נחת רוח מול רעות רוח - זרע הצדיקים לעולם הבא
בשלח · ׳מי כמכה באלים ה׳ - העץ המגן על ענפיו וסוד ההבל הקדוש · מאמר 23 · פיסקה 10 · דף נט ע"א
לשון הזוהר
כָּל אִינּוּן נִשְׁמָתִין, דְּהַהוּא הֶבֶל קַדִּישָׁא מֵדֲבַּר לְהוּ, הַהוּא דְּאִקְרֵי כְּבוֹד יהו"ה, כָּנִישׁ לוֹן בְּגַוֵּיהּ, וְאִתְצְרִירָן בֵּיהּ. (הדא הוא דכתיב ׳כבוד ה' יאספך׳) וְדָא אִקְרֵי נַיְיחָא דְּרוּחָא. אֲבָל אַחֲרָא וּרְעוּת רוּחַ אִקְרֵי. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּכָל עוֹבָדֵיהוֹן לְעֵילָּא מִן שִׁמְשָׁא וְזַרְעִין זַרְעָא דִּצְדָקָה, לְמִזְכֵּי לוֹן לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה׳ (מלאכי ג, כ).
תרגום
כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁאוֹתוֹ הֶבֶל קָדוֹשׁ מַנְהִיג אוֹתָן, אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא כְּבוֹד ה' כּוֹנֵס אוֹתָן לְתוֹכוֹ וְנִצְרָרוֹת בּוֹ. (זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כבוד ה' יַאַסְפֶךְ׳) וְזֶה נִקְרָא נַחַת רוּחַ. אֲבָל הָאַחֵר נִקְרָא רְעוּת רוּחַ. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם מֵעַל לַשֶּׁמֶשׁ, וְזוֹרְעִים זֶרַע שֶׁל צְדָקָה לְזַכּוֹת אוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה׳ (מלאכי ג, כ).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כל אינון נשמתין, דההוא הבל קדישא מדבר להו, ההוא דאקרי כבוד יהו"ה, כניש לון בגויה, ואתצרירן ביה. (הדא הוא דכתיב ׳כבוד ה' יאספך׳) ודא אקרי נייחא דרוחא. אבל אחרא ורעות רוח אקרי. זכאין אינון צדיקייא, דכל עובדיהון לעילא מן שמשא וזרעין זרעא דצדקה, למזכי לון לעלמא דאתי, ועל דא כתיב ׳וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה׳ (מלאכי ג, כ).
התרגום: כל אותן נשמות שאותו הבל קדוש מנהיג אותן, אותו שנקרא כבוד ה' כונס אותן לתוכו ונצררות בו. (זהו שכתוב ׳כבוד ה' יאספך׳) וזה נקרא נחת רוח. אבל האחר נקרא רעות רוח. אשרי הצדיקים שכל מעשיהם מעל לשמש, וזורעים זרע של צדקה לזכות אותם לעולם הבא, ועל זה כתוב ׳וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה׳ (מלאכי ג, כ).
מן המפרשים
הסולם: כל אינון נשמתין וכו': כל אלו הנשמות, שהבל ההוא הקדוש מנהיג אותם, ההוא שנקרא כבוד ה', מאספם בתוכו ונצררים בו. ואז הוא נחת רוח. אבל הבל האחר, שאינו עבודת הקב"ה, נקרא, ורעות רוח. אשריהם הצדיקים שכל מעשיהם הם למעלה מן השמש, דהיינו…
אור יקר: למזכי לון לעלמא דאתי. צדק נוקבא, ומעשה המצות שעשו ישראל היה בסוד הנקבה צדק דינא ולכן היה בו חרבן מצד הדין, אמנם לעתיד יהיה מצד הזכר, דהיינו הייחוד יחד ת׳׳ת עם המלכות המקשטה ונעשית צדקה, כאומרו מעשה הצדקת שלום, ואין שם חרבן ולא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: