ממלכת הזוהר › זוהר › בראשית › מאמר 9: המאורות הגדולים › פיסקה 3 (כ ע"א)

התקטנות הלבנה להיות ראש לתחתונים

בראשית · המאורות הגדולים · מאמר 9 · פיסקה 3 · דף כ ע"א

לשון הזוהר

לָא אִתְיַישַּׁב סִיהֲרָא לְגַבֵּי שִׁמְשָׁא, דָּא אִכְסִיף מִקַּמֵּי דָּא, סִיהֲרָא אָמְרָה ׳אֵיכָה תִרְעֶה׳. שִׁמְשָׁא אָמְרָה ׳אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם׳, שְׁרָגָא זְעֵירָא אֵכְדֵין צָהִיר בַּצָּהֳרָיִם. ׳שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעוֹטְיָה׳, אֵכְדֵין בְּכִסּוּפָא, כְּדֵין אַזְעִירַת גַּרְמָהּ לְמֶהֱוֵי רֵישָׁא לְתַתָּאֵי, דִּכְתִיב ׳צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן׳, אָמַר לָהּ הקב"ה זִילִי וְאַזְעִירִי גַּרְמֵךְ. וּמִתַּמָּן לֵית לָהּ נְהוֹרָא בַּר מִשִּׁמְשָׁא, דִּבְקַדְמֵיתָא הֲווּ יָתְבֵי כַּחֲדָא בְּשִׁקּוּלָא, לְבָתַר אַזְעִירַת גַּרְמָהּ בְּכָל אִנּוּן דַּרְגִין דִּילָהּ, אַף עַל גַּב דְּאִיהִי רֵישָׁא עֲלַיְיהוּ, דְּהָא לֵית אִתְּתָא בְּרִבּוּיָיא בַּר בְּבַעְלָהּ כַּחֲדָא.

תרגום

לֹא הִתְיַשְּׁבָה הַלְּבָנָה אֵצֶל הַשֶּׁמֶשׁ, זוֹ הִתְבַּיְּשָׁה מִלִּפְנֵי זוֹ. הַלְּבָנָה אָמְרָה אֵיכָה תִרְעֶה. הַשֶּׁמֶשׁ אָמְרָה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם. נֵר קָטָן אֵיךְ מֵאִיר בַּצָּהֳרַיִם, שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, אֵיךְ כָּךְ בְּבוּשָׁה, אָז הִקְטִינָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת רֹאשׁ לַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁכָּתוּב צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹאן. אָמַר לָהּ הקב"ה, לְכִי וְהַקְטִינִי אֶת עַצְמֵךְ. וּמִשָּׁם אֵין לָהּ אוֹר, רַק מֵהַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁבַּהַתְחָלָה הָיוּ יוֹשְׁבִים כְּאֶחָד שְׁקוּלִים, אַחַר כָּךְ הִקְטִינָה אֶת עַצְמָהּ בְּכָל דַּרְגּוֹתֶיהָ, אַף עַל גַּב שֶׁהִיא רֹאשׁ עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי אֵין אִשָּׁה בְּגַדְלוּת רַק כְּשֶׁהִיא כְּאֶחָד עִם בַּעְלָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לא אתיישב סיהרא לגבי שמשא, דא אכסיף מקמי דא, סיהרא אמרה ׳איכה תרעה׳. שמשא אמרה ׳איכה תרביץ בצהרים׳, שרגא זעירא אכדין צהיר בצהרים. ׳שלמה אהיה כעוטיה׳, אכדין בכסופא, כדין אזעירת גרמה למהוי רישא לתתאי, דכתיב ׳צאי לך בעקבי הצאן׳, אמר לה הקב"ה זילי ואזעירי גרמך. ומתמן לית לה נהורא בר משמשא, דבקדמיתא הוו יתבי כחדא בשקולא, לבתר אזעירת גרמה בכל אנון דרגין דילה, אף על גב דאיהי רישא עלייהו, דהא לית אתתא ברבוייא בר בבעלה כחדא.

התרגום: לא התישבה הלבנה אצל השמש, זו התבישה מלפני זו. הלבנה אמרה איכה תרעה. השמש אמרה איכה תרביץ בצהרים. נר קטן איך מאיר בצהרים, שלמה אהיה כעטיה, איך כך בבושה, אז הקטינה עצמה להיות ראש לתחתונים, שכתוב צאי לך בעקבי הצאן. אמר לה הקב"ה, לכי והקטיני את עצמך. ומשם אין לה אור, רק מהשמש, שבהתחלה היו יושבים כאחד שקולים, אחר כך הקטינה את עצמה בכל דרגותיה, אף על גב שהיא ראש עליהם, שהרי אין אשה בגדלות רק כשהיא כאחד עם בעלה.

מן המפרשים

אור יקר: אדון כל הארץ אלא ודאי בגין דא אתקריאת ברית,

כתם פז: לא אתישב סיהרא לגבי שמשא דאכסיף מקמיה. אחר שנתמעט אורה:

אור החמה: לית לה נהורא בר משמשא שאז היתה מקבלת אורה בשוה כל א' חלקו מהבינה וזו מעלה גדולה שהיתה מאירה מעצם הבינה ואין האור יורד לה מדרגה אחר מדרגה כמו שהוא עתה שהת"ת יונק ואח"כ משפיעה. וז"ש דהא בקדמית' כחדא יתבי בשיקולה אל מציאות קבלת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר