ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 20: ׳ויבא משה בתוך הענן׳ - ממסע בין המלאכים עד כח התורה לדורות › פיסקה 6 (נח ע"א)

חטא העגל - נטילת הזיו ורצון המלאכים לשרוף את משה

בשלח · ׳ויבא משה בתוך הענן׳ - ממסע בין המלאכים עד כח התורה לדורות · מאמר 20 · פיסקה 6 · דף נח ע"א

לשון הזוהר

כֵּיוָן דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (נ"א ממשה) אֶלֶ"ף חוּלָקִין מֵהַהוּא זִיוָא. בֵּיהּ שַׁעֲתָא, בָּעוּ מַלְאָכִין עִלָּאִין, וְכָל אִינּוּן אֹכְלוֹסִין, לְאוֹקְדָא לְמֹשֶׁה, בְּשַׁעֲתָא דְּאֲמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳לֵךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳ (שמות לב, ז) - אִזְדַּעְזָע מֹשֶׁה, וְלָא יָכִיל לְמַלְּלָא, עַד דְּאַסְגֵּי בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, נָטַל הקב"ה (מִמֹּשֶׁה) אֶלֶף חֲלָקִים מֵאוֹתוֹ זִיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָצוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, וְכָל אוֹתָם הֲמוֹנִים, לִשְׂרֹף אֶת מֹשֶׁה בְּשָׁעָה ׳שֶׁאָמַר לוֹ׳ (שמות לב, כג) הקב"ה ׳לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ׳ (שמות לב, ז) - הִזְדַּעֲזַע ׳מֹשֶׁה וְלֹא׳ יָכֹל לְדַבֵּר, עַד שֶׁהִרְבָּה בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לִפְנֵי הקב"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כיון דחבו ישראל לתתא, נטל קודשא בריך הוא (נ"א ממשה) אל"ף חולקין מההוא זיוא. ביה שעתא, בעו מלאכין עלאין, וכל אינון אכלוסין, לאוקדא למשה, בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא ׳לך רד כי שחת עמך׳ (שמות לב, ז) - אזדעזע משה, ולא יכיל למללא, עד דאסגי בצלותין ובעותין קמי קודשא בריך הוא.

התרגום: כיון שחטאו ישראל למטה, נטל הקב"ה (ממשה) אלף חלקים מאותו זיו. באותה שעה רצו מלאכים עליונים, וכל אותם המונים, לשרף את משה בשעה ׳שאמר לו׳ (שמות לב, כג) הקב"ה ׳לך רד כי שחת עמך׳ (שמות לב, ז) - הזדעזע ׳משה ולא׳ יכל לדבר, עד שהרבה בתפלות ובקשות לפני הקב"ה.

מן המפרשים

הסולם: כיון דחבו ישראל וכו': כיון שחטאו ישראל למטה לקח הקב"ה ממשה אלף חלקים מאותו הזיו. בו בשעה רצו מלאכים העליונים וכל ההמונים לשרוף את משה, דהיינו בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך. נזדעזע משה ולא יכול לדבר, עד שהרבה בקשות ותפלות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: