החזק בכסאי - משה מוריד הלוחות וזיו פניו הנותר
בשלח · ׳ויבא משה בתוך הענן׳ - ממסע בין המלאכים עד כח התורה לדורות · מאמר 20 · פיסקה 7 · דף נח ע"א
לשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, אַתְקִיף בְּכוּרְסְיָיא דִּילִי, עַד דְּגָעַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל אִינּוּן אֹכְלוֹסִין, בְּכָל אִינּוּן חַיָּילִין, וְאַתְקִיף מֹשֶׁה בִּתְרֵין לוּחִין דְּאַבְנִין, וְאָחִית לוֹן לְתַתָּא. וְדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳עִיר גִּבּוֹרִים עָלָה חָכָם וַיוֹרֶד עֹז מִבְטֶחָה׳ (משלי כא, כב) - וּמֵהַהוּא זִיוָא דְּאִשְׁתְּאַר בֵּיהּ, הֲווֹ מַבְהִיקִין אַנְפּוֹי דְּמֹשֶׁה. וּמַה בְּהַאי דְּאִשְׁתְּאַר בֵּיהּ לָא הֲוֵי יַכְלִין לְאִסְתַּכְּלָא בְּאַנְפּוֹי - בְּהַהוּא דְּאִסְתַּלָּק מִינֵּיהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
תרגום
אָמַר לוֹ הקב"ה, מֹשֶׁה, הַחֲזֵק בְּכִסְאִי! עַד שֶׁגָּעַר הקב"ה בְּכָל אוֹתָם הֲמוֹנִים וּבְכָל אוֹתָם חֲיָלוֹת, וְהֶחֱזִיק מֹשֶׁה בִּשְׁנֵי לוּחוֹת הָאֲבָנִים, וְהוֹרִיד אוֹתָם לְמַטָּה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה׳ (משלי כא, כב) - וּמֵאוֹתוֹ זִיו שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ, הָיוּ פְּנֵי מֹשֶׁה מַבְהִיקִים. וּמַה בְּאוֹתוֹ שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו - בְּאוֹתוֹ שֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה קודשא בריך הוא, משה, אתקיף בכורסייא דילי, עד דגער קודשא בריך הוא בכל אינון אכלוסין, בכל אינון חיילין, ואתקיף משה בתרין לוחין דאבנין, ואחית לון לתתא. ודא הוא דכתיב, ׳עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה׳ (משלי כא, כב) - ומההוא זיוא דאשתאר ביה, הוו מבהיקין אנפוי דמשה. ומה בהאי דאשתאר ביה לא הוי יכלין לאסתכלא באנפוי - בההוא דאסתלק מיניה על אחת כמה וכמה.
התרגום: אמר לו הקב"ה, משה, החזק בכסאי! עד שגער הקב"ה בכל אותם המונים ובכל אותם חילות, והחזיק משה בשני לוחות האבנים, והוריד אותם למטה, וזהו שכתוב ׳עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה׳ (משלי כא, כב) - ומאותו זיו שנשאר בו, היו פני משה מבהיקים. ומה באותו שנשאר בו לא היו יכולים להסתכל בפניו - באותו שהסתלק ממנו על אחת כמה וכמה.
מן המפרשים
אור יקר: אתקיף בכורסייא דילי והיינו שמצד כסאו של הב״ה נתנו ישראל לכפרה, כאומרו וינחם.
הסולם: א"ל קב"ה משה וכו': א"ל הקב"ה: משה, אחוז בכסא שלי. עד שגער הקב"ה בכל אלו ההמונים, בכל אלו הצבאות, ואז אחז משה בשני לוחות אבנים והורידם למטה. וז"ש עיר גבורים עלה חכם וירד עז מבטחה. ומזיו ההוא שנשאר בו היו מבריקים פניו של משה.…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ומה בהאי דאשתאר ביה לא הוו יכלין לאסתכלא המ"דל ז"ל תמה דזה לא היה באותו פעם כי בהבאת לוחות שניות הוא דויראו מגשת אליו. וזה מחמת העון אבל לעולם אימא לך שאם לא היו חוטאים שיוכלו להסתכל אפילו במאי דאסתלק מניה. וי"ל דאה"נ שאם לא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: