ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 25: בנין בית מקדש ותפילה כדוגמת של מעלה - ושירת הים בחכמה עליונה › פיסקה 5 (ס ע"א)

יציאת התפילה ממקום דחוק - כקול השופר הבוקע רקיעים

בשלח · בנין בית מקדש ותפילה כדוגמת של מעלה - ושירת הים בחכמה עליונה · מאמר 25 · פיסקה 5 · דף ס ע"א

לשון הזוהר

וְתוּ דְּהַהוּא צְלוֹתָא, וְהַהוּא רוּחָא, אִצְטְרִיךְ לְסַלְּקָא, וְּלְנָפְקָא מִגּוֹ עָאקוּ, בְּאֹרַח מֵישָׁר, לָקֳבֵל יְרוּשָׁלַם. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ׳ (תהילים קיח, ה) - דְּאִצְטְרִיךְ אֲתָר דָּחִיק בְּעָאקוּ, לְשַׁדְּרָא בְּגַוֵּיהּ הַהוּא רוּחָא, דְּלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. וּבְחַקְלָא לָא יָכִיל קָלָא לְשַׁדְּרָא לֵיהּ הָכִי, דְּהָא כְּגַוְונָא דָּא קָלָא דְּשׁוֹפָר, אִתְדַּחְיָיא לְבַר בְּאֹרַח מֵישָׁר, מִגּוֹ אֲתָר דָּחִיק, וְאָזִיל וּבָקַע רְקִיעִין, וְסָלִיק בִּסְלִיקוּ, לְאַתְּעָרָא רוּחָא לְעֵילָּא.

תרגום

וְעוֹד, שֶׁאוֹתָה תְּפִלָּה וְאוֹתָהּ רוּחַ צְרִיכִים לַעֲלוֹת וְלָצֵאת מִתּוֹךְ מְצוּקָה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ׳ (תהלים קיח, ה) - שֶׁצָּרִיךְ מָקוֹם דָּחוּק בַּצָּרָה לִשְׁלֹחַ בְּתוֹכוֹ אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁלֹּא תִּסְטֶה יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה. וּבְשָׂדֶה לֹא יָכוֹל הַקּוֹל לְשַׁלֵּחַ אוֹתוֹ כָּךְ, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ זֶה קוֹל הַשּׁוֹפָר נִדְחֶה הַחוּצָה בְּדֶרֶךְ יָשָׁר מִתּוֹךְ מָקוֹם דָּחוּק, וְהוֹלֵךְ וּבוֹקֵעַ רְקִיעִים, וְעוֹלֶה בַּעֲלִיָּה לְעוֹרֵר רוּחַ שֶׁלְּמַעְלָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותו דההוא צלותא, וההוא רוחא, אצטריך לסלקא, ולנפקא מגו עאקו, בארח מישר, לקבל ירושלם. ועל דא כתיב, ׳מן המצר קראתי יה׳ (תהילים קיח, ה) - דאצטריך אתר דחיק בעאקו, לשדרא בגויה ההוא רוחא, דלא יסטי לימינא ולשמאלא. ובחקלא לא יכיל קלא לשדרא ליה הכי, דהא כגוונא דא קלא דשופר, אתדחייא לבר בארח מישר, מגו אתר דחיק, ואזיל ובקע רקיעין, וסליק בסליקו, לאתערא רוחא לעילא.

התרגום: ועוד, שאותה תפלה ואותה רוח צריכים לעלות ולצאת מתוך מצוקה בדרך ישרה כנגד ירושלים. ועל זה כתוב ׳מן המצר קראתי יה׳ (תהלים קיח, ה) - שצריך מקום דחוק בצרה לשלח בתוכו אותה רוח שלא תסטה ימינה או שמאלה. ובשדה לא יכול הקול לשלח אותו כך, שהרי כמו זה קול השופר נדחה החוצה בדרך ישר מתוך מקום דחוק, והולך ובוקע רקיעים, ועולה בעליה לעורר רוח שלמעלה.

מן המפרשים

אור החמה: והרא"ג ז"ל כ' ר"מ ובחקלא לא יכיל לשדרא ליה הכי בדרך נעלם ומכוסה מאויר בית הכנסת שהוא קדוש ולזה אמר אביי חציף עלי מאן דצלי בבקתא כלומר עזות מצח הוא המתפלל בבקעה יען כי מעורר החיצונים העזים להתאחז באותה תפלה שכן קליפת עשו הוא…

זוהר הרקיע: דף ס' ע"א) הנקראת תרומה.‏ ומ"ש ברתיה דאברהם. נקיט האי לישנא משום דידעת כי האבות הם מרכבת השכינה בז' היכלות דיצירה כנודע כי אפילו משה הוא בהיכל ו' הנק' רצון כי כבר ידעת כי אפילו חלק היצירה והעשי' הם סוד זכר ונקבה והם סוד הויה…

הסולם: ותו, דההוא צלותא וכו': ועוד, שתפלה ההיא ורוח ההוא, צריך לעלות ולצאת מן המצר בדרך ישר כנגד ירושלים. וע"ז כתוב, מן המצר קראתי יה. שצריך מקום צר בצרה, לשלוח בתוכו רוח ההוא, שלא יטה לימין ולשמאל. ובשדה אין הקול יכול לשלוח לו כך.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: