היום הרביעי - ׳אבן מאסו הבונים׳, שהקטינה המאור את אורה
בראשית · המאורות הגדולים · מאמר 9 · פיסקה 8 · דף כ ע"ב
לשון הזוהר
וְיוֹמָא רְבִיעָאָה אִיהוּ יוֹמָא מָאִיס מִבּוֹנִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳, הָדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי׳, דְּהָא נְהוֹרָא דָא אַזְעִירַת גַּרְמָהּ וּנְהִירוּ (גר"א ונחירו) דִילָהּ וּקְלִיפִּין אִתַּקְּנוּ עַל דּוּכְתַּיְיהוּ.
תרגום
וְיוֹם רְבִיעִי הוּא יוֹם שֶׁנִּמְאַס מִבּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי. שֶׁהֲרֵי מָאוֹר זוֹ הִקְטִינָה עַצְמָהּ וְאת הָאוֹר שֶׁלָּהּ, וְהַקְּלִפּוֹת נִתְקְנוּ עַל מְקוֹמָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ויומא רביעאה איהו יומא מאיס מבונים, כמה דאת אמר ׳אבן מאסו הבונים׳, הדא הוא דכתיב ׳בני אמי נחרו בי׳, דהא נהורא דא אזעירת גרמה ונהירו (גר"א ונחירו) דילה וקליפין אתקנו על דוכתייהו.
התרגום: ויום רביעי הוא יום שנמאס מבונים, כמו שכתוב אבן מאסו הבונים, זהו שכתוב בני אמי נחרו בי. שהרי מאור זו הקטינה עצמה ואת האור שלה, והקלפות נתקנו על מקומם.
מן המפרשים
כתם פז: וביומא רביעאה איהו יומא מאיס מבונים. אחר שהסכימה החכמה העליונה למעט אור הלבנה ולשומה ראש לשועלים, נתיחס אליה מאיסת הבונים שהם אברהם יצחק ויעקב, כאלו דחו אותה מאתם לשתהיה ראש לשועלים. והיא 'אבן פנת יקרת' 'אבן בוחן' (ע"פ ישעיה…
אור החמה: וכל אינון נהורין דנהרין שהם האותיות המאירות למטה בנקבה א"א שיאירו במ' אלא ע"י היסוד שהוא הנקרא רקיע השמים וא"כ כל עוד שלא בא יום ו' שהוא יסוד לא היה אפשר שיתפשטו אותיות הזכרים בנקבות דהיינו נהורין עילאין בכורסייא דדוד ואל זה…
הסולם: ויומא רביעאה איהו יומא מאיס מבונים כד"א אבן מאסו וגו': ויום הרביעי, שהוא מלכות דדוד, הוא יום שנמאס אל הבונים, כמו שכתוב אבן מאסו הבונים וגו', וכן כתוב בני אמי נחרו בי. פירוש, אבן הוא שם המלכות בקטנותה, הבונים הם הצדיקים…