ממלכת הזוהר › זוהר › בשלח › מאמר 13: שם שבעים ושנים חקוק במרכבת האבות - קריעת ים סוף התלויה בעתיק › פיסקה 6 (נב ע"א)

שלמות המלך הנסתרת בדין - הצורך להישמר

בשלח · שם שבעים ושנים חקוק במרכבת האבות - קריעת ים סוף התלויה בעתיק · מאמר 13 · פיסקה 6 · דף נב ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא לְמַלְכָּא דְּאִיהוּ שְׁלִים מִכֹּלָּא, דַּעְתֵּיהּ שְׁלִים מִכֹּלָּא, מָה אָרְחֵיהּ דְּהַהוּא מַלְכָּא. אַנְפּוֹי נְהִירִין כְּשִׁמְשָׁא תָּדִיר, בְּגִין דְּאִיהוּ שְׁלִים. וְכַד דָּאִין, דָּאִין לְטָב וְדָאִין לְבִישׁ. וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא מִינֵּיהּ. מַאן דְּאִיהוּ טִפְּשָׁא, חָמֵי אַנְפּוֹי דְּמַלְכָּא נְהִירִין וְחַיְּיכָן, וְלָא אִסִתְּמַר מִינֵּיהּ. וּמַאן דְּאִיהוּ חַכִּימָא, אַף עַל גַּב דְּחָמֵי אַנְפּוֹי דְּמַלְכָּא נְהִירִין, אָמַר מַלְכָּא וַדַּאי שְׁלִים הוּא, שְׁלִים הוּא מִכֹּלָּא, דַּעְתֵּיהּ שְׁלִים, אֲנָא חָמֵי דִּבְהַהוּא נְהִירוּ, דִּינָא יָתִיב וְאִתְכַּסְיָא, אַף עַל גַּב דְּלָא אִתְחַזְיָא, דְּאִי לָאו הָכִי, לָא יְהֵא מַלְכָּא שְׁלִים, וְעַל דָּא בָּעֵי לְאִסְתַּמְּרָא.

תרגום

הַמֶּלֶךְ וַדַּאי הוּא שָׁלֵם, שָׁלֵם מֵהַכֹּל, שָׁלֵם בְּדַעְתּוֹ, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁבְּאוֹתוֹ הָאוֹר הַדִּין יוֹשֵׁב וְנִתְכַּסֶּה, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נִרְאֶה, שֶׁאִם לֹא כָּךְ, לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ שָׁלֵם, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא למלכא דאיהו שלים מכלא, דעתיה שלים מכלא, מה ארחיה דההוא מלכא. אנפוי נהירין כשמשא תדיר, בגין דאיהו שלים. וכד דאין, דאין לטב ודאין לביש. ועל דא בעי לאסתמרא מיניה. מאן דאיהו טפשא, חמי אנפוי דמלכא נהירין וחייכן, ולא אסתמר מיניה. ומאן דאיהו חכימא, אף על גב דחמי אנפוי דמלכא נהירין, אמר מלכא ודאי שלים הוא, שלים הוא מכלא, דעתיה שלים, אנא חמי דבההוא נהירו, דינא יתיב ואתכסיא, אף על גב דלא אתחזיא, דאי לאו הכי, לא יהא מלכא שלים, ועל דא בעי לאסתמרא.

התרגום: המלך ודאי הוא שלם, שלם מהכל, שלם בדעתו, אני רואה שבאותו האור הדין יושב ונתכסה, אף על גב שלא נראה, שאם לא כך, לא יהיה מלך שלם, ולכן צריך להשמר.

מן המפרשים

אור החמה: אלא למלכא וגומר ת"ת שלים מכולא שהאמצעי שם. דעתי' ודאי מצד בחי' בסוד הדעת. אנפוי נהירן שאינו מרא' כעס ורע' מפני שמדותיו טובות וישרות. וכד דאין לטב שמטיב לרשע אינו טובתו אלא דאין לביש שהוא לרעתו. או ירצה הוא פועל שתי הפכים יחד…

אור יקר: מכלא, דעתיה שלים ו׳מלכ׳ אנפוי נהירין כשמש,, תדיר בגין דאיהו שלי/ לביש, וע״ד בעי לאסתמר׳ מניה, מאן דאיהו טפשא רין ולא אסתמר, מניה, ומאן דאיהו חכימ׳ חמי אנפוי דמלכא הענפים מהבינה אל החסד זקן אהרן, מורים יושר ומשך השפעה, ובבא אלו…

זוהר הרקיע: ◆ דף נ"ב ע"א) יוצאים מיסוד אימא אל הדעת דז"א וה"ח יורדים תחלה בסוד בידקא דמיא ואח"כ יורדין ה"ג ואז אין כ"כ כח הגבורות לפעול כי כבר ה"ח שם ומתמתקים בהם אמנם בעת החרבן היה להיפך שה"ח העומדים בפתח יסוד אימא לצאת ראשונה השיבם אחור…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר