחלים לחסדו
שָׁנִינוּ, ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו׳ (תהלים קמז, יא), רוֹצֶה יהו"ה - בִּירֵאָיו הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו׳? אֶלָּא ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו׳ - כְּלוֹמַר, מוֹצִיא אֶת הָרָצוֹן הַזֶּה, וּמִתְרַצֶּה (נ"א: וְאִתְיְדַע) בָהֶם הקב"ה לִירֵאָיו הַיְרֵאִים מִמֶּנּוּ. וּמִי הֵם יְרֵאָיו שֶׁמּוֹצִיא לָהֶם אֶת הָרָצוֹן הַזֶּה? חָזַר וְאָמַר ׳אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳ - אוֹתָם הַמְצַפִּים וּמְחַכִּים בְּכָל יוֹם וָיוֹם לְבַקֵּשׁ מְזוֹנָם מִן הקב"ה, מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו׳, רוֹצֶה יהו"ה בִּירֵאָיו מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו׳. אֶלָּא ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו׳, כְּלוֹמַר, אַפִּיק הַאי רָצוֹן, וּמִתְרָעֵי (נ"א: וְאִתְיְדַע) בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לִירֵאָיו דְּדָחֲלִין לֵיהּ. וּמַאן אִינּוּן יְרֵאָיו דְּאַפִּיק לוֹן הַאי רָצוֹן. הָדַר וְאָמַר, ׳אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳ - אִינּוּן דִּמְצָפָאן וּמְחַכָּאן בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, לְמִבָּעֵי מְזוֹנַיְיהוּ מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳.
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יֵיסָא סָבָא - הַהַמְתָּנָה לְמָזוֹן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ
רַבִּי יֵיסָא סָבָא לֹא הִתְקִין סְעוּדָה בְּכָל יוֹם עַד שֶׁבִּקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי הקב"ה עַל מְזוֹנוֹת. אָמַר, לֹא נַתְקִיןאת סְעוּדָה עַד שֶׁתִּנָּתֵן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. אַחַר שֶׁבִּקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי הקב"ה, הָיָה מְחַכֶּה שָׁעָה אַחַת, כדרך השואל שממתין שתבוא לו התשובה לפניו וְאָמַר: הֲרֵי זְמַן שֶׁתִּנָּתֵן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, מִכָּאן וָהָלְאָה הַתְקִינוּ הַסְּעוּדָה! וְזוֹהִי הַדֶּרֶךְ שֶׁל אוֹתָם יִרְאֵי הקב"ה, יִרְאֵי חֵטְא. ובזה פירש הפסוק שהזכיר קודם רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו- היינו המחכים לשעת התפילה להמשיך חסדו על שולחנם
בלשון הזוהר
רִבִּי יֵיסָא סָבָא, לָא אַתְקִין סְעוּדָתָא בְּכָל יוֹמָא, עַד דְּבָעָא בָּעוּתֵיהּ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל מְזוֹנֵי. אָמַר, לָא נַתְקִין סְעוּדָתָא, עַד דְּתִתְיְהִיב מִבֵּי מַלְכָּא. לְבָתַר דְּבָעֵי בָּעוּתֵיהּ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲוָה מְחַכֶּה שַׁעֲתָא חֲדָא, אָמַר הָא עִידָן דְּתִתְיְהִיב מִבֵּי מַלְכָּא, מִכָּאן וּלְהָלְאָה אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא. וְדָא הוּא אָרְחָא, דְּאִינּוּן דַּחֲלֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דַּחֲלֵי חַטָּאָה.
הרשעים הממהרים אחר שכר - לעומת בני האמונה הממתינים לחסד
אבל כנגדם הם אוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁהוֹלְכִים עֲקֻמִּיםבדרכים עקלקלות בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה, מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ׳ לא זו בלבד שאינם 'מיחלים' לחסדו, אלא שמיד עם השכמתם בבוקר רודפים אחר השכר או להשיג הממון הנדרש לשכר (ישעיה ה, יא). וְעַל זֶה ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳. דַּוְקָא ׳לְחַסְדּוֹ׳ שיודעים ומכירים שאין המזון מחמת השתדלותם אלא מחסדו הבלתי תלוי יתברך- וזהו שאומר בברכה"ז הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. שָׁטוּ הָעָם וְלָֽקְטוּ. (ס"א: וּבָזֶה) נוֹדָעִיםוניכרים בְּנֵי הָאֱמוּנָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׳. ׳יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ אָמַר, לאותו היום וְלֹא ׳דְּבַר יוֹם׳ לְיוֹם אַחֵר.
בלשון הזוהר
אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּאַזְלִין עֲקִימִין בְּאָרְחֵי אוֹרַיְיתָא, מַה כְּתִיב בְּהוּ. ׳הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ׳ (ישעיהו ה, יא). וְעַל דָּא ׳רוֹצֶה יהו"ה אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳. ׳לְחַסְדּוֹ׳ דַּיְיקָא. (ס"א: וּבְהָא) אִשְׁתְּמוֹדְעָן אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׳. ׳יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ קָאָמַר, וְלֹא ׳דְּבַר יוֹם׳ לְיוֹם אַחֵר.
ניסיון המן - הליכה בדרך ישרה ושביעת הנפש מתפילה ותורה
וְכָל כָּךְ לָמָּה? ׳לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא׳ (שמות טז, ד) - בְּכָאן נוֹדָעִים אוֹתָם בְּנֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה בַּתּוֹרָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר מִכָּאן, לומדים את דרכי הצדיקים ׳צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ׳רק (משלי יג, כה) - אַחַר שֶׁהִשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ מִלְּהִתְפַּלֵּל וְלִקְרֹא בַּתּוֹרָה. אז הצדיק אוכל.
בלשון הזוהר
וְכָל כַּךְ לָמָּה. ׳לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֶךְ בְּתוֹרָתִי אִם לא׳ (שמות טז, ד) - בְּכָאן אִשְׁתְּמוֹדְעָן אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא, דְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא אִינּוּן אַזְלֵי בְּאֹרַח מֵישָׁר בְּאוֹרַיְיתָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא, ׳צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ׳ (משלי יג, כה) - בָּתַר דְּשָׂבַע נַפְשֵׁיהּ מִלְּצַלֵּי וּלְמִקְרֵי בְּאוֹרַיְיתָא.
המן כמבחין בין בני המהימנותא לרשעים - רישום כתר החסד
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בֹּא רְאֵה, עַד שֶׁלֹּא נָתַן הקב"ה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הִבְחִין בֵּין אוֹתָם בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא לְבֵין אוֹתָם רְשָׁעִים שֶׁאֵינָם בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא וְלֹא עוֹמְדִים בַּתּוֹרָה. וּבַמָּה הִבְחִין בָּהֶם? בַּמָּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲנַסֶּנּוּ׳ לשון הרמה על נס. וְכָל אוֹתָם שֶׁנִּמְצְאוּ שֶׁהֵם בְּנֵי הַמְּהֵימְנוּתָא, רָשַׁם אוֹתָם הקב"ה בָּרֹשֶׁם שֶׁל כֶּתֶר הַחֶסֶ"ד,ע"י שמשך עליהם חוט של חסד מכתר עליון כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳ המייחלים להמשכת אותו חוט של חסד, וְעַל זֶהכתוב ׳לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ׳ כדי להעלותם על נס לזכות לאותו חוט של חסד. וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, הֶעֱבִיר מֵהֶם הַכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן הַזֶּה. וְהַמָּןעצמו הִכְרִיז וְאָמַר, ׳וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר׳ שלא היו שבעים מכל מה שלקטו (משלי יג, כה). וְעִם כָּל זֶה, לֹא ׳הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר׳ (שמות טז, יח).
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, תָּא חֲזֵי, עַד לָא יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, אַבְחִין בֵּין אִינּוּן בְּנִי מְהֵימָנוּתָא, וּבֵין אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְּלָאו אִינּוּן בְּנִי מְהֵימָנוּתָא, וְלָא קַיְימִין בְּאוֹרַיְיתָא. וּבַמֶּה אַבְחִין לוֹן. בַּמָּן, כְּמָה דְּאִתְּמַר ׳אֲנַסֶּנּוּ׳. וְכָל אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ דְּאִינּוּן בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא, רָשִׁים לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּרְשִׁימוּ דְּכִתְרָא דְּחֶסֶ"ד, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ׳, וְעַל דָּא ׳לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ׳. וְכָל אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּנִי מְהֵימָנוּתָא, אַעְדֵּי מִנַּיְיהוּ כִּתְרָא עִלָּאָה דָּא. וּמָנָא אַכְרִיז וְאָמַר, ׳וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶחְסַר׳ (משלי יג, כה). וְעִם כָּל דָּא לֹא ׳הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לא הֶחְסִיר׳.
אילמה כדוגמת מעלה - שנים עשר תחומים ושבעים ענפים
שָׁנִינוּ, בַּשָּׁעָה הַהִיא נִשְׁלְמוּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה כְּדֻגְמָא שֶׁל מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וְגוֹ'׳ (שמות טו, כז). וְהִתְחַזֵּק הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁנֵים עָשָׂר תְּחוּמִים, בְּאַרְבָּעָה צִדְדֵי הָעוֹלָם. וְהִתְחַזֵּק בְּשִׁבְעִים עֲנָפִים, וְהַכֹּל כַּדֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, בְּהַהוּא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּלִימוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, ׳וַיָּבוֹאוּ אֵלִימָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וְגו'׳ (שמות טו, כז). וְאִתְתָּקַּף אִילָנָא קַדִּישָׁא, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, בְּאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. וְאִתְתָּקַּף בְּשִׁבְעִין עַנְפִין, וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא.
טל העתיק הנסתר היורד ומתקרש למן - דק ככפור
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַף טַל קָדוֹשׁ מֵהָעַתִּיק הַנִּסְתָּר, וּמִלֵּא אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין, מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם. וּמֵאוֹתוֹ טַל שֶׁל אוֹר עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ הָיָה שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מָן לְמַטָּה. וּכְשֶׁהָיָה יוֹרֵד, הָיָה נִפְרָד גְּלִידִים גְּלִידִים, וְנִקְרָשׁ לְמַטָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׳ (שמות טז, יד).
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, נָטִיף טַלָּא קַדִּישָׁא, מֵעַתִּיקָא סְתִימָאָה, וּמַלְיָא לְרֵישֵׁיהּ דִּזְעֵיר אַנְפִּין, אֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם. וּמֵהַהוּא טַלָּא דִּנְהוֹרָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, הֲוָה נָגִיד וְנָחִית מָנָא לְתַתָּא. וְכַד הֲוָה נָחִית, הֲוָה מִתְפְּרַשׁ גְּלִידִין גְּלִידִין, וְאַקְרִישׁ לְתַתָּא. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳דַּק כַּכְּפוֹר עַל הָאָרֶץ׳.
טעמי גן עדן במן - כל אחד טועם בו כרצונו
כָּל אוֹתָם בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא יוֹצְאִים וְלוֹקְטִים, וּמְבָרְכִים עָלָיו אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. וְאוֹתוֹ מָן הָיָה מַעֲלֶה רֵיחוֹת שֶׁל כָּל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן, שֶׁהֲרֵי בּוֹ נִמְשַׁךְ וְיָרַד לְמַטָּה. שָׂם אוֹתוֹ לְפָנָיו, וּבְכָל טַעַם שֶׁרָצָה - הָיָה טוֹעֵם אוֹתוֹ, וּמְבָרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן. וְאָז מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל וְיוֹדֵעַ לְמַעְלָה, וּמִסְתַּכֵּל בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְעַל זֶה נִקְרְאוּ דּוֹר דֵּעָה. וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָהֶם נִתְּנָה תּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלָדַעַת דְּרָכֶיהָ.
בלשון הזוהר
כָּל אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא, נַפְקֵי וְלַקְטֵי, וּמְבָרְכָאן שְׁמָא קַדִּישָׁא עָלֵיהּ. וְהַהוּא מָנָא, הֲוָה סָלִיק רֵיחִין דְּכָל בּוּסְמִין דְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּהָא בֵּיהּ אִתְמְשַׁךְ וְנָחִית לְתַתָּא. שַׁוְיֵהּ לְקַמֵיהּ, בְּכָל טַעֲמָא דְּאִיהוּ בָּעֵי, הָכִי טָעִים לֵיהּ, וּמְבָרֵךְ לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. וּכְדֵין מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעוֹי, וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל וְיָדַע לְעֵילָּא, וְאִסְתָּכֵי בְּחָכְמָה עִלָּאָה, וְעַל דָּא אִקְרוּן דּוֹר דֵּעָה. וְאִלֵּין הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא, וּלְהוֹן אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְאִסְתַּכְּלָא בָּהּ, וּלְמִנְדַּע אָרְחָהָא.
שטות מי שאינם בני אמונה - טרחתם בריחיים ובמדוכה
וְאוֹתָם שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח). מַה זֶּה ׳שָׁטוּ׳? - שְׁטוּת הָיוּ לוֹקְחִים לְעַצְמָם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וְגוֹ'׳ - מִי הִטְרִיחַ אוֹתָם לְכָל זֶה?הרי היו טועמים במן כל הטעמים אֶלָּאהם עצמם - שֶׁהֵם לֹא הָיוּ בְּנֵילכן היו צריכים לטרוח במן כמבואר (ביומא עה.) שרק הרשעים היו צריכים לכך מְהֵימְנוּתָא.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן דְּלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא, מַה כְּתִיב בְּהוּ. ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח). מַאי ׳שָׁטוּ׳ - שְׁטוּתָא הֲווֹ נַסְבֵּי לְגַרְמַיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא. מַה כְּתִיב בְּהוּ. ׳וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדוֹכָה וְגוֹ'׳ - מַאן אַטְרַח לוֹן כָּל הַאי. אֶלָּא דְּאִינּוּן לָא הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא.
חוסר אמונה - הטורח היומיומי אחר מזון מדאגה
כְּמוֹ זֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא מַאֲמִינִים בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא רוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל בִּדְרָכָיו, וְהֵם רוֹצִיםוהדבר נעשה אצלם מתוך בחירה פנימית לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמָם כָּל יוֹםלתור אַחַר מָזוֹן יוֹם וָלַיְלָה, אוּלַי לֹא יַעֲלֶה בְיָדָם פַּת לֶחֶם. מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם בְּנֵי שסבורים שברדיפתם מספקים לעצמם מזון, ואינם יודעים שאדרבה זהו סיבה שלא יעלה בידם. אֱמוּנָה.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא, אִינּוּן דְּלָא מְהֵימְנֵי בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא בָּעָאן לְאִסְתַּכְּלָא בְּאָרְחוֹי, וְאִינּוּן בָּעָאן לְאַטְרְחָא גַּרְמַיְיהוּ כָּל יוֹמָא בָּתַר מְזוֹנָא, יְמָמָא וְלֵילֵי, דִּלְמָא לָא סָלִיק בִּידַיְיהוּ פִּתָּא דְּנַהֲמָא. מַאן גָּרִים לוֹן הַאי. בְּגִין דְּלָאו אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא.
כל טרחת הטוחנים - לא הגיעו אלא לטעם לשד השמן
אַף כָּאן, ׳שָׁטוּ וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח) - שָׁטוּ בַּשְּׁטוּת שֶׁל עַצְמָם, וְרוֹצִים לְהַטְרִיחַולטרוח עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם׳ (במדבר יא, ח). אַחַר כָּל הַטִּרְחָה הַזּוֹ לֹא עָלָה בִידֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן׳ - וְלֹא יוֹתֵר. לא שאר הטעמים לא שאר הטעמים מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? שיפסידו הנהגה עליונה זו מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי אֱמוּנָה.
בלשון הזוהר
אוּף הָכָא, ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח), שָׁטוּ בִּשְׁטּוּתָא דְּגַרְמַיְיהוּ, וּבָעָאן לְאַטְרְחָא עָלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם׳. בָּתַר כָּל טִרְחָא דָּא, לָא סָלִיק בִּידַיְיהוּ, אֶלָּא דִּכְתִּיב ׳וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן׳ - וְלָא יַתִּיר. מַאן גָּרִים לוֹן הַאי. בְּגִין דְּלָא הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא.
פירושי לשד השמן - לישה בשמן או גיוון כשד
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה זֶּה ׳לְשַׁד הַשָּׁמֶן׳? יֵשׁ אוֹמְרִים,לחם שֶׁהָיָה נִלּוֹשׁ בְּשֶׁמֶן כְּתַרְגּוּמוֹ. דליש במשחא וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מָה הַשָּׁד מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים, שטעם החלב כטעם מאכל שאכלה אמו אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים.ג. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳לְשַׁד הַשָּׁמֶן׳ - יְנִיקַת הַשֶּׁמֶן. לא כת"ק אלא שאחר הלישה היה יכול לינק ממנו שמן
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי ׳לְשַׁד הַשָּׁמֶן׳. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי, מַה הַשֵּׁד אִתְחֲזָר לְכַמָּה גַּוְונִין, אוּף מָנָא, אִתְחֲזָר לְכַמָּה גַּוְונִין. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳לְשַׁד הַשָּׁמֶן׳ - יְנִיקָא דְּמִשְׁחָא.
לקיטת המן איש לפי אכלו - כפי בני הבית
נג] אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ׳ (שמות טז, יח) - וְכִי מִי שֶׁאוֹכֵל מְעַט לוֹקֵט מְעַט, וּמִי שֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר לוֹקֵט יוֹתֵר? וַהֲרֵי כָּתוּב לֹא ׳הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר׳? אֶלָּא לְפִימספר אוֹתָם שֶׁאוֹכְלִים, לוֹקְטִים. מַשְׁמָע ׳אָכְלוֹ׳ - מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל אוֹתוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָתוּב ׳אֲכִילָתוֹ׳ שאז היה הפירוש כל אחד כפי מה שאוכל.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ׳ (שמות טז, יח) - וְכִי מַאן דְּאָכִיל קִמְעָא, לָקִיט קִמְעָא, וּמַאן דְּאָכִיל יַתִּיר, לָקִיט יַתִּיר, וְהָא כְּתִיב לֹא ׳הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר׳. אֶלָּא לְפוּם אִינּוּן דְּאַכְלִין לַקְטִין. מַשְׁמַע ׳אָכְלוֹ׳ - מַאן דְּהֲוָה אָכִיל לֵיהּ, וּבְגִינֵי כָּךְ לָא כְּתִיב ׳אֲכִילָתוֹ׳.
מעשה בדין העבד - בירור הבעלים על ידי מדידת המן
מַה זֶּה אוֹמֵר? עד היכן הדברים מגיעים שהמן היה לפי מספר הנפשות שאם אָחַז אָדָם בְּעֶבֶד אוֹ בְּאָמָה וְאָמַר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. בָּא חֲבֵרוֹ וְאָמַר: עֶבֶד זֶה הוּא שֶׁלִּי! קָרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לְדִין, אָמַר לָהֶם: כַּמָּה נְפָשׁוֹת בְּבֵיתְךָ, וְכַמָּה נְפָשׁוֹת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה? אָמַר כָּךְ וְכָךְ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לִקְטוּ מָחָר, וְכָל אֶחָד מִכֶּם יָבֹא אֵלַי. לְמָחָר יָצְאוּ וְלָקְטוּ, וּבָאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, שָׂמוּ לְפָנָיו אֶת הַמָּן, וְהָיָה מוֹדֵד אוֹתוֹ. אִם אוֹתוֹ עֶבֶד שֶׁל זֶה - מָצָא אֶת אוֹתוֹ הָעֹמֶר שֶׁל הָעֶבֶד בַּמָּן הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי עֹמֶר אֶחָד לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתוֹ. מָדַד לָזֶה - וְנִמְצָא חָסֵר אוֹתוֹ מַאֲכַל הָעֶבֶד בַּמָּן שֶׁלּוֹ, וְעֹמֶר אֶחָד לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתוֹ. אָמַר: הָעֶבֶד שֶׁל זֶה הוּא!א. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ׳ב. (שמות טז, יח) - וְכָתוּב ׳עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם׳ הרי להדיא ענין לקיטת המן היה לפי מספר הנפשות ולא לפי המרבה או הממעיט לאכול. (שמות טז, טז).
בלשון הזוהר
מַאי קָא מַיְירֵי. אָחִיד בַּר נָשׁ בְּעַבְדָּא, אוֹ בְּאָמָתָא, וְאָמַר דְּהוּא דִּילֵיהּ. אָתָא חַבְרֵיהּ, וְאָמַר, הַאי עַבְדָּא דִּילִי הוּא. קְרִיבוּ לְקַמֵיהּ דְּמֹשֶׁה לְדִינָא, אָמַר לוֹן כַּמָּה נַפְשָׁאָן בְּבֵיתֶךָ, וְכַמָּה נַפְשָׁאָן בְּבֵיתֵיהּ דְּדֵין, אָמַר כַּךְ וְכָךְ. וְהַהוּא שַׁעֲתָא אָמַר לוֹן מֹשֶׁה, לָקָטוּ מָחָר, וְכָל חַד מִנַּיְיכוּ יֵיתֵי לְגַבָּאי. לְמָחָר, נָפְקוּ וְלָקְטוּ, וְאַתְיָין קָמֵי מֹשֶׁה, שַׁוְויָין קָמֵיהּ מָנָא, הֲוָה מָדִיד לֵיהּ. אִי הַהוּא עַבְדָּא דְּדֵין, אַשְׁכַּח הַהוּא עוֹמְרָא דְּעַבְדָּא, בְּהַאי מָנָא, דְּהָא חַד עוֹמְרָא לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתֵיהּ. מָדִיד לְדֵין, וְאִשְׁתְּכַח חַסְרָא, הַהוּא מֵיכְלָא דְּעַבְדָּא, בְּהַהוּא מָנָא דִּילֵיהּ, וְחַד עוֹמְרָא לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתֵיהּ. אָמַר עַבְדָּא דְּדֵין הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ׳ וּכְתִיב ׳עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם׳.
ערב זמן הדין ובוקר זמן החסד - הנגלה במן
אָמַר רַבִּי (נ"א: יֵיסָא) חִיָּיא, כָּתוּב, ׳עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יהו"ה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יהו"ה׳ (שמות טז, ו-ז). ׳עֶרֶב וִידַעְתֶּם׳, בַּמֶּה יֵדְעוּ? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בְּכָל יוֹם וָיוֹם נִמְצְאוּ הַנְהָגוֹת הקב"ה - בַּבֹּקֶר מִתְעוֹרֵר חֶסֶד בָּעוֹלָם. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁנִּקְרָא עֶרֶב, תָּלוּי הַדִּין בָּעוֹלָם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁלָּכֵן יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. וְעַל זֶה ׳עֶרֶב וִידַעְתֶּם׳. כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר דִּין בָּעוֹלָם, תֵּדְעוּ שֶׁבְּאוֹתוֹ דִין הוֹצִיא אֶתְכֶם יהו"ה מִמִּצְרַיִם. ׳וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יהו"ה׳ - שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן מִתְעוֹרֵר חֶסֶד בָּעוֹלָם וְיִתֵּן לָכֶם לֶאֱכֹל.
בלשון הזוהר
אָמַר ר' (נ"א: יֵיסָא) חִיָּיא, כְּתִיב, ׳עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יהו"ה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יהו"ה׳ (שמות טז, ו-ז). ׳עֶרֶב וִידַעְתֶּם׳, בְּמַאי יִנְדְּעוּן. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא אִשְׁתְּכָחוּ נִימוּסֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא - בְּצַפְרָא, אִתְּעַר חֶסֶד בְּעָלְמָא. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאִקְרֵי עֶרֶב, תַּלְיָא דִּינָא בְּעָלְמָא, וְהָא אוּקְמוּהָ, דִּבְגִינֵי כַּךְ, יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. וְעַל דָּא, ׳עֶרֶב וִידַעְתֶּם׳. כַּד אִתְּעַר דִּינָא בְּעָלְמָא, תִּנְדְּעוּן, דִּבְהַהוּא דִּינָא אַפִּיק יהו"ה יַתְכוֹן מִמִּצְרַיִם. ׳וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יהו"ה׳ - דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּעַר חֶסֶד בְּעָלְמָא וְיִתֵּן לְכוּ לְמֵיכַל.
התעוררות דין וחסד כאחד - ביציאת מצרים ובמן
רַבִּי חִיָּיא אָמַר הַהֵפֶךְ, מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר וְגוֹ'׳ (שמות טז, ג). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְעוֹרֵר עֶרֶב, שֶׁאוֹתוֹ זְמַן שֶׁמִּתְעוֹרֵר דִּין, מִתְעוֹרֵר גַּם חֶסֶד בָּעוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וִידַעְתֶּם כִּי יהו"ה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (שמות טז, ו) - תֵּדְעוּ אוֹתוֹ חֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּכֶם בִּזְמַן הַדִּין ׳וְהוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳. ׳וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יהו"ה׳ (שמות טז, ז) - כְּבוֹד יהו"ה הֲרֵי יָדוּעַ. וְכָל כָּךְ לָמָּה? ׳בִּשְׁמֹעַ יהו"ה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם וְגוֹ'׳ (שמות טז, ח).
בלשון הזוהר
ר' חִיָּיא אָמַר אִיפְּכָא, מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר וְגוֹ'׳ (שמות טז, ג). בֵּיהּ שַׁעֲתָא, אִתְּעַר עֶרֶב, דְּהַהוּא זִמְנָא דְּאִתְּעַר דִּינָא, אִתְּעַר נָמֵי חֶסֶד בְּעָלְמָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וִידַעְתֶּם כִּי יהו"ה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ - תִּנְדְּעוּן הַהוּא חֶסֶד דְּעָבַד עִמְּכוֹן, בְּזִמְנָא דְּדִינָא וְאַפִּיק יַתְכוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. ׳וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יהו"ה׳ - כְּבוֹד יהו"ה הָא יְדִיעַ. וְכָל כַּךְ לָמָּה. ׳בִּשְׁמוֹעַ יהו"ה אֶת תְּלֻנּוֹתֵיכֶם וְגוֹ'׳.
הקב"ה אינו משנה הנהגתו - הרשעים הופכים רחמים לדין
אָמַר רַבִּי יֵיסָא, לֹא מְשַׁנֶּה הקב"ה אֶת הַנְהָגוֹתָיו, רַק שֶׁאוֹתָם הָרְשָׁעִים שֶׁל הָעוֹלָם מְשַׁנִּים אוֹתָם וּמְהַפְּכִים רַחֲמִים לְדִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
אָמַר ר' יֵיסָא, לָא שָׁנֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נִימוּסוֹי, בַּר דְּאִינּוּן חַיָּיבֵי עָלְמָא שַׁנְיָין לוֹן, וּמְהַפְּכֵי רַחֲמֵי לְדִינָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
עתיד המן בעולם הבא - לחזות בנועם ה'
שָׁנָה רַבִּי אֶלְעָזָר, מֵהַמָּן הַזֶּה עֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לֶאֱכֹל לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם תֹּאמַר כְּמוֹ זֶה? לֹא! אֶלָּא יוֹתֵר, שֶׁלֹּא הָיָה כָּךְ לְעוֹלָמִים. מַהוּ? כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יהו"ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהילים כז, ד). וְכָתוּב ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו סד, ג).
בלשון הזוהר
תָּאנֵי ר' אֶלְעָזָר, מֵהַאי מָנָא זְמִינִין צַדִּיקַיָּיא לְמֵיכַל לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְאִי תֵּימָא בְּהַאי גַּוְונָא. לָא. אֶלָּא יַתִּיר, דְּלָא הֲוָה כֵּן לְעָלְמִין. מַאי אִיהוּ. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא דִּכְתִּיב, ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יהו"ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהילים כז, ד). וּכְתִיב ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו סד, ג).
שיר המעלות ממעמקים - עתיד להיאמר לדורות עולם
׳רְאוּ כִּי יהו"ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת׳ (שמות טז, כט). רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יהו"ה׳ (תהילים קל, א). ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת׳ סָתַם, וְלֹא פֵרַשׁ מִי אֲמָרוֹ. אֶלָּא ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת׳ שֶׁעֲתִידִים לוֹמַר כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁעָתִיד הַשִּׁיר הַזֶּה לְהֵאָמֵר לְדוֹרוֹת עוֹלָם.
בלשון הזוהר
׳רְאוּ כִּי יהו"ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת׳ (שמות טז, כט). ר' חִזְקִיָּה פָּתַח ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יהו"ה׳ (תהילים קל, א). ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת׳ סָתַם, וְלָא פָּרִישׁ מַאן אָמָרוּ. אֶלָּא ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת׳, דִּזְמִינִין כָּל בְּנֵי עָלְמָא לְמֵימַר, דְּזַמִּין הַאי שִׁיר לְמֵימְרֵיהּ לְדָרֵי עָלְמָא.
תפילה מעומק הלב - יותר מדוד ש ׳בכל לבי דרשתיך׳
וּמַהוּ ׳מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךְ׳? כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל ׳מֵעֹמֶק הַלֵּב, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא לִבּוֹ שָׁלֵם עִם הקב"ה, וִיכַוֵּן לֵב וְרָצוֹן׳. וְהַאִם דָּוִד אָמַר כָּךְ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ׳ (תהלים קיט, י) - וּפָסוּק זֶה מַסְפִּיק, מַה צָּרִיךְ ׳מִמַּעֲמַקִּים׳?
בלשון הזוהר
וּמַאי הוּא ׳מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ׳. הָכִי תָּאנָא, כָּל מַאן דִּמְצַלֵי צְלוֹתָא קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, בָּעֵי לְמִבָּעֵי בָּעוּתֵיהּ, וּלְצַלָּאָה ׳מֵעִמְקָא דְּלִבָּא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח לִבֵּיהּ שְׁלִים בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וִיכַוֵּין לִבָּא וּרְעוּתָא׳. וּמִי אָמַר דָּוִד הָכִי, וְהָא כְּתִיב, ׳בְּכָל לִבִּי דְּרַשְׁתִּיךָ׳ (תהלים קיט, י) - וְדָא קְרָא סַגִּי, מַאי בָּעֵי ׳מִמַּעֲמַקִּים׳.
המשכת ברכות מעומק הבאר - הנהר היוצא מעדן
אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, כָּל אָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ (נ"א: לִבּוֹ) וּרְצוֹנוֹ מֵעִקָּר שֶׁל כָּל הָעִקָּרִים לִמְשֹׁךְ בְּרָכוֹת מֵעֹמֶק הַבְּאֵר (נ"א: שֶׁל הַכֹּל), כְּדֵי שֶׁיַּשְׁפִּיעַ בְּרָכוֹת מֵהַמַּעְיָן שֶׁל הַכֹּל. וּמַהוּ? אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ וְנִמְצָא מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ נָהָר, שֶׁכָּתוּב ׳וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן׳ (בראשית ב, י). וְכָתוּב ׳נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים׳ (תהלים מו, ה). וְזֶה נִקְרָא ׳מִמַּעֲמַקִּים׳. עֹמֶק הַכֹּל, עֹמֶק הַבְּאֵר שֶׁמַּעְיָנוֹת יוֹצְאִים וְשׁוֹפְעִים לְבָרֵךְ אֶת הַכֹּל. וְזוֹהִי הָרֵאשִׁית לִמְשֹׁךְ בְּרָכוֹת מִמַּעְלָה לְמַטָּה.
בלשון הזוהר
אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, כָּל בַּר נָשׁ דְּבָעֵי בָּעוּתֵיהּ קָמֵי מַלְכָּא, בָּעֵי לְכַוְּונָא דַּעְתָּא (נ"א: לִבָּא) וּרְעוּתָא, מֵעִיקָּרָא דְּכָל עִקָרִין, לְאַמְשָׁכָא בִּרְכָּאן מֵעִמְקָא דְּבֵירָא (נ"א: דְּכֹלָּא), בְּגִין דְּיַנְגִּיד בִּרְכָּאן מִמַּבּוּעָא דְּכֹלָּא. וּמַאי הוּא. הַהוּא אֲתָר דְּנָפִיק מִנֵּיהּ, וְאִשְׁתְּכַח מִנֵּיהּ, הַהוּא נָהָר, דִּכְתִּיב, ׳וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן׳ (בראשית ב, י). וּכְתִיב ׳נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְחוּ עִיר אֱלהִים׳ (תהלים מו, ה). וְדָא אִקְרֵי ׳מִמַּעֲמַקִּים׳. עִמְקָא דְּכֹלָּא, עִמְקָא דְּבֵירָא, דְּמַבּוּעִין נָפְקִין וְנַגְדִּין לְבָרְכָא כֹּלָּא. וְדָא הוּא שֵׁרוּתָא לְאַמְשָׁכָא בִּרְכָּאן מֵעֵילָּא לְתַתָּא.
העתיק ממשיך ברכות מהעומק העליון - לכל הנהרות והמעיינות
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, כְּשֶׁהָעַתִּיק הַנִּסְתָּר שֶׁל כָּל הַנִּסְתָּרִים, רוֹצֶה לְזַמֵּן בְּרָכוֹת לָעוֹלָמוֹת, מַשְׁרֶה אֶת הַכֹּל, וּמַכְלִיל אֶת הַכֹּל בָּעֹמֶק הָעֶלְיוֹן הַזֶּה. וּמִכָּאן שׁוֹאֵב וְנִשְׁפָּע בְּאֵר (נ"א: נָהָר) שֶׁנְּחָלִים וּמַעְיָנוֹת נִשְׁפָּעִים מִמֶּנּוּ, וְכֻלָּם נִשְׁקִים מִמֶּנּוּ. וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לִמְשֹׁךְ בְּרָכוֹת מֵאוֹתוֹ עֹמֶק שֶׁל הַכֹּל, כְּדֵי שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ וְיֵעָשֶׂה רְצוֹנוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה, כַּד עַתִּיקָא סְתִימָאָה דְּכָל סְתִימִין, בָּעֵי לְזַמְנָא בִּרְכָּאן לְעָלְמִין, אַשְׁרֵי כֹּלָּא, וְאַכְלִיל כֹּלָּא, בְּהַאי עֲמִיקָא עִלָּאָה. וּמֵהָכָא שָׁאִיב וְאִתְנְגִיד בֵּירָא (נ"א: נַהֲרָא) דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין אִתְנְגִידוּ מִנֵּיהּ, וּמִתְשַׁקְיָין מִנֵּיהּ כֻּלְּהוּ. וּמַאן דִּמְצַלֵי צְלוֹתֵיהּ, בָּעֵי לְכַוְּונָא לִבָּא וּרְעוּתָא, לְאַמְשָׁכָא בִּרְכָּאן מֵהַהוּא עֲמִיקָא דְּכֹלָּא, בְּגִין דְּיִתְקַבַּל צְלוֹתֵיהּ, וְיִתְעֲבִיד רְעוּתֵיהּ.
כל יום מתברך מיום השביעי - כפי הברכה שקיבל
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. וטעם הדבר שהיה אסור להותיר ממנו ׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׳ (שמות טז, יט). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,משום ש בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְבָּרֵךְ הָעוֹלָם מֵאוֹתוֹ יוֹם הָעֶלְיוֹן, שעומד כנגדו למעלה [הנהגת הספירה ההיא התלויה באותו היום] שֶׁהֲרֵי כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִיםו"ק דז"א [היינו יום ראשון מהארת חסד ושני מהארת גבורה וכו'] מִתְבָּרְכִים מִיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. יום השבת קודש שהוא בסוד הבינה וְכָל יוֹםעליון נוֹתֵןומשפיע על מזונות אותו היום מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁקִּבֵּל בְּאוֹתוֹ יוֹםעליון שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׳ (שמות טז, יט). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, מִתְבָּרֵךְ עָלְמָא מֵהַהוּא יוֹמָא עִלָּאָה, דְּהָא כָּל שִׁיתָא יוֹמִין מִתְבָּרְכָאן מִיּוֹמָא שְׁבִיעָאָה. וְכָל יוֹמָא יָהִיב מֵהַהוּא בְּרָכָה דְּקַבִּיל בְּהַהוּא יוֹמָא דִּילֵיהּ.
כל יום שולט לבדו - ואינו משפיע ליום חברו
וְעַל זֶהמשום כך אָמַר מֹשֶׁה, ׳אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׳ (שמות טז, יט). מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נוֹתֵן וְלֹא מַלְוֶה יוֹם זֶהמאותו השפע המיועד לו לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹלֵט לְבַדּוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁלּוֹ. שֶׁהֲרֵי לֹא שׁוֹלֵט יוֹם בַּיּוֹם שֶׁל חֲבֵרוֹ. ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא הנימה, וכל יום מקבל השפע שלו רק מן הבינה שהיא למעלה ממנו וא"א שיקבל מחבירו.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא מֹשֶׁה אָמַר, ׳אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׳ (שמות טז, יט). מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּלָא יָהִיב, וְלָא יוֹזִיף יוֹמָא דָּא לְחַבְרֵיהּ, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד שָׁלִיט בִּלְחוֹדוֹי, בְּהַהוּא יוֹמָא דִּילֵיהּ. דְּהָא לָא שָׁלִיט יוֹמָא בְּיוֹמָא דְּחַבְרֵיהּ.
היום השישי - זיווג המטרוניתא והכנת שולחן המלך
מִשּׁוּם כָּךְ כָּל אוֹתָם (נ"א: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל יוֹם וָיוֹם מִתְבָּרֵךְ מֵאוֹתוֹ יוֹם עֶלְיוֹן, יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמִתְבָּרְכִים כָּל שִׁשָּׁה הַיָּמִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכָל יוֹם נוֹתֵן בַּיּוֹם שֶׁלּוֹ מֵאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁקִּבֵּל מֵאוֹתוֹ יוֹם עֶלְיוֹן, וְעַל זֶה ׳אָמַר מֹשֶׁה׳, ׳אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר׳ (שמות טז, יט), שֶׁהֲרֵי לֹא שׁוֹלֵט יוֹם בְּיוֹם שֶׁלֹּא שֶׁלּוֹ, וְכָל אוֹתָם) חֲמִשָּׁה יָמִים שׁוֹלְטִים בַּיָּמִים שֶׁלָּהֶם, וְנִמְצָא בּוֹ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ, ׳וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי׳ נִמְצָא יוֹתֵר. וְזֶה הוֹלֵךְ כְּפִי מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳יוֹם הַשִּׁשִּׁי׳, וְלֹא נֶאֱמַר כָּךְ בְּכָל שְׁאָר הַיָּמִים - אֶלָּא כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, ׳הַשִּׁשִּׁי׳ - שֶׁהִזְדַּוְּגָה (שהזדמנה) בּוֹ הַמַּטְרוֹנִיתָא לְהַתְקִין שֻׁלְחָן לַמֶּלֶךְ. וְלָכֵן נִמְצְאוּ בוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים - אֶחָד לְיוֹמוֹ, וְאֶחָד לְתִקּוּן בְּשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ בַּמַּטְרוֹנִיתָא.
בלשון הזוהר
בְּגִינֵי כַּךְ, כָּל אִינּוּן (נ"א: אמר רבי יהודה כל יומא ויומא מתברך מההוא יומא עילאה יומא שביעאה ומתברכן כל שיתא יומין כל חד וחד בלחודוי וכל יומא יהיב ביומא דיליה מההוא ברכה דקביל מההוא יומא עילאה ועל דא ׳משה אמר איש אל יותר ממנו עד בקר׳ (שמות טז, יט) דהא לא שליט יומא ביומא דלאו דיליה וכל אינון) חֲמִשָּׁא יוֹמִין שַׁלִּיטִין בְּיוֹמַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, מַה דְּקַבִּילוּ, וְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ יַתִּיר. וְאַזְלָא הָא, כְּהָא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִּיב ׳יוֹם הַשִּׁשִּׁי׳, וְלָא אִתְּמַר הָכִי בְּכָל שְׁאַר יוֹמִין - אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ, ׳הַשִּׁשִּׁי׳ - דְּאִזְדַּוְּוגָא (דאזדמנא) בֵּיהּ מַטְרוֹנִיתָא לְאַתְקְנָא פָּתוֹרָא לְמַלְכָּא. וּבְּגִין כָּךְ, אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ תְּרֵין חוּלָקִין, חַד לְיוֹמֵיהּ, וְחַד לְתִקּוּנָא, בְּחֶדְוָותָא דְּמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא.
שמחת המטרוניתא בליל שבת - וסוד עריכת השולחן
וְאוֹתוֹ לַיְלָה שִׂמְחַת הַמַּטְרוֹנִיתָא בַּמֶּלֶךְ וְזִוּוּגָם, וּמִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְבַדּוֹ. וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל הַשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁרוּ עָלָיו בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה, וּבְרָכָה לֹא נִמְצֵאת עַל שֻׁלְחָן רֵיק. (וְאוֹתוֹ לַיְלָה שִׂמְחָתָהּ שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא בַּמֶּלֶךְ וְזִוּוּגָם) לָכֵן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד זֶה, זִוּוּגָם מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא לֵילְיָא, חֶדְוָותָא דְּמַטְרוֹנִיתָא בְּמַלְכָּא, וְזִוּוּגָא דִּלְהוֹן, וּמִתְבָּרְכָאן כָּל שִׁיתָא יוֹמִין, כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי. בְּגִין כַּךְ, בָּעֵי בַּר נָשׁ לְסַדְּרָא פָּתוֹרֵיהּ בְּלֵילְיָא דְּשַׁבְּתָא, בְּגִין דְּשָׁארִי עָלֵיהּ בִּרְכָּאן מִלְּעֵילָּא, וּבִרְכָּתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל פָּתוֹרָא רֵיקַנְיָא. (וההוא ליליא חדותא דמטרוניתא במלכא וזווגא דלהון) בְּגִין כָּךְ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּיַדְעִין רָזָא דָּא, זִוּוּגָא דִּלְהוֹן מְעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.
שבת - כלל ששת הימים וכנסת ישראל כלתה
הזוהר בא להדגיש שאף שהלבנה אין לה אור עצמי מ"מ גם היא נתנה להאיר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם. ׳רְאוּ כִּי יהו"ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת׳נָתַן לשון מתנה בחסד ולא בזכות. (שמות טז, כט) - מַה זֶּהענינה הפנימי של ה ׳שַׁבָּת׳? יוֹם שֶׁבּוֹ נָחִים שְׁאָר הַיָּמִים,מהיות הנהגתם תלויה בה ומשתלשלת ממנה וְהוּאהשבת כְּלָל שֶׁל כָּל אוֹתָם שֵׁשֶׁת הָאֲחֵרִים,כפרטים הכלולים בה וּמִמֶּנּוּ הֵם מִתְבָּרְכִים.בינה שבה ועל ידה נשפעים שאר הימים בסוד הו''ק. רַבִּי יֵיסָא אָמַר, וְכֵן גַּם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת שַׁבָּת,לא בהארת הזמן אלא בהארת הנפש, וכנסת ישראל ביחס לכל להעם היא כינוס כל נשמות ישראל בשורשן העליון, מִשּׁוּם שֶׁהִיא בַּת זוּגוֹ,של ז''א, שהיחוד בין הקב"ה והשכינה מצד המשל הוא כיחוד חתן וכלה, ושבת היא זמן היחוד העליון וְזוֹהִי כַּלָּה,א. לשון כלולה, שהמלכות כלולה מכל הספירות שלמעלה ממנה, ב. לשון כליה ותשוקה כמו כלתה לתשועתך נפשי וגו', שֶׁכָּתוּב ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם׳קדש 'היא' בלשון נקבה דייקא כנגד הארת המלכות-לכם. (שמות לא, יד). ׳לָכֶם׳ וְלֹא לִשְׁאָר הָעַמִּים.שהשבת היא ברית בין ישראל להקב''ה, וגוי ששבת חייב מיתה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ ורק בין הקב''ה לישראל, שהשבת היא אות הברית כמילה וקשת, וכל 'אות ברית' היא סוד היחוד הפנימי שאין בו שותף זר, (שמות לא, יד) - וְזוֹהִיא. נַחֲלַתב. יְרֻשַּׁתג. עוֹלָמִים לְיִשְׂרָאֵל.נחלה מצד עצם הזכות, ירושה מצד המעבר מדור לדור, ועולמים מצד נצחיות הענין שאין לו הפסק, וְלָכֵן כָּתוּב ׳אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ וְגוֹ'׳אות לשון ברית וקשר, לא רק מצד הוראת הזמן, אלא מצד עומק ענין הברית להורות על ענין הברית והאות שבה מועד לשון פגישה ויחוד, שבכל יום טוב יש יחוד מיוחד של ז''א והשכינה בסוד הנקרא מועד, ר''ח הוא יום חידוש המלכות, ומש"כ ר''ח מחוייב בקרבן לכפרת מיעוט הירח (שבועות ט.) ראש השנה הוא חידוש הדין ותחילת המלכות על כל העולם (זוהר פינחס רלא:) מצד היותה גלויה ובלתי נעלמת. ומאירה לכל בשווה ואין בה העלמה, שחשבון הלבנה הוא חשבון ההעלם והגילוי, החיסרון והחידוש, כענינה של תיקון המלכות, וכשארז''ל ישראל דומים ללבנה שעתידים להתחדש כמותה (סנהדרין מב.).שלא יצא בשבת חוץ לתחום, ואז יזכה לוהאכלתיך נחלת יעקב אביך כנגד שבת שהיא נחלה כשנ''ת (ישעיהו נח, יג) - וּבִמְקוֹמוֹ בֵּאַרְנוּ אֶת הַדְּבָרִים.בפנימיות הענין.
בלשון הזוהר
׳רְאוּ כִּי יהו"ה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת׳ - מַאי ׳שַׁבָּת׳. יוֹמָא דְּבֵיהּ נַיְיחִין שְׁאַר יוֹמִין, וְהוּא כְּלָלָא דְּכָל אִינּוּן שִׁיתָא אַחֲרָנִין, וּמִנֵּיהּ מִתְבָּרְכִין. רִבִּי יֵיסָא אָמַר, וְכֵן נָמֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִקְרֵי שַׁבָּת, בְּגִין דְּאִיהִי בַּת זוּגוֹ, וְדָא הִיא כַּלָּה, דִּכְתִּיב ׳וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם׳ (שמות לא, יד). ׳לָכֶם׳ וְלָא לִשְׁאַר עַמִּין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לא, יד) - וְדָא הִיא אַחֲסָנַת יְרוּתַת עָלְמִין לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא, כְּתִיב ׳אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלְךָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו נח, יג) - וּבְאַתְרֵיהּ אוֹקִימְנָא מִלֵּי.
סוד המקום הידוע - ׳ברוך כבוד יהו"ה ממקומו׳
כָּתוּב ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (שמות טז, כט) - ׳מִמְּקוֹמוֹ׳ - שָׁנִינוּ, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁרָאוּי לָלֶכֶת, וְסוֹד הַדָּבָר - שֶׁכָּתוּב ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב) - וְזֶהוּ מָקוֹם. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב, ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳ (שמות ג, ה) - מָקוֹם יָדוּעַ קוֹרְאִים לוֹ מָקוֹם שֶׁנּוֹדָע הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׳ (שמות טז, כט) - ׳מִמְּקוֹמוֹ׳ - תָּנֵינָן, מֵהַהוּא מָקוֹם דְּאִתְחָזֵי לְמֵהַךְ, וְרָזָא דְּמִלָּה - דִּכְתִּיב, ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ׳ (יחזקאל ג, יב) - וְדָא אִיהוּ מָקוֹם. וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳ (שמות ג, ה) - אֲתָר יְדִיעָא קָרֵינָן לֵיהּ מָקוֹם דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָא יְקָרָא עִלָּאָה.
אזהרת המעוטר בעטרת שבת - דיבור חול ויציאה מן התחום
וְלָכֵן אַזְהָרָה לָאָדָם שֶׁמִּתְעַטֵּר בְּעִטּוּר קָדוֹשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִפִּיו דִּבּוּר שֶׁל חֹל, מִשּׁוּם שֶׁאִם יֵצֵא מִמֶּנּוּ, הוּא מְחַלֵּל אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, בְּיָדָיו - בְּמַעֲשֶׂה, וּבְרַגְלָיו - לָלֶכֶת מִחוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה. כָּל אֵלּוּ הֵם חִלּוּל שַׁבָּת.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ, אַזְהָרוּתָא לְבַר נָשׁ, דְּקָא מִתְעַטְּרָא בְּעִטּוּרָא קַדִּישָׁא דִּלְעֵילָּא, דְּלָא יִפּוּק מִנֵּיהּ בְּפוּמֵיהּ מִלּוּלָא דְּחוֹל, בְּגִין דְּאִי יִפּוּק מִנֵּיהּ, קָא מְחַלֵּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא, בִּידוֹי בְּעוֹבַדְתָּא, בְּרַגְלוֹי, לְמֵהַךְ לְבַר מִתְּרֵין אַלְפִין אַמִּין. כָּל אִלֵּין חִלּוּלָא דְּשַׁבְּתָא אִינּוּן.
סוד עטרת השבת - כבוד שלמעלה וכבוד שלמטה
׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ׳ (שמות טז, כט) - זֶהוּ מָקוֹם נִכְבָּד שֶׁל קְדֻשָּׁה, שֶׁהֲרֵי מִחוּצָה לוֹ הֵם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה׳ - זֶהוּ כָּבוֹד שֶׁלְּמַעְלָה. ׳מִמְּקוֹמוֹ׳ - זֶה כָּבוֹד שֶׁלְּמַטָּה. זֶהוּ סוֹד עֲטֶרֶת הַשַּׁבָּת. וְלָכֵן ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ׳ - אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ׳ (שמות טז, כט) - דָּא אִיהוּ אֲתָר יַקִּירָא דִּקְדוּשָּׁה, דְּהָא לְבַר מִנֵּיהּ, אֱלהִים אֲחֵרִים נִינְהוּ. ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה׳, דָּא כָּבוֹד דִּלְעֵילָּא. ׳מִמְּקוֹמוֹ׳, דָּא כָּבוֹד דִּלְתַתָּא. דָּא אִיהוּ רָזָא דַּעֲטָּרָא דְּשַׁבָּת. בְּגִין כַּךְ ׳אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ׳ - זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּזָכֵי לִיקָרָא דְּשַׁבְּתָא, זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
׳עבור לפני העם׳
כבוד הצדיקים קודם לכבודו של הקב"ה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.